לא, אין להסיק שכל החיילים במחסומים מתנהגים תמיד כמו אלה שהוצבו בתקופה האחרונה במחסום חווארה, שמדרום לשכם: חיילים אחרים לא בהכרח מדברים בגסות כזאת למאות האנשים שממתינים בקור ובגשם כדי לעבור מצד לצד במחסום שצה"ל הציב על אדמתם שלהם, בלב הגדה המערבית. לאדם שאומר "אנשים מתים פה", בניסיון להבהיר שסגירת המחסום פוגעת באנשים חולים, הם לא עונים "לך למות אתם ותיקח את השקיות שלך". הם לא דוחפים אותם ברוביהם, תוך מגע פיסי ממש, כפי שתיעדו פעילות מחסום ווטש בדו"ח שפורסם כאן. הם בוודאי לא מכנים בשם "מוחמד" כלב עזוב שמפחיד את הממתינים מאחורי שערי הברזל המסתובבים והנתקעים. ואולי הם חושבים כך, אבל הם לא מודיעים במערכת הכריזה, בסוגרם את המחסום ארבע שעות לפני שעת הסגירה המוצהרת: "תזכרו, הארץ הזו כולה שייכת לעם היהודי ולא לאף אחד אחר".
אפילו פעילות מחסום ווטש, שחמש שנים מסיירות בין המחסומים וכבר התוודעו לדרגות שונות של גסות והתעמרות מצד חיילים, חשו צורך להפיץ דו"ח מפורט על התנהגות החיילים הללו במשמרת אחר צהריים אחת שלהם. את הדו"ח הן גם שלחו לאלוף פיקוד מרכז, יאיר נוה, שהורה למנות קצין בודק לבדיקת האירוע, בשל חומרת הטענות.
אבל התנהגות גסה, אדישה או מנומסת של החיילים היא ממילא רק תוצר לוואי של עובדת הבסיס: זה חמש שנים צה"ל מגביל עד למינימום את חופש התנועה של הפלשתינאים בשטחם שלהם, בגדה המערבית הכבושה. הדבר נעשה באמצעות שילוב של עשרות מחסומים, כבישים סגורים לפלשתינאים, מאות חסימות ושערים נעולים שחילקו את הגדה למובלעות - "תאי שטח" - בז'רגון הצבאי. במקרים רבים, אסורה הכניסה ל"תאי השטח" הללו על מי שאינם מתגוררים בהם. צה"ל דאג להבטיח שרק כניסה אחת או שתיים יהיו לכל "תא שטח" כזה - תלוי בגודלו, תלוי "בהתרעות הביטחוניות", תלוי במספר ההתנחלויות והמאחזים שבאזור. ובכל כניסה מוצב מחסום מסוג כלשהו, שבו רשאים חיילים לעכב את העוברים לזמן בלתי מוגבל. שום אמצעי מדיני-ביטחוני ישראלי אינו משתווה בחומרתו ובהשלכותיו לשינוי הגיאו-פוליטי-הכלכלי הזה שחוללה ישראל בגדה באמצעות יצירת אותם תאי שטח וקיבועם כעובדה מוגמרת, בחסות חוסר העניין הציבורי הישראלי והעולמי.
כל תא שטח מוקף, כמו אי באוקיאנוס, ב"שטח C" - כלומר אותה קטגוריה שיצחק רבין ויאסר ערפאת חתמו עליה בהסכם טאבה ב-1995: שטח שבו שומרת ישראל על שליטה אזרחית וצבאית המלאה. ההבנה הפלשתינית התמימה אז היתה שמדובר בשלב הדרגתי בלבד, וששטח C כולו (חוץ מהשטח הבנוי בהתנחלויות) ייהפך עד מאי 1999 להיות שטח A (שליטה פלשתינית מלאה). בספטמבר 2000 שטח C היווה 60% משטח הגדה. בעיני רבים מהישראלים השטח הזה אינו נתפש ככבוש, אלא, לכל היותר, כ"שנוי במחלוקת", כנתון למו"מ שבו החזק גובר.
יכול להיות שרבים ממפקדי צה"ל, כשהם מציבים מחסומים בלב הגדה הכבושה, ומונעים מהנכבשים להתפרנס, ללמוד, לבקר בני משפחה, להתרפא - משוכנעים שהכל הוא אכן "למען הביטחון": ביטחון העורף וביטחון המאחזים וביטחון ההתנחלויות הבלתי חוקיות וביטחון חיל הכיבוש. אפשר שהם באמת מאמינים שכאשר הם מונעים מ-800 אלף בני אדם לנסוע דרומה מקו שכם-טול כרם במשך יותר מחודש, במסגרת "הבידול", וסוגרים לפניהם מאז אוגוסט 2005 כבישים ראשיים - הם נוקטים אמצעי לגיטימי של השליט. אולי מח"ט שכם, שהורה לסגור את מחסום חווארה בשש במקום ב-11 בלילה, משוכנע שכך דורש הביטחון. כמו שחייליו שמכנים את הכלב העזוב "מוחמד" משוכנעים בפטריוטיות וברגש הציוני שלהם.
אבל ה"בידול", סגירת הכבישים לפלשתינאים ויצירת מובלעות חנוקות משתלבת היטב בתוכנית מדינית ישראלית, לכפות על הפלשתינאים פתרון פוליטי שבו מדינתם תהיה מורכבת מ"תאי שטח" בעלי זיקה תחבורתית כלשהי ביניהם, המוקפים בים רחב של גושי התנחלות, רצף טריטוריאלי יהודי וכבישים ליהודים בלבד. אנשים תמיד יזכרו את הכותרות על "92% מהגדה" ששרון או ברק כביכול שקלו "לתת" לפלשתינאים. אנשים תמיד יתעייפו מהפירוט הדקדקני, הטרחני, של השיטות שבהן ישראל, בתירוצים ביטחוניים אלו או אחרים, מפוררת בפועל ובעקביות את העם הפלשתיני לקהילות מנותקות בשטחו שלו. קול החייל במערכת הכריזה "שהארץ כולה שייכת רק לעם היהודי" הוא הד נאמן למדיניות שהוא מבצע בפועל.
<<
