עם כל השמחה שנפרצה הדרך להתנתקות מעזה, מכרסמת בלב תחושה בלתי נוחה של גועל נפש. על השטיקים, על הסחר-מכר, על טובות ההנאה מצד אחד ועל איומים מצד אחר, על הרף הערכי הפוליטי שמעולם לא היה כה נמוך כמו בהחלטה מדינית כה חשובה וכה עקרונית. בעוד חולי סרטן הנאבקים על חייהם מתחננים לתרופות בהעדר מימון, נקנו קולות בשלמונים של מאות מיליונים. מינויי קליגולה מחווירים מול שבעה ח"כים שמונו לסגני שרים כפרס על נאמנותם. מינוים של שלושה שרים אמנם לא הובא לכנסת בהעדר רוב, אך אל נא ידאגו, אריאל שרון תמיד פורע את חובו לנאמניו.
בזירה הפוליטית שלנו הדרך לגן עדן רצופה בכוונות רעות. פוליטיקאים חותרים זה תחת זה בלשון ביבים. דוקטור עוזי לנדאו מתאר את לשכת שרון כבית זונות, וח"כ איוב קרא מכנה את שבעת סגני השרים נערות ליווי. אפילו בית השימוש של הכנסת הופך אייטם כאשר שר האוצר נעול בתא שהמלך הולך אליו ברגל קולט מכיוון המשתנה שיחה עסיסית עליו, בין ח"כ אלי אפללו לבין נהגו של שרון. אך מה יכול היה בנימין נתניהו, ראש וראשון בחתרנים, לשמוע בקבינט המצומצם הזה שהוא לא ידע על תרגיליו לטרפוד ההתנתקות?
אף כי שרון וחבריו עולצים על הניצחון וכל שואפי השלום מרוצים מהתוצאה, צריך להודות שההליך כולו לא היה לגמרי דמוקרטי. ראשית, שרון לא הסביר עד היום לעם למה טוב להתנתק מעזה דווקא עכשיו, כשאותה הצעה ממש מפי עמרם מצנע נדחתה על ידו על הסף. ואיך הוא עצמו היה מגיב, אילו הצעה זו היתה באה מפי נתניהו?
שנית, שרון, שלשונו חדה כתער כשהוא מדבר על יריבו, אינו מופיע בפני העם לא בנאום ולא בראיון חושפני להסביר לאן פניו. די מביך, שאת הראיון הארוך היחיד שלו העניק לאלי יצפאן כשנושא המרכזי בו הוא יחסיו עם הכבשים שבחוותו. שרון אינו נותן דין וחשבון לאומה. יש גורסים, שהוא חושש משאלות שיתקשה לענות עליהן, דווקא כשהספקות בכוונותיו בוערות בעצמות כולנו.
אך רוב הציבור שמח לראות, שהבולדוזר עושה למענו את המלאכה ועוצם עין אם הוא עובר באור אדום, או רומס את החלטות המפלגה שבחרה בו. גם אם לא כולם חשים בנוח עם התנהלות הסולו שלו. יריביו במפלגה ומתנגדי ההתנתקות יצרו אווירה של אי לגיטימיות, אפילו הבנה מסוימת למר גורלם של מתיישבי גוש קטיף. ההרגשה שאין דין ואין דיין וההנחה שבפוליטיקה הכל מותר מעוררות חשד, שמשהו לא תקין בהתנהלות קבלת ההחלטות.
באווירה זו, כשלשרון אין רוב במפלגתו ונתניהו חותר תחתיו, מתגנב בסתר לרב עובדיה יוסף להסיתו נגד שרון ומתחבר לניסיון פוטש, הציבור חדור באי ודאות בשאלה מה באמת בראש של שרון. הדבר היחיד שרואה העין הוא כושר התכססנות שלו, שאין שני לו להעביר החלטה כה שנויה במחלוקת. אך מה שחסר כאן הוא שקיפות היעד האמיתי שלו.
האם הצעד הבא יהיה בגדה, או שהיציאה מעזה תהיה ההתחלה וגם הסוף? מה שהוא אומר למפלגתו, למתנחלים ולציבור הרחב הוא פשוט: תסמכו עלי. העבודה סומכת עליו. עובדה: אברהם שוחט אמר, שבלע כדור נגד בחילה והצביע בעד התקציב. רוב חברי הליכוד חושדים בו שהוא יבצע את מפת הדרכים ומתארגנים להפלתו. הם לפחות אינם מסתירים מה יעדם - הם רוצים להישאר בארץ ישראל.
אך שרון לא שם קצוץ על החלטת מפלגתו. הוא יעשה הכל כדי להמרות את פיה. הוא תמיד יכול לבנות על הפוליטיקאי הישראלי, שבעבור כיסא, כסף וקצת שררה יעשה מה ששרון רוצה. נתניהו נגד ההתנתקות, אך לא העז להתייצב נגדו חזיתית. "תוכניות לא מחליפים כמו גרביים", אומר ביבי, והוא טועה. גם אם הדבר משאיר טעם רע בפה, שרון יחליף מה שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, ואני משוכנע שילך קדימה, ייקוב הדין את ההר. כל עוד שלמונים וג'ובים מדברים. |
<<
