"אני מאוכזב מעצמי", אמר אתמול אריק זאבי, כשדמעות זולגות מעיניו, שעות ספורות לאחר שהודח מטורניר הג'ודו במשחקים האולימפיים בבייג'ין. "זה מטריף אותי שזה מה קרה אחרי ארבע שנים של הכנות. זו אחת התחרויות הגרועות שהיו לי בחיים".
קשה לבוא אל זאבי, ספורטאי גלוי לב ומקצוען אמיתי, בתלונות. הציפיות והתקוות שהונחו על כתפיו התגלו ככבדות מדי גם בעבור ג'ודוקא חסון. יש תחרויות גרועות, ויש ימים כאלה שבהם שום דבר לא מצליח. אלא שהיום המאכזב הזה של זאבי הצטרף לשבוע של אכזבות במשלחת הישראלית, לפחות בכל הנוגע למועמדים הבכירים שלה לזכות במדליות אולימפיות.
זאבי הפסיד שניים משלושת הקרבות שלו והודח, צמד הטניסאים יוני ארליך ואנדי רם הפסידו במשחק הראשון והאחרון שלהם, גם הסייף תומר אור הפסיד בסיבוב מוקדם, והצמד אודי גל וגידי קליגר משתרכים בירכתי הדירוג בתחרויות השיט. הם היו אמורים להביא לישראל מדליה וכשלו. אבל במקרה שלהם, הכישלון אינו יתום.
ביחידה לספורט הישגי בוועד האולימפי החליטו להתרכז בשנים האחרונות ב"שפיץ של הפירמידה", כהגדרתו של גילי לוסטיג, שעומד בראשה. כלומר, להשקיע את רוב רובו של התקציב המכובד שעומד לרשותם בקבוצה מצומצמת של ספורטאים שיש להם סיכוי לזכות במדליה במשחקים אולימפיים.
השלב הראשון של תוכנית
הסייף הישראלי תומר אור
דניאל צ'צ'יק
הפירמידה הוכתר בהצלחה במשחקי סידני 2000 (מדלית ארד אחת של מיכאל קלגנוב, בחתירה בקייאקים) ובמשחקי אתונה 2004 (מדליית ארד של אריק זאבי בג'ודו ומדליית זהב של הגולש גל פרידמן). כעת, בבייג'ין, היה אמור להגיע השלב הבא: הסתערות על שתי מדליות לפחות ועל מספר גבוה ככל האפשר של גמרים אולימפיים.
ההחלטה למקד את מרב התקציבים בקבוצת עילית קטנה היא לא בלתי הגיונית. בדרך זו ניתן להעניק לספורטאים המוכשרים ביותר את התנאים הטובים ביותר שלהם הם זקוקים. אך כשהופכים את הסגל האולימפי למועדון חברתי סגור, הדלת למשחקים האולימפיים נסגרת בפני ספורטאים צעירים רבים שיכולים היו לחשל באש האולימפית את יכולתם ולהגיע למשחקים האולימפיים הבאים ערוכים הרבה יותר לאתגר שמצפה להם.
כל המעצמות האולימפיות שולחות למשחקים לא רק אלופים אולימפיים בפוטנציה, אלא גם ספורטאים בלי שום סיכוי לגמר או למדליה - כאלה שהשיגו את הקריטריון האולימפי הבינלאומי והרוויחו בכך את הזכות לייצג את מדינתם בזירה הספורטיווית החשובה מכולם.
זמן קצר לפני פתיחת המשחקים, הגן הוועד האולימפי בכל כוחו על החלטתו שלא לשלוח לבייג'ין את השחיינים למרחקים ארוכים דניאל קציר ואולגה ברנסייבה, שהשיגו את הקריטריון האולימפי הבינלאומי במשחה החדש הזה אך לא את הקריטריון הישראלי המחמיר. הוועד האולימפי גם צירף, רק ברגע האחרון ורק אחרי מסכת ארוכה של ערעורים ודיונים מורטי עצבים, את השחיין הצעיר נמרוד בר אור-שפירא. לבסוף הוא השיג בעבור המשלחת את אחד מהישגיה הטובים ביותר - השתתפות במשחה חצי הגמר.
עסקני הספורט האולימפי בישראל מציגים כמעט בכל הזדמנות את ההשקעות הכלכליות הקטנות של ישראל בספורט כאליבי בלוי מרוב שימוש. עם זאת, כל הספורטאים שהוועד האולימפי סגר בפניהם את הדלת בחודשים האחרונים לא ביקשו תמיכה כספית - הם רצו רק הזדמנות ללבוש את המדים הכחולים-לבנים. הכסף הגדול צריך היה להיות מושקע בספורטאים הגדולים, אך במקביל חובה היה להשקיע גם בשדרה רחבה יותר של ספורטאים, והמקומות במשלחת צריכים היו להינתן לכל הספורטאים שראויים להם.
הקונספציה הדרוויניסטית של חברי המינהלת, המינהל והוועד האולימפי עומדת בפני התרסקות בבייג'ין. זכייה מסתמנת של הגולש שחר צוברי במדליה, לא משנה באיזה צבע, לא צריכה לטשטש את האמת הברורה הזאת. צוברי, כמו האלופים קדמו לו, הוא פרח בר שהצליח להצמיח שורשים בלב השממה הספורטיווית במקומותינו, למרות, ולא בגלל, תרבות הספורט הישראלית.
<<
