בלי עבודה וקצבת נכות, החירשים חוששים מהגזירות הכלכליות

מאת רותי סיני

רווחה / "אנחנו נהיה הגרון שלכם", הבטיח אחד מוותיקי מאבק הנכים לחירשים השובתים



	גילאון (משמאל), ואהרון עיני, יו"ר אגודת החירשים (שני מימין), באוהל השובתים מול משרד העבודה והרווחה, אתמול

	תצלום: ליאור מזרחי

בדיוק במקום שבו ניצב במשך 77 יום אוהל המחאה של הנכים - על המדרכה בין משרד האוצר למשרד העבודה והרווחה - עומד ביומיים האחרונים אוהל אחר, קטן יותר. אתמול ישבה בו בשתיקה חבורת אנשים שעיניהם עקבו בדריכות אחר שפתיה וידיה של האשה שתירגמה לשפת סימנים את דברי העצה והעידוד של אחד מוותיקי מאבק הנכים, מומו נקוה.

"זה ביזיון של הממשלה, שנותנים לכם לשבת פה עכשיו אחרי שאנחנו כבר ישבנו 77 יום וחשפנו את בושתה של מדינת ישראל", אמר נקוה לפעילי אגודת החירשים. "אבל אנחנו עתירי ניסיון", הוסיף, "נסתובב אתכם בכנסת. לא נעזוב אתכם. אנחנו נהיה הגרון שלכם, אנחנו יודעים לצעוק ולשאוג. אתם תהיו הרגליים שלנו. ככה מתקנים חברה".

ייתכן שהנכים עוד יזדקקו לסולידריות החברתית של החירשים. יותר מחודשיים מאז שסיימו את שביתתם, עדיין לא קיבלו אגורה מ-380 מיליון השקלים שהובטחו להם. עלות תביעותיהם של החירשים אמנם צנועה בהרבה - כ-50 מיליון שקל

בשנה - ואולם מרבית הבטחות הסיוע שניתנו להם במשך השנים אף הן לא קוימו. כבר בשנת 2000 קבעה ועדה של הביטוח הלאומי, כי יש לתת לחירשים הקשים קצבה חודשית של 300 שקל לכיסוי הוצאות תרגום וסוללות של מכשירי שמיעה. עלותן השנתית של הקצבאות לכ-3,500 חירשים נאמדת בכ-12 מיליון שקל. אך עד כה לא מומשה ההחלטה והיום היא תידון בפגישה בין החירשים לנציגי הביטוח הלאומי.

מרבית החירשים - שמספרם נאמד בכ-10,000 - אינם זכאים לקצבת נכות משום שהקצבה מוגדרת כתחליף הכנסה ואילו חירשים מסוגלים לעבוד, לפחות מבחינה רפואית. אלא ששיעור האבטלה בקרבם מגיע לכדי 70% - מסיבות חברתיות. "אדם חירש הולך לראיון עבודה - מהנדס, עורך דין. המעסיק מבטיח להודיע לו אם התקבל, אבל הוא לא מתקשר. מבין 100 מעסיקים, אולי אחד מתקשר", אומר אהרון עיני, יו"ר אגודת החירשים, שמתכוון לשהות בקרית הממשלה יומם וליל יחד עם נציגי האגודה כל עוד תביעותיהם לא ייענו.

יניב מצרפי, דור שלישי למשפחת חירשים, למד מכונאות. כיום הוא עובד כמנקה חלונות כדי לפרנס את הוריו החירשים, אשתו החירשת ובתו החירשת בת השנה. גם להוריה החירשים של אשתו הוא מנסה לעזור. "יש לי המון מקצועות: אני מורה, עובד סוציאלי, רופא, פסיכולוג, כל התפקידים", הוא אומר בחיוך ומכה כמה פעימות על תוף.

לחירשים רבים יש מכשיר פקס, שבאמצעותו הם מתקשרים עם העולם החיצון, אך שיחת פקס ממוצעת אורכת פי שמונה משיחת טלפון רגילה ולכן עולה יותר. החירשים תובעים מענק חודשי של 600 פעימות מונה, בדומה לזה שמקבלים עיוורים. הם גם דורשים מימון מלא של מכשירי שמיעה - סכום של כ-5,000 שקל במקום 630 שהם מקבלים כיום - ואביזרים שונים, כגון פקס, פעמון ושעון מהבהבים.

אחת מתביעותיהם המרכזיות היא מימון שעות תרגום; כיום חירש מקבל מימון ל-16 שעות בשנה, שבקושי מספיקות לכמה ביקורים בלוויית מתרגם לשפת סימנים בקופת חולים או בבנק. מצבם של בני זוג טוב יותר: חלק מהסידורים הם עושים ביחד והאחד יכול לקבל שעות מהשני, אם הוא סיים את המכסה השנתית שלו ועדיין חסרות לו שעות.

הנהגת האגודה התלבטה ארוכות בשאלה אם זה הזמן לצאת להפגנה, אבל לבסוף החליטה שדווקא הזמנים הקשים מחייבים אותה לפעולה. הגזירות הכלכליות עלולות לפגוע ברבים מהחירשים - במובטלים הרבים וגם בהורים לילדים, שמרביתם לא שירתו בצבא משום שצה"ל לא מגייס חירשים וקצבאות הילדים שלהם יקטנו אם יונהג הקיצוץ בקצבאות של משפחות שאינן יוצאות צבא.

"חייבים להפעיל לחץ. הממשלה לא אוהבת אנשים חלשים, היא אוהבת מיליונרים, בנקאים", אמר ח"כ אילן גילאון (מרצ), נכה שליווה מקרוב את שביתת הנכים והבטיח לסייע לחירשים. גילאון, וח"כ תמר גוז'נסקי (חדש), הניחו אתמול הצעות דחופות לסדר כדי להעלות את מאבק החירשים על סדר יומה של הכנסת.