אחרי שהודח מרשימת קדימה, יצחק בן ישראל מדבר: האיום האסטרטגי על ישראל הוא לא איראן אלא המערכת הפוליטית - בחירות 2009

פורסם ב - 09:12 23/12/08

אחרי שהודח מרשימת קדימה, יצחק בן ישראל מדבר: האיום האסטרטגי על ישראל הוא לא איראן אלא המערכת הפוליטית

בלי מסיבת עיתונאים הודיע בן ישראל על פרישה מהחיים הפוליטיים. "באופן אישי אין לי בעיה. יש לי מה לעשות בחיים מה שמדאיג אותי הוא התופעה", הוא אומר

תגיות: יצחק בן ישראל, קדימה, בחירות 2009



	תצלום: אלון רון

אפילו מסיבת עיתונאים לא היתה. את ההצהרה הפומבית על פרישתו מרשימת קדימה לכנסת מסר פרופסור יצחק בן ישראל אתמול בבוקר אל תוך רשמקול קטן בבית קפה קטן בשולי גוש דן. "החלטתי שלא לרוץ לכנסת הבאה. הודעתי לציפי לבני שאני מבקש למחוק את שמי מרשימת קדימה כיוון שהמערכת הפוליטית והשיטה הפוליטית נראות לי חסרות תקנה. במצב הקיים, גם אם קדימה תנצח בבחירות ואני אכנס לכנסת אינני רואה מה אוכל לעשות בה. קדימה הוקמה בין היתר כדי לשנות את כללי המשחק הפוליטי בארץ. אבל מה שהתברר הוא שהעוצמה של הפוליטיקה הישנה חזקה יותר מהניסיון לעשות פוליטיקה אחרת. קדימה לא הצליחה לשנות את כללי המשחק".

האלוף במיל' יצחק בן ישראל הוא מתמטיקאי, פיזיקאי ופילוסוף שהיה לאחד מהקצינים החשובים והמובילים בצה"ל. כבר כסגן בן 23 הוא ייעץ למפקד חיל האוויר בזמן מלחמת יום הכיפורים, האלוף בני פלד, וכרב סרן בן 31 היה אחד ממתכנני הפצצת הכור בעיראק. בן ישראל זכה פעמיים בפרס לביטחון ישראל. פעם אחת על פיתוח מערכת הפצצה אווירית ופעם שנייה על פיתוח מערכת נשק אסטרטגית ששינתה את פני הלחימה. ב-2002 הוא מונה לראש התוכנית ללימודי ביטחון באוניברסיטת תל אביב וכעבור שנתיים מונה ליו"ר סוכנות החלל הישראלית. בסוף 2005 נענה לבקשתו האישית של אריאל שרון והצטרף לקדימה.

"שרון דיבר על פוליטיקה אחרת"

"כשאריק קרא לי הוא דיבר על מפלגה חדשה, רעיונות חדשים ופוליטיקה אחרת. הוא לא רצה מפלגה של פוליטיקה קטנה אלא של מצוינות. לכן אל 14 חברי הכנסת מהליכוד ולשלושת חברי הכנסת מהעבודה, שאותם הביא כנדוניה, צירף את פרופסור אוריאל רייכמן, פרופסור מנחם בן ששון ואותי. אחר כך הצטרף אלינו פרופסור שלמה ברזניץ. כך שבקדימה היו מההתחלה אנשים מצוינים - ובראשם ציפי לבני - לצד אנשים שקפצו על העגלה לא מפני שרצו פוליטיקה אחרת אלא מפני שדאגו לעצמם".

"בשנים שחלפו הוכינו בכמה מכות מצרים. שרון חלה, קדימה לא זכתה לניצחון מכריע בבחירות 2006 ומלחמת לבנון השנייה נוהלה על ידי הממשלה באופן כושל. כתוצאה מכך לקדימה לא היה די כוח לקיים את מצעה. אבל לאורך כל התקופה הזאת קיוויתי שבסופו של דבר האנשים האיכותיים יקודמו ויצופו למעלה בעוד שהאנשים הפחות איכותיים ירדו למטה. מה שגיליתי בחודשים האחרונים הוא שקורה ההפך.

"הבעיה היא לא רק בעיה של קדימה. היא בעיה גם של העבודה והליכוד. אבל אתן לך את תיאור המצב אצלנו. חתך המתפקדים שונה לחלוטין מחתך הבוחרים בבחירות הכלליות. אני מעריך שלפחות חצי מ-80,000 המתפקדים לקדימה מונעים על ידי אינטרס. מבין המצביעים בפריימריז שיעור המונעים על ידי אינטרס מגיע לכ-80%. האינטרס יכול להיות מגזרי, מקומי או אישי. לפעמים הוא לגיטימי ולפעמים אינו לגיטימי. אבל בסופו של דבר השאלה שרוב המצביעים בפריימריז שואלים את עצמם אינה מי יחלץ את המדינה מבעיותיה אלא מי ישרת את האינטרס שלי".

"אם היית שואל את המתפקדים מי מתאים יותר לניהול המדינה - יואל חסון או יצחק בן ישראל - הייתי מקבל רוב מוחץ. אבל כשהשאלה היא מי מועיל יותר לקידום האינטרס - יואל חסון מנצח. מנחם בן ששון ואני נדחקים לתחתית הרשימה בעוד שרוחמה אברהם ויואל חסון נמצאים בראש הרשימה כיוון שהם עסקנים יותר טובים. וכך הכנסת נראית. התהליך של סלקציה שלילית גורם לכך שלאנשים איכותיים כמעט אין מקום במערכת פוליטית מעוותת, המקדמת עסקנים ומתמלאת בעסקנים.

באופן אישי אין לי בעיה. יש לי מה לעשות בחיים. במובן מסוים אפילו הוקל לי. אבל מה שמדאיג אותי הוא התופעה. שים לב שגם רייכמן, גם ברזניץ, גם בן ששון וגם אני נפלטנו מסיעת קדימה. ציפי לבני היא אדם מצוין, אינטליגנטי ואיכותי. היא גם מבינה את הבעיה ומציבה את פתרון-הבעיה במוקד סדר היום שלה אבל גם אם ראש הממשלה הוא אדם מעולה קשה לו לתפקד בסביבה לא איכותית. זה נכון לגבי לבני, לגבי ברק ולגבי נתניהו. שלושתם טובים בהרבה מסיעותיהם אבל שלושתם יתקשו למשול כיוון שהם מוקפים באותם אנשים לא מעניינים שהמערכת מתגמלת".

"בשנתיים שלי בפוליטיקה למדתי שיש שתי דרכים להתקדם: להבטיח הבטחות לבעלי האינטרסים ולעסוק בחשיפה תקשורתית לא מבוקרת. רשתות האינטרסים הם בעיה אחת אבל התקשורת היא בעיה אחרת, לא פחות חמורה. האם יש מי שיודע מה דעותיה של רוחמה אברהם-בלילא בנושאי ביטחון וכלכלה? איש לא יודע כיוון שאיש לא טורח לשאול. העיתונאים כותבים רכילות ולא כותבים על מהות. הם עסוקים באזוטרי, בסנסציוני ובפיקנטי. הם לא מתעניינים בהישגים ובתכנים אלא בפוליטיקה ובסלבריטאות. לכן לא רק רשתות האינטרסים במפלגות משחיתות את הפוליטיקה. גם התקשורת משחיתה את הפוליטיקה באופן מהותי. הרדידות שלה תורמת לתהליך ההידרדרות של הרוח הישראלית. הידלדלות הרוח גם של המנהיגות וגם של המוסדות השלטוניים.

"חוסר אמון הציבור הוא הרסני"

"מה שהעלה את היטלר לשלטון לא היה האינפלציה. מה שהעלה אותו לשלטון היה אובדן האמון בדמוקרטיה של וימאר ובממשל שלה. אם יש עניין המדאיג אותי היום יותר מכל זה העניין הזה. אני רואה משבר אמון בנוסח וימאר מתפתח בישראל. אני רואה את הציבור מאבד אמון בממשלה, בכנסת, בתקשורת, בבית המשפט, בצבא ובמשטרה. חוסר האמון הזה הוא הרסני. הוא כדור שלג אשר הולך ומעצים את עצמו. יש בארץ אנשים טובים מאוד אבל הטובים מאוד לא הולכים לפוליטיקה. הם אפילו לא מתפקדים למפלגות, לא משתתפים באופן פעיל בתהליך הדמוקרטי. התוצאה היא שמי שצף למעלה הם אנשים שכוחם בעסקנות או בתקשורת.

בסופו של דבר הם נעשים שרים. ואז למרות שראש הממשלה עצמו הוא איכותי הוא תלוי באנשים לא איכותיים. אובמה מינה זה עתה לשר אנרגיה חתן פרס נובל. האם יכול להיות שאצלנו חתן פרס נובל יהיה שר אנרגיה? יש לנו חתני פרס נובל. יש לנו כישרונות מהמדרגה הראשונה. אבל המפלגות והתקשורת, העסקנות והשטחיות, גורמים לכך שהכישרונות האלה לא נמצאים בצמרת המדינה. הם לא משתתפים בקביעת גורל המדינה. לכן הביצועים של המדינה נופלים בהרבה מהיכולות של אזרחיה".

"בשנתיים שבהן הייתי בכנסת הבנתי שהבעיה של הידלדלות הרוח בשלטון היא הבעיה מספר אחת שלנו. האיום האסטרטגי האמיתי על ישראל הוא מצב המערכת הפוליטית. האיום הזה מסוכן יותר מהפצצה האיראנית או מהמשבר הכלכלי. אם לא תהיה איכות שלטון ולא יהיה אמון בשלטון לא נוכל להתמודד עם האיומים החיצוניים שלכולם יש פתרון. אם נתקן את המערכת לא תהיה בעיה שלא נוכל לפתור. אבל אם השלטון ימשיך לעסוק בתדמית ולא בתוכן, באינטרסים ולא במדיניות, נקבל ממשל פוסט-מודרני המתפקד מול איומים קיומיים כפי שתפקדנו במלחמת לבנון השנייה וכפי שאנו מתפקדים מול עזה. נקבל מדינה שאינה מנוהלת כמו מדינה אלא כמו איזה תוכנית ריאליטי ההופכת את בובליל לגיבור לאומי. המסקנה שלי כשאני עוזב את הפוליטיקה הפעילה אחרי שנה וחצי בכנסת, היא שמיד אחרי הבחירות חייבים לשנות את שיטת הבחירות ואת שיטת הממשל. כך אי אפשר עוד. סחרור המערכות ודלדול השלטון הם בנפשנו. המצב הנוכחי חסר תקנה".