אין לו לוגו, לא ISBN, לא שם של מחבר, גם לא הוצאה מוכרת. וכל זה די בכוונה. "בולו'בולו" מצטרף לרשימה מכובדת של ספרות אנטי-גלובליסטית וביקורת הכלכלה הניאו-קלאסית שתורגמה באחרונה לעברית: גי דבור ("חברת הראווה"), ויוויאן פורסטר ("קללת הכלכלה"), נעמי קליין ("בלי לוגו"), קאלה לאסן ("שיבוש תרבות").
"בולו'בולו", שיצא לאור בראשונה בשנת 1983, נכתב בידי אקטיוויסט חברתי שהשתתף בהתקוממויות העירוניות בציריך של 1981 וביקש להסתתר מאחורי שם עט (עמיתים שווייציים מספרים לי ששמו האמיתי הוא הנס וידמר, Widmer). בעברית יצא לאור בהוצאת אוב - ז.ע.פ., לאחר שהודפס בשש מהדורות בשווייץ ותורגם בעת ובעונה אחת לשפות נוספות. באתר האינטרנט של המוציאים לאור נכתב כי ההוצאה נוסדה במיוחד כדי להוציא את "בולו'בולו" בעברית (http://www.bolo.ovzap.net). היא גם לא מבקשת זכויות יוצרים ומרשה לצטט מן הספר ולשכפל אותו באופן חופשי.
זהו ספר אנרכיסטי המכיל בחבילה אחת ניתוח חריף וביקורתי של החברה הגלובלית בת ימינו בשפה השווה לכל נפש (עם דגש על הנפש הצעירה), ומדריך לאקטיוויזם חברתי המבוסס על דמיון של קהילות אנושיות אלטרנטיוויות.
אתחיל בחלק הראשון (בערך שליש מן הספר). הסוציולוג זיגמונט באומן אמר פעם שהחברה האנושית עברה ממצב של ציידים-לקטים, שבו לכולם היה פנאי, לחברה חקלאית שבה רק לחלק מן האנשים היה פנאי (לאליטה השלטת), וממנו לעידן הקפיטליסטי שאתוס העבודה שורר בו ובו לאיש אין עוד פנאי. או במלים אחרות: אפשר לומר שעברנו מסיפוק מיידי לסיפוק מושהה, וממנו להשהיה נצחית של הסיפוק.
הביקורת על מה שאנו מכנים "קידמה" נשטחת לפני הקוראים בחלק הראשון של הספר הלא-שגרתי הזה. הקידמה מתוארת כעסקה עם השטן. היא מתבצעת באמצעות "מכונת העבודה הפלנטרית". מפלצת שגזלה מאתנו את האוטונומיה, קשרה בין יצירתיות לפרודוקטיוויות, נתנה להון פרטי ולתאגידים רב-לאומיים להשתלט על חיינו, גרמה ניצול של מיליוני בני-אדם, הצדיקה דיכוי של נשים, ויצרה סדרה של כוחות הרסניים בשמם של המדינה, הלאומיות, הקידמה, המדע והטכנולוגיה.
ההיסטוריה של המכונה הפלנטרית היא ההיסטוריה של הרס העושר: "מוקדם מאוד היא כבר לקחה מאתנו את זמננו. אחר כך את חופש התנועה. היא דיכאה את מגוון ההיסטוריות האפשריות וכפתה עלינו היסטוריה עולמית אחת" (עמ' 46). מכונת העבודה מבוססת על מערכת חליפין הפועלת מאחורי גבם של בני-האדם. לרוב בני-האדם אין מידע על תוצרי עבודתם או שליטה בהם. כך יכול העובד להתלונן על רעש המגיע מן הכביש המהיר שהוא עצמו עבד בסלילתו, ואחר כך למות בירייה מן הרובה שהוא עסק בהרכבתו בבית החרושת. כל מי שזיהו את האשליה ואת ההטעיה שבשיטה וביקשו דרך קיצור לגן העדן נרדפו, הוגלו, הוכו או נטבחו; הם הוכרזו מורדים, בוגדים, כופרים או ברברים.
העסקאות של בני האדם עם המכונה בכל חלקי כדור הארץ הן עסקאות עלובות למדי. העולם הראשון מייצר מותגים אשר איבדו מקסמם ומתגלים כתרמית. העסקה של אנשי העולם הראשון עם המכונה מתבטאת בדפוסים קיצוניים של אי-שוויון, וגם אלה המרוויחים לכאורה מן השיטה מקבלים צורה עלובה של עושר עם ניכור ודיכוי פסיכולוגי ותרבותי.
העסקה של אנשי העולם השני (הקומוניסטי. הספר נכתב לפני נפילת החומה) מבוססת לא על הדיקטטורה של השוק אלא על הדיקטטורה של המדינה והמוסדות שלה, על אובדן החירות האישית ועל פחד מתמיד.
העסקה של אנשי העולם השלישי היא העלובה ביותר. עוני, מחלות, מלחמות והקזת דם כלכלית. המכונה הפלנטרית מחברת בין העולמות שכן היא "זוללת באפריקה, מעכלת באסיה ומחרבנת באירופה" (עמ' 23). פעם ייצרה אפריקה עבדים בשביל אמריקה (צפון אפריקה ייצרה אותם בשביל צרפת); היום טורקיה מייצרת עבדים לגרמניה, ותאילנד - לישראל. כשאין יצוא ויבוא של פועלים, מועסקים ילדים ונשים בשכר רעב באסיה, באפריקה ובדרום אמריקה ומייצרים את צרכיו של המעמד הבינוני והעשיר במדינות המערב.
עורקי העולם השלישי פתוחים ומדממים ומיליוני אנשים משלמים את מחיר האשליה הגלובלית, כתב פעם בהקשר זה הסופר האורוגוואי אדוארדו גליאנו. הפוליטיקה הפרגמטית פשטה את הרגל, בעיקר משום שיש לחלק מבני האדם מה להפסיד מאובדן המכונה המפלצתית הזאת. שיתוף פעולה זה בולע לתוכו את האלטרנטיבות (לכאורה): תנועות העבודה, הסוציאל-דמוקרטיה, התנועות הירוקות או השמאל החדש. "היא מיטיבה לעכל איגודי עובדים, מפלגות שמאל, תנועות מחאה וחילופי משטר דמוקרטיים" (עמ' 23).
באכזבתם מהאלטרנטיווה מעדיפים האנשים להצביע בעד פקידי המכונה הגרועים ביותר כמו רייגן, קוהל ותאצ'ר. המכונה הפלנטרית מצליחה לתעתע באנשים באמצעות "התרבות". תחת המציאות העלובה מציעה "התרבות" ארגזים של רומנים זולים, סרטים, תקליטים וקלטות המסיחים את הדעת. הטלוויזיה הצליחה לעשות טרנספר לצעירים מן הרחובות לסלון המשפחתי הבורגני. השלום והאיום הגרעיני כאחד הופכים לאמצעי סחיטה שמבטיחים ויתור וצייתנות.
עד כאן הדיאגנוזה, חלקה בניסוחיו של המחבר, וחלקה בניסוחי שלי. אמנם אין בה הרבה חדש, משום שהיא ניזונה מן הספרות הניאו-מרקסיסטית, האנרכיסטית, אסכולת פרנקפורט (במיוחד מרקוזה), והביקורת הפוסטקולוניאלית המוקדמת (זו המכונה "פרדיגמת העולם השלישי"), כמו זו של עמנואל ולרשטיין, לרבות כאלה שתורגמו בעבר לעברית כמו אדוארדו גליאנו וברברה ארנרייך. עם זאת יש בביקורת זו כוח רב משום שהיא מנוסחת בצורה רהוטה וחריפה להפליא.
אולם הדיאגנוזה היא רק ההתחלה. החלק העיקרי של הספר עוסק, תוך כדי דיאלוג עם הספרות האוטופיסטית האירופית (פורייה, אוון ואחרים), בפרישת קווי מתאר עתידניים של חברה פלנטרית שניתן להגשימה, לדעת המחבר, במהירות יחסית (p.m) (הוא מציע שנגשים את הפרויקט הזה עד 1987, כלומר ארבע שנים לאחר פרסום המהדורה הראשונה של הספר).
האוטופיה מבוססת על הקמת קהילות קטנות (בולו), בנות 500 איש ואשה ("איבו" בשפת האוטופיה), שהן אוטונומיות ואוטרקיות מבחינה כלכלית. בולו היא אם כן קהילה של 500 איבואים. קאנה היא יחידת משנה של בולו (קומונת דיירים, מושבה קטנה, חבורה, חמולה). הפודו היא עיר או מחוז המשכנת 400 בולואים. בקאנה או בבולו יש בתי מגורים, סדנאות מלאכה וחקלאות. למגורים מנצלים את המבנים הקיימים. הבולו מכניס אורחים שלא על מנת לקבל תמורה. יש הסכמי ברטרים בין בולואים, ובין איבואים בתוך הבולואים.
העיקרון הבסיסי הוא מינימום של קניין פרטי. לכל איבו יש טאקו שהיא תיבה קטנה מפח. האיבו רשאי להכניס לתוכה ככל העולה על רוחו. אולם הקניין הפרטי מסתכם לכל אשר נכנס לתיבה. כל השאר רכוש ציבורי. חליפת מתנות תהיה מנגנון כלכלי מרכזי, לרבות מחסנים שבהם יאוחסנו עודפים. הסומי הוא היחידה הגיאוגרפית הגדולה ביותר והיא מכילה כ-8,000 בולואים.
בולואים יהיו מבוססים על סובלנות הדדית. בולואים טורקים בברלין (קרויצברג), בולואים אירופים בקונגו. יכולות להיות גם זהויות אתניות ייחודיות: האירים, הבאסקים, הקטלונים, הפלסטינים, הכורדים, הארמנים. יכולים להיות בולואים של עיוורים או בולואים שבהם אוכלים רק צנוניות. בבולו מקבל האיבו 2,000 קלוריות ליום.
הבולו'בולו מבטל לא רק את הרכוש הפרטי, אלא גם את המדינה והלאומיות. המחבר מביא בחשבון גם חריגות מן המבנה האוטופי: בולו של שודדים וליסטים, נוסעים חופשיים (free riders), כיבושים. אולם בסופו של דבר בעולם שאינו מבוסס על כוח או תחרות, ניצול ושוד אינם משתלמים. גם חלק גדול מן הייצור התעשייתי ייהפך למיותר. מכוניות, תחמושת, סלילת כבישים, מוצרי צריכה אלקטרוניים (מקרר אחד גדול או מכונת כביסה אחת גדולה לבולו).
לתעשייה יידרש כוח עבודה מצומצם. הבולואים יעמידו לרשות הכלל עשרה אחוזים מזמן העבודה שלהם לצרכים שחורגים מגבולות הבולו (בניית מטוסים לצורכי חילוץ וסיוע בלבד, מכשירי חשמל מינימלים). הקרבה בין הבית לסדנאות תאפשר מוקדי אנרגיה חלופיים. בחורף לא יהיה בכל מקום חם באותה מידה. אבל "אנשים ילבשו יותר סוודרים, יצטופפו יותר ביחד, יילכו למיטה מוקדם יותר, יאכלו מזון יותר שמן" (עמ' 107).
רחיצה אינה צריכה להיות עניין יום-יומי. הניקיון הוא רעיון בורגני אשר שירת את מהפכת התיעוש. רחצה, החלפה סדירה של בגדים, הם טקסים הנובעים מן האידיאולוגיה של העבודה הקפיטליסטית. אין להם תפקיד היגייני של ממש. יותר מזה, שימוש מוגזם בסבון ושמפו שוחק ומזקין את העור. צריכת המים של הבולואים יכולה לצנוח פלאים. שירותי בריאות יהיו זולים יותר כיוון שבזכות הבולו'בולו, שתהיה מבוססת על תזונה נכונה ובסיסית, ייעלמו מחלות רבות, ייעלמו תאונות הדרכים, מלחמות המוניות ומחלות זיהומיות.
ועיקר שכחתי: לכל איבו תהיה נוגו. כמוסת זהב בקוטר 0.9 ס"מ המאובטחת על ידי מנעול קומבינציה סיבובי. בתוך הכמוסה מצוי חומר הגורם למוות מיידי בעת הלקיחה. מדוע? כי על איבו נאסר התירוץ שהוא מחויב להישאר בחיים. "החיים הם מלכתחילה שגיאה פטאלית ואין זוועה גדולה יותר מלא להיות מסוגל למות" (עמ' 119).
אפשר לראות בספר הזה קוריוז ולהתייחס אליו בביטול, שכן הוא נאיווי ומלא סתירות. למשל, בתפיסת הכוח המונחת בבסיס הפרוגרמה האוטופית שלו. המחבר מניח שהשימוש בכוח ייעלם או יהיה לא כדאי. מתוך תפיסת עולם נורמטיווית ומוסרית כולנו רוצים להאמין בכך. אבל לצערנו ההיגיון הסוציולוגי מלמד אחרת. בני אדם מונעים על ידי כוח, משתמשים בכוח, מדמיינים אחרים משתמשים בכוח ומתרגמים רעיונות נעלים למציאות עגומה. או, למשל, המחבר כמעט שאינו עוסק בשאלה כיצד תתורגם פרוגרמה זו לשפת המעשה. הוא לא מסביר מה יקרה למתנגדים לביטול המערכת המעמדית, הצבאית, התעשייתית, המדינית, הלאומית, הדתית; או באפשרות שכל אלה יצמחו מחדש בתוך זמן קצר. ייתכן שהיישום יהיה אפשרי רק אחרי חורבן גרעיני של האנושות. רק צריך לדאוג שמדריך אחד כזה יישאר בכיס המקטורן של הניצולים.
עם זאת, התמימות החצופה של הספר עומדת לזכותו. בכלוב הברזל שאנו כלואים בו יש באנרכיזם שהולך על כל הקופה משהו מרענן ומפתה. הביקורת על הגלובליזציה העולמית ועל ההיגיון הכלכלי והתרבותי שלה היא חשובה, במיוחד לאור ההתפתחויות המדאיגות שחלו בעשורים שחלפו מאז התפרסם הספר. הילדים השחורים שעובדים בשביל בנטון בשכר רעב; נשים שעובדות 18 שעות ביום במתפרות באירביד; אזורים שלמים בהודו שהופכים לאתרי פסולת רדיואקטיווית מארה"ב; סחר עולמי בנשים וילדים לצורכי מין; סחר עולמי באיברים של עניים מרואנדה ונמיביה; או העובדה שהמדינות העשירות, הג'י-8, אחראיות להפצת כ-90% אחוזים מכלל אמצעי ההשמדה בעולם.
יותר מכך, הדינמיקה של ההון העולמי בשני העשורים האחרונים מדאיגה: הוא עוקף פרלמנטים, חוקות וחוקים ומארגן מחדש את המרחב העולמי לפי קווי-מתאר שאינם תואמים כל מערך פוליטי של אחריות, של שקיפות או של סולידריות אנושית. אנו חיים בעולם שבו בני אדם איבדו את שמותיהם, החפצים הופכים למותגים, והמותגים זוכים לשמות פרטיים (מה שנעמי קליין כינתה "בריונות של מותגים"). מותגים אלה מפעימים את הדמיון והלב באמצעות פעלולים, אסוציאציות של תשוקה מינית ואסטרטגיות של שכנוע ששום מיסיונר עוד לא המציא. הסחת דעת המונית המבוססת על הסבתה של התשוקה האנושית אל עולם הצרכנות. כפי שהציעה ויוויאן פורסטר, התוצאה היא אובדן של כל תשוקה. בעיקר: אובדן התשוקה להבין ואפילו התשוקה להתנגד. המחבר ראוי לשבח על שכתב את המסמך לפני כעשרים שנה, בתקופה שהתודעה הציבורית לא היתה ערה לדיון ציבורי על ההשלכות החמורות הללו של תהליכי הגלובליזציה.
מבחינה פרקטית, הפרוגרמה של הבולו'בולו אינה ניתנת אמנם ליישום מלא, אבל היא בהחלט יכולה לעבוד בקהילות קטנות שאינן אוטרקיות לגמרי. פעם הייתי חבר בקואופרטיב כזה בקליפורניה. לקואופרטיב היתה הנהלת חשבונות מרכזית שבה נרשמו נקודות של זכות וחובה לאינדיווידואלים בעבור שירותים שנתנו או קיבלו למען הקהילה: שירותי שמרטפות, הסעות משותפות, סיוע בלימודים, תיקוני מכשירים או החלפת ספרים. הרעיון היה לאזן את החשבון המרכזי ללא שימוש בכסף. אוברדרפט על פני זמן רב גורם לאובדן ההדדיות במתן שירותים. רק באחרונה קראנו על קהילות חרוזים החיות על בסיס דומה בקריית טבעון, בפרדס חנה, בכרכור ובמקומות אחרים בעולם כמו בארגנטינה (שם הן מכונות "מועצות עממיות"), אוסטרליה, קנדה, גרמניה, שווייץ ואיטליה.
עם זאת, רובן של קהילות אלה נולדות מתוך מצב של שפע ולא להיפך. עדיין צריך לבדוק כיצד עובדת שיטה זו בחברות במצוקה; למשל, כאשר יש שיעור גבוה של מובטלים. האם ניתן לגייס מובטלים לעבוד בשיטה של ברטרים ומהן ההשלכות הכלכליות והחברתיות של השיטה? זה יכול להיות ניסוי מעניין וחשוב. ואולם גם אם הפרוגרמה של בולו'בולו אינה ניתנת ליישום נרחב, אפשר לראות בספר זה פעולה של דמיון אשר מסרבת להניח למולך הטורף של הכורח ההיסטורי (אם להשתמש בלשונו של ישעיהו ברלין) לשלוט גם בחלומותינו.
bolo'bolo \ p.m.
ספרו של פרופ' יהודה שנהב, "היהודים-הערבים: ארבעה מפגשים בין לאומיות, אתניות ודת", יראה אור בשנה הבאה בספריית אופקים, הוצאת עם עובד
