וופא נג'אד ליד ביתה השרוף. בקבוקי תבערה בחדר השינה
המקום הכי חשוב בבורין הוא תחנת מכבי האש. אין עוד הרבה כפרים בגדה המערבית עם תחנה מצוידת שכזאת - כבאית, מדים, מגפיים, קסדות וזרנוקים, צורך השעה. נשף מכבי האש כאן כולל הזנקות תכופות לכיבוי השריפות שמתנחלי הסביבה מעלים שוב ושוב בכפר ובכרמי הזית שמסביבו. הנוף סביב שחור, מפויח, שרוף. אלפי עצי פרי עומדים קמלים, בית מגורים אחד שופץ באחרונה מנזקי האש שהועלתה בו בשעת לילה. מפקד המשמרת בתחנת הכבאים, פאדי חאדר, צעיר במדי הסוואה, שולח מבט ליומן האירועים שלו: השריפה האחרונה בכפר היתה ב-3 בספטמבר בשעה 16:15 - הצתה של כלי עבודה באתר הבנייה של הבית החדש שבונה לעצמו עבד אל-כרים עבד אל-האדי, תושב הכפר.
לפני עשר שנים בדיוק ביקרנו כאן וניסינו לעלות עם האיכרים המפוחדים אל חלקות הזית שלהם במרומי ההר. רק עלינו אל הכרמים ומבתי יצהר ירדו הפורעים, מאיימים בנשק ובצעקות. גם כוח צה"ל שהוזעק למקום אולץ לנוס, באיומי הרובים של תושבי יצהר. "עוד צעד אחד ואני יורה", איים אחד המתנחלים-המחבלים על המח"ט, שנתן הוראה לסגת. במו עיני ראיתי זאת.
כך כתבתי אז, בשלהי קיץ 1998: "אז מי, לכל הרוחות, הריבון בשטחים הכבושים? לשעה לא קלה אחת, ביום ראשון השבוע, היתה התמונה ברורה וחדה להפליא: לפחות בחבל ארץ אחד, בין בורין ליצהר, האדונים היחידים הם המתנחלים ואין בלתם. לא צה"ל, לא משטרת ישראל ולא מג"ב.
"עוברת לה חבורת מתנחלים, מאיימת על כוחות הביטחון ש'הצלפים שעל העצים יירו בין עיניו של כל מי שיזוז עוד צעד אחד', שומעים הקצינים, שומעים אנשי מג"ב, יודע המח"ט - וכלום. מבקשת לה קבוצת איכרים פלשתינאים להגיע למטע הזיתים השייך לה. מאיימים המתנחלים, שומע המח"ט ואוסר על האיכרים להגיע לחלקותיהם. שאלתי את אל"מ יהודה (שוקי) שקד, מפקד הגזרה. 'חס וחלילה. ברור שמותר להם להיכנס לאדמה שלהם', ענה במתק שפתיים, 'אבל העיתוי, אתה מבין, העיתוי לא טוב'" ("הארץ", 28.8.1998).
עשר שנים חלפו ודבר לא השתנה. שוב "העיתוי לא טוב". החיים בבורין הם עדיין חיים תחת טרור. המתנחלים פורעים, צה"ל ומשטרת ישראל, שאמורים לשמור על הביטחון, אינם נוקפים אצבע. אימת המתנחלים, אתם יודעים; ביטחון של ערבים, אתם יודעים. בשבועות האחרונים שוב נרשמה עלייה בפעילות המתנחלים. ההסלמה החלה מאז יום חמישי השחור, 19 ביוני. באותו יום המתנחלים מיצהר ומברכה העלו באש כ-3,800 עצי זית, כ-1,000 מהם עצים עתיקים.
זכי סדה, רכז פעולות השטח של ארגון "רבנים לזכויות אדם", אומר שכדי להסיט את תשומת הלב מעניין המאחזים ה"בלתי חוקיים", עיקר הפרעות באות עכשיו מההתנחלויות ה"חוקיות", יצהר וברכה. ארגונו מכין תוכנית נטיעות לשיקום כרמי הזית השרופים. מתנדבי הארגון שיפצו את ביתו של סעיד נג'אר, שהוצת אף הוא, ואליו אנו פונים תחילה.
מיטת תינוק מפויחת זרוקה בחצר הבית, כאנדרטה דוממת לאירועי הלילה שבו הציתו המתנחלים את הבית. זה היה בערבו של 28 ביולי, יום הנישואים של בני הזוג נג'אר, המתגוררים בבית בשכירות עם שני ילדיהם. סעיד היה בקורס קצינים של המשטרה הפלשתינית ביריחו. וופא אשתו, שהיתה אז הרה, ובנם ארווה, תינוק בן שנה וחצי, היו בבית.
ממרפסת האבן היפה בבית העתיק נשקף נוף טוסקני. בבוסתן הפרטי צומחים עצי תאנה וזית. בשעת ערב התקשרה וופא לסעיד ואמרה לו שמתנחלים ירדו מההר, מכיוון ברכה, הקללה שלהם, והם מסתובבים בכפר ועושים מעשים אלימים. וופא אמרה שהיא פוחדת. סעיד הציע לה לעבור עם הילד לבית הוריה, כדי שלא תהיה לבד בבית שמשקיף אל הכביש הראשי של הכפר. וופא הותירה את אורות הבית דולקים, ליתר ביטחון, ונמלטה לבית הוריה. לפנות בוקר התקשר אחיו של סעיד ליריחו ואמר לו: בוא מהר, הבית נשרף.
הבית היה מפויח ועשן כולו, שני בקבוקי תבערה נמצאו בחדר השינה המשותף לבני הזוג ולתינוקם, שמיטתו נשרפה כליל. סעיד הגיע אחרי כשעתיים, כשהאש כבר כובתה. הוא אומר שריח העשן עדיין עומד בבית, ששופץ וסויד בידי אנשי "רבנים לזכויות אדם". רק מיטת התינוק בפתח היא שריד למה שקרה. הרבנים גם קנו להם מיטה חדשה ועכשיו ישן בה מחמוד, התינוק שנולד בינתיים. וופא לא רוצה להמשיך לגור בבית. סעיד עמד לבנות לה בית בירכתי הכפר, אבל כל חסכונותיו, 9,800 דינרים ירדניים במזומן, עלו לדבריו באש המתנחלים. עכשיו אין חסכונות ואין בית חדש.
נג'אר אומר שהמתנחלים מגיעים אל הכפר כמעט מדי יום ומאיימים על כל התושבים. בעיקר הם פעילים בסופי השבוע, ביום שישי ובשבת המלכה. אל חצר הבית קרב טרקטור פרגוסון, נהוג בידי האיכר השכן, ואליד עיד. אתמול, מספר השכן המשופם וצרוב השמש, שוב ניסו המתנחלים לרדת אל הכפר. רק התגודדות של הצעירים מנעה זאת מהם. לפני כמה ימים הרעילו המתנחלים שש כבשים, שלוש מהן היו שלו. כאז כן עתה, עיד ואיכרים אחרים מנועים מלהגיע לחלק מהחלקות שלהם, בגלל איומי השכנים מברכה ומיצהר. עכשיו הם חוששים בעיקר מעונת המסיק, שמתחילה בחודש הבא. עיד לא יודע איך ואם בכלל יצליח למסוק את יבולו, מקור ההכנסה היחיד שלו.
"חיינו עבור אל-קודס, בירת פלשתין", מבשרת הכרזה בכניסה לחדרו של ראש המועצה, עלי עיד. 3,200 תושבים יש בבורין. "בכל פעם שמדברים על שלום, יש יותר בעיות עם המתנחלים", הוא מנסה להסביר את ההסלמה בפעולות המתנחלים בשבועות האחרונים, לא רק כאן, אלא בכל רחבי הגדה. האם המתנחלים, רק הם, לקחו ברצינות את השיחות בין אהוד אולמרט למחמוד עבאס (אבו מאזן)? האם הם נוהגים בקלה כבחמורה, מבעירים את השטח גם כשיש רק מראית עין של התקדמות מדינית? מחברון עד שכם מורגשת בזמן האחרון ההסלמה הזאת, שאיש בישראל אינו מתרגש ממנה, ספק אם יש מי ששמע עליה.
ישוב מתחת לכרזה של יאסר ערפאת, ראש המועצה מגולל את התלאות האחרונות, מספר ורושם לעצמו את דבריו, כאילו כדי לחזקם: שריפת עמודי חשמל, הרעלות צאן, גניבת סוסים, שריפת הבית ומעל לכל ירי ה"טילים", שהם כנראה פצצות מרגמה, או פצצות תאורה כטענת המשטרה. תשעה מהם שוגרו בשבועות האחרונים אל בורין. הם אמנם לא פגעו באיש ולא גרמו נזק, אבל זרעו אימה גדולה.
הפצצה הראשונה שוגרה ב-1 באוגוסט, בזמן שכל הכפר היה בחתונה. עיד אומר שהם יודעים בדיוק מאיזה בית בברכה משוגרות הפצצות, הבית שממנו בדרך כלל יוצאים לפרעות. עיד אומר שאחרי כל שיגור הגיעו כוחות צה"ל ואספו את שיירי הפצצות. האם הם אלה שמזעיקים את צה"ל? לא. אז איך צה"ל יודע? "כמו שהוא יודע שטיל שוגר מעיראק", עונה עיד. למרות הפעילות של צה"ל, על הכוננית של עיד יש גרוטאת מתכת גדולה, שרידי פצצה או טיל. לדבריו, הנשק שוגר לפני כמה שבועות מיצהר ונחת בשדות שבין אודלה ועוורתא הסמוכות, כשלושה קילומטרים מהכפר.
3,800 העצים שהוצתו ביוני היו שייכים ל-75 מתושבי הכפר. פעם היו יוצאים בכל בוקר 500-600 תושבים לעבודה בישראל. כיום ממשיכים בכך לא יותר מעשירית ממספר זה. הוא עצמו, ראש המועצה, סגר זה כבר את מפעל האבן שהיה לו בשכם וחצי מיליון שקל ירדו לטמיון, לדבריו, רק מכיוון ששכם נצורה.
שעת בוקר מוקדמת. בפלשתין כבר עברו לשעון חורף, סמל אחרון לעצמאות מישראל, ורחובות הכפר היפה והעתיק ריקים. ראש המועצה מותח ביקורת קשה על המשטרה וצה"ל, שלטענתו אינם פועלים כדי לשמור על תושבי כפרו מפני הפוגרומצ'יקים. "הצבא והמשטרה לא עושים שום דבר, כלום, כדי להגן על חייהם של הפלשתינאים. הם רק משקרים". עיד מספר על מקרה שבו מתנחל שלף נשק וירה בתושבים. המשטרה טענה שהאיש נעצר, אבל לבסוף התברר שהצעיר חופשי. מתנחלים מיצהר החרימו לפני כמה חודשים בכוח את סוסו של תושב הכפר, איימן סופאן. הוא התלונן במשטרה ושם אמרו לו, לדברי ראש המועצה, שמתנחלי יצהר טוענים שגם להם נגנב סוס. עד שלא יוחזר הסוס שלהם, הסבירו המתנחלים, לפי המשטרה, הם לא ישחררו את הסוס שלו. מדינת חוק, גרסת יצהר.
דובר צה"ל מסר: בעקבות האירועים הקשים באזור פתחה משטרת ישראל, בסיוע צה"ל, בסדרת פעולות נגד גורמים מתסיסים בהתיישבויות. באירועים אלה נעצרו מספר אזרחים, הנמצאים בטיפול משטרת ישראל. צה"ל מסייע כל העת לשמירה על הסדר הציבורי באזורי יהודה ושומרון.
דובר מחוז ש"י במשטרה, דני פולג, מסר בתגובה: במרחב שומרון התקבלה תלונה ב-28 ביולי בגין הצתת בית בבורין. בשלב זה החקירה מתמקדת במישור המודיעיני לשם איתור חשודים. בסוגיית הצתות מטעים מבוצעות פעולות חקירה, אשר לא הבשילו לכדי ביצוע מעצרים והגשת כתבי אישום. למשטרת מחוז ש"י לא מוכר אירוע של ירי טילים, אך ניתן לומר כי באירוע שבו דווח על שמיעת קול נפץ באזור הכפר התברר בבדיקה של חבלן משטרתי, אשר קיבל לידיו מהפלשתינאים דבר מה שנמצא בשטח, כי מדובר בשאריות של "פצצת" תאורה ידנית. בשלב זה לא נעצרו חשודים באירוע.
