"בולו'בולו" הוא מרקחת מוזרה של ניתוח פוליטי נוקב ורלוונטי אך לא עדכני, של אוטופיה ספק פנטסטית ספק מקאברית, של מעין תרגיל מחשבה מפורט וגדוש בדבר עתידנו, ושל תוכנית פוליטית קונקרטית ומעשית ביותר, שהיתה אמורה לצאת לפועל עד שנת 1988. ובכל זאת, "בולו'בולו", ספרון משונה ולא חף ממהמורות, שנכתב לפני שני עשורים כמעט בידי מחבר המבכר לעטות רעלה צפופה של מסתורין על זהותו, הצליח לפלס לעצמו דרך אל לבותיהם של הרבה מאוד אנשים שאינם מוצאים מנוח. מאז הופעת המהדורה הראשונה של הספר בציריך ב-1983 הוא נדפס בעוד שש מהדורות, ותורגם לעשר שפות. הספר עורר גל של תגובות, ביקורות ותכתובות, שרוכזו לימים בספר "בולולוג", שראה אור בגרמניה ב-1996.
"בולו'בולו" נולד אל תוך שנות השמונים האומללות. הוא נולד מתוך גלי האופטימיות, התסיסה והתקוות לשינוי, שהושתקו על ידי מהלומת הנגד השמרנית של תאצ'ר עם מלחמת הקיום שלה בארגנטינה, של אריק שרון עם מבצע השלום שלו, של רייגן עם מלחמתו בכוכבים, של האחים וורנר ואמריקן אקספרס עם ערוץ אם-טי-וי שייסדו, השסתום הטלוויזיוני שלקח רבים מן הצעירים המתקוממים ועשה להם טרנספר מרצון מן הרחוב אל הסלון המשפחתי.
מחבר הספר, בן העיר ציריך, הוא פליט של ההתקוממויות העירוניות מ-1981. "יצאתי אז ליוון להתאושש בין היתר משנה של התרוצצויות ברחובותיה שטופי הגז המדמיע של ציריך", הוא מספר. "חיפשתי את הריחוק ושאלתי את עצמי: לשם מה כל זה?". מכאן לא ארכה הדרך ליצירתו של "בולו'בולו", שהיה מעין "רישום רגעי של משאלות והצעות להגשמה", מעין הצעה ל"דקדוק משאלות".
שמו של הספר, "בולו'בולו", הוא כבר חלק מהלקסיקון של שפת "אסה'פילי", בת זוגו המדומיינת של אותו דקדוק משאלות. מסתתרת מאחוריו הצעתו של p.m. לארגן את האנושות בבולואים, בקהילות של כ-500 איש, שלכל אחת מהן אורח חיים משלה. p.m. מתכתב ללא הרף עם הז'אנר הוותיק של האוטופיה, לעתים מציית לו ולעתים פורע אותו, נותן את הדעת לכל פרט ולכל קושי, ומטרתו אחת: לפרק את "מכונת העבודה הפלנטארית" (לעצור את השעבוד שלנו לחוקי הכלכלה והכסף) ובו בזמן לבסס מולה אלטרנטיווה ממשית - תהליך שהוא מכנה בשם "סובסטרוקציה", מעין חיבור הכרחי ובו-זמני של חתרנות (סובוורסיה) ובנייה (קונסטרוקציה). רק חיבור זה, הוא טוען, יכול להביא לידי מימוש את המציאות השנייה, את "מציאות הצללים", את ההיסטוריה שנדרסה על ידי המכונה ולא קרתה.
"בולו'בולו" הוא לא רק הצעה לעולם ללא כסף, אלא גם לעולם ללא מדינות. "קהילות יהודיות וערביות הסתדרו זו עם זו ללא בעיות מיוחדות בפלשתינה, בברוקלין, ברובע מארה בפאריס - כל עוד הן לא ניסו לארגן את עצמן במדינות או להזדהות עם מדינה זו או אחרת", הוא כותב. "העובדה שהיהודים הגיעו ל'רעיון המדינה' היא כמובן רק תוצאה של הלאומיות בגרמניה, ברוסיה, בפולין, שהחלה לגרש את היהודים מה'בולואים' (הגטאות) שלהם. לאחר הקמתה של מדינת ישראל, לפלשתינים יש אותה בעיה ממש: נכפה עליהם להגיע לרעיון של מדינה פלשתינית, שוב משום שהלאומיות היהודית החדשה הרסה את ה'בולואים' שלהם. מדינה אחת מובילה למדינה אחרת, ומלחמה אחת מוביל למלחמה הבאה. המבוי הסתום טמון בכך שכבר איננו מסוגלים לתפוס כל 'מכשיר' מדיני אחר במסגרת הפוליטיקה הפרגמטית".
קשה לקרוא את הספר בלי להיקלע שוב ושוב למצוקותיה של האוטופיה: באיזה מין עולם אנחנו חיים? האם אנחנו מסוגלים להעלות על הדעת אותה מציאות אחרת, או שמא הצליחה ההיסטוריה המנצחת למחוק את יכולתנו לדמיין את עצמנו חיים בעולם אחר? דווקא מפני ש-p.m. מתעסק בכל פרט ופרט, ואינו מבסס את תוכניתו על ציוויים מוסריים, אלא על החשק שלנו לעשות שינויים, השאלות האלה מתחדדות שבעתיים.
מאז 1980, השנה שבה אימץ את שם העט המסתורי שלו, p.m. מוכר כמחבר של מאמרים, ספרים אוטופיים-תיאורטיים ורומאנים. ב-1980 יצא לאור הרומאן הראשון שלו, "Superstar Weltgeist" ("רוח העולם סופרסטאר"), וב-1983 יצא כאמור "בולו'בולו". בכתביו התיאורטיים המאוחרים יותר הוא ממשיך לעסוק באלטרנטיבות למציאות הפוליטית (עולם ללא כסף, עולם ללא שווייץ, עולם ללא אירופה), ומרבה לעסוק גם במעין "תכנון עירוני" - למשל בספרו "Agbala Dooo" מ-1998, שבו הוא שולח את האדריכל ומהנדס הגשרים הניגרי קאנואה איגבונו (Igbono) לסייר ברחבי שווייץ, כדי שיתאר מה מטריד, מה משמח ומה מלהיב את האנשים שם. ב-1999 השלים את היצירה רחבת היריעה ביותר שלו עד כה - שלושת כרכי הרומאן "Jahres 1000 Die Schrecken des" ("אימותיה של שנת 1000"), שחתם עליהם בשם "רודולף פון גארדאו".
