כבר משנת 2000 אפשר לראות בסיכומי סדר היום של כנס הרצליה ניסיון להחדיר לשיח הציבורי דה-לגיטימציה של האזרחים הערבים, באמצעות הצגת הצעות להפחית מאזרחותם - כגון זכויות תושבי קבע בישראל ואזרחות מלאה בפלשתין - או אף לסלק את אזרחי המשולש מן המדינה באמצעות שרטוט הקו הירוק מחדש. גם השנה מוצגים בכנס הרצליה שני מהלכים נגד המיעוט הערבי בישראל - אחד בנגב ואחד במשולש. מהלכים אלה נתפשים כביצור חוסנה של המדינה, אך למעשה הם מסכנים את ביטחונה ויציבותה.
הראשון מכונה בהיתממות "חילופי שטחים" באזור המשולש, אך בפועל מדובר בניסיון לסלק כ-200 אלף אזרחים מאזרחותם במדינה, בשל השתייכותם האתנית. אין לאסטרטגים מהרצליה כל בעיה עם השטחים באזור המשולש, הם דווקא נחוצים אסטרטגית. הבעיה היא הזהות הערבית של אזרחי ישראל המתגוררים שם.
אבל לא רק ערבים חיים באזור זה. לאורך הקו הירוק שוכנים זה לצד זה כ-160 אלף יהודים וכ-200 אלף ערבים, ביישובים נפרדים. המשמעות המעשית של ההצעה היא הקמה של חומת הפרדה אתנית, אשר תתפתל בין היישובים היהודיים והערביים. בנוסף לחוסר האנושיות של חיתוך זה, אין ספק כי החומה תצמיח שדרת עוינות ממזרח לגבול. זה אינו ביצור הגבול, אלא דווקא החלשתו.
הסילוק מן האזרחות ללא מגע יד אדם, למרות התחכום הכירורגי שלו, אינו הולם משטר דמוקרטי ואין בו כל תרומה דמוגרפית ליהדותה של המדינה. פיזור האוכלוסייה ההיסטורי בנגב, בגליל, במשולש ובערים המעורבות אינו מותיר מקום לספק: צריך להניח לחזיונות התעתוע של הטוהר האתני בישראל ולהתחיל לבנות כאן אזרחות יציבה, שיכולה להכיל את הרוב היהודי והמיעוט הערבי באופן הוגן. אין יעד יותר אסטרטגי מזה.
המהלך השני נגד האזרחים הערבים מוצג בכנס הרצליה כחומר רקע לסקירת מאזן החוסן והביטחון הלאומי. זוהי המלצת המועצה לביטחון לאומי למדיניות חדשה כלפי הבדווים בנגב. עיקרה של המדיניות החדשה הוא כפיית יישובם מחדש של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים. ההצעה אמנם מדברת על הקצאת מיליארדי שקלים לפתרונות בעלויות על הקרקע ויישוב מחדש, אך זו מתקזזת עם האיום באלימות שתנקוט המדינה כלפי מי שלא ירצה להתפנות ליישובים החדשים בתוך שנתיים. יש בהצעה ניסיון לערוך הקבלה בין פינוי זה לבין פינוי המתנחלים מגוש קטיף, אך ההצעה לטיפול בבדווים אינה מדברת במונחים של "רגישות ונחישות", אלא של פינוי כפוי ואלים. זה לא יביא לביטחון לאומי ולא לביטחון אזרחי.
המשותף לשתי ההצעות הללו הוא הלחץ על האזרחים הערבים. האיום לפנות בכוח את הבדווים מכפריהם מכאן, ולסלק את תושבי המשולש מן האזרחות מכאן, יוצר דה-לגיטימציה של אזרחותם במדינה. האם כוונת המציעים היא להשפיע על האזרחים הערבים כולם להסכים לאזרחות מופחתת ומעוטת זכויות בהשוואה לזו של האזרחים היהודים?
הנגב והקו הירוק הם אזורים בעלי חשיבות אסטרטגית ויש לחזקם, אך לא באיומי סילוקין. הצורך האסטרטגי של המדינה הוא חוסן אזרחי, אשר ניזון מחיבור קונסטרוקטיווי ושוויוני בין שתי אוכלוסיות היסוד באזורים אלה - היהודים והערבים. בשני האזורים הללו נחוץ מארג אזרחי יציב, אשר יישען על תהליך יסודי של פיתוח שוויוני של היישובים היהודיים והערביים גם יחד. יש להשקיע בשיתוף פעולה של הרשויות המוניציפליות היהודיות והערביות בפריפריה הגיאוגרפית, שיכלול הקמת אזורי תעשייה ומרכזים קהילתיים משותפים. מהלך זה יחזק את הנגב ואת גבולה המזרחי של המדינה חיזוק של ממש, העדיף עשרת מונים על תוכניות המבצר המפחידות שמציעים בכנס הרצליה.
הכותב הוא מנכ"ל-שותף של עמותת סיכוי לקידום שוויון אזרחי
<<
