לאחרונה הפיץ משרד המשפטים תזכיר הצעת חוק זכות יוצרים חדש, שנועד להחליף תזכיר קודם מ-1999 ואת חוק זכויות היוצרים המנדטורי מ-1911 - שמשמש כיום. התזכיר הופץ כדי לאפשר להגיב עליו - במיוחד לנפגעים הפוטנציאליים של השינויים. ואכן, מחאות והסתייגויות רבות של הוצאות ספרים, מוציאים לאור, עיתונים, תסריטאים ובמאים כבר בדרכן לירושלים.
החידוש המרכזי לרעת בעל זכות היוצרים (היוצר, המו"ל או שותפות של שניהם), הוא הפטור מהחובה לקבל את רשותו לפרסום היצירה במסגרת מוסד חינוך. היום יש חובה כזו, ובעל הזכות יכול להסכים, לסרב, או להתנות את הפרסום בתשלום; במקרה של הפרה הוא יכול לתבוע את המפר בבית המשפט. בתזכיר גם אין איסור מפורש על שימוש מסחרי בהעתקים. המשמעות היא כי מוסד חינוכי יכול למכור לתלמידיו מקראות הכוללות העתקי יצירה מוגנת, ולהרוויח.
רחלי אידלמן, מו"ל הוצאת שוקן (ומבעלי "הארץ"), יו"ר הוועדה לזכויות יוצרים של התאחדות המו"לים, סבורה ש"ההצעה החדשה היא הלאמה של זכויות יוצרים. היא מאפשרת למוסדות חינוך להדפיס ולהוציא מקראות, לקסיקונים, אנתולוגיות, מבלי לשלם לבעלי הזכויות. מעתה הכל הפקר. מדוע בית ספר 'ללא כוונת רווח' צריך לרכוש תוכנות בכסף מלא, ריהוט, לשלם שכר למורים, ורק היוצרים שהם הם חומר הלימוד העיקרי, רכושם הפקר שניתן להפקיעו?
"כל מתכנת", ממשיכה אידלמן, "מוגן יותר מעמוס עוז, נתן אלתרמן ודליה רביקוביץ'. מובן שכאן המדינה 'משתפנת' מול מיקרוסופט והאמריקאים". הכוונה היא לכך שהחוק מתיר יצירת עותק אחד בלבד מתכנות מחשב (לשימוש עצמי ולשמירת התכנה); כל העתק נוסף כפוף לרכישת רשיונות ותכנות.
סעיפים נוספים מכעיסים יוצרי קולנוע, טלוויזיה ומוסיקה. נקבע בהם שמפיק יצירה אורקולית או תקליט "הוא הבעל הראשון של הזכויות הכלכליות". עו"ד טוני גרינמן, המייצג את יוצרי הקולנוע והטלוויזיה, טוען שהקביעה כי המפיק הוא בעל הזכויות, שוללת מיוצרי הקולנוע את זכות היוצרים שנתונה להם. "זוהי פגיעה בלתי מוצדקת, הנוגדת את המגמה הנהוגה בעולם המערבי וסותרת את המטרה הבסיסית של דיני זכויות יוצרים - מתן תמריץ ליוצר".
לדברי התסריטאי אבי שמש (שכתב בין השאר ל"זהו זה" ואחראי לדמותה של "לימור"), מנכ"ל תל"י - חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה - "רוח החוק בדברי ההסבר לא מתייחסת לא לתרבות ולא ליוצרים. יש בעיקר הגנה על משתמשים. את היוצרים רואים כטרדנים שמופיעים בכל מקום, מבקשים כסף וצריך להיפטר מהם".
37 תסריטאים ובמאים בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה - בהם אפרים קישון, האחים בני ואורי ברבש, שבי גביזון, דן וולמן, דובר קוסאשווילי, ניר ברגמן, מוטי לרנר ואבי נשר - חתמו על מכתב שנשלח לאחרונה לשר: "ההחלטה למסור את זכויות היוצרים לידי מפיק היצירה תחסל מחד את התמלוגים המשולמים לתסריטאים ומאידך תסתום את הגולל על הסיכוי לתקן אי פעם את העיוות הנוהג, לפיו מדינת ישראל היא המדינה היחידה בעולם הנאור שאינה מכירה בזכותו של במאי ליהנות מפירות השימוש החוזר ביצירתו. זאת כשכל מדינות העולם הנאור דווקא מעגנות זכות זו בחקיקה".
היוצרים ממשיכים: "האם אפשר לטעון כי הבמאי והתסריטאי אפרים קישון אינו היוצר של 'השוטר אזולאי'? האם בני ואורי ברבש אינם היוצרים של 'מאחורי הסורגים'? האם התסריט שכתב אורי זוהר והבימוי שביים את 'מציצים' אינם מקנים לו את זכויות היוצרים ביצירה?"
עו"ד גרינמן חיבר חוות דעת מפורטת בשם הבמאים והתסריטאים, שתוגש למשרד המשפטים. במקביל תגיע לשם גם חוות דעתו של עו"ד מיבי מוזר המייצג עיתונים, עיתונאים ומו"לים. אקו"ם ופרקליטם, ארנן גבריאלי, יתכנסו בקרוב לגיבוש עמדתם.
מוזר מתריע שגם מאמרים עיתונאיים חשופים עתה להפקעה: "הרב כהנא ותנועת כך השתמשו בזמנו בשני מאמרים מעיתון 'חדשות' בעלוניהם. הגשנו תביעה גם על פגיעה בזכויות יוצרים וגם על פגיעה בשם הטוב של הכותבים שמצאו עצמם מקדמים את כהנא בניגוד לעמדתם. 'כך' חויבה לשלם פיצויים. היום, לפי התזכיר, מספיק שהמשתמש ייתן קרדיט כדי שיוכל לקחת מאמר לצרכים פוליטיים ומסחריים".
התזכיר מאפשר ביצוע פומבי של יצירות, למשל "בטקס רשמי או דתי". "אילו טקסים חוסים תחת המונח רשמי או דתי?" מבקש מוזר לדעת. התזכיר קובע כי ביצוע פומבי מותר במהלך פעילות מוסד חינוך. "אין דרישה", אומר מוזר, "שהביצוע
מתוך הסרט "השוטר אזולאי". "האם אפשר לטעון שאפרים קישון אינו יוצר הסרט?", שואלים 37 יוצרים במכתב לשר המשפטים
לא יהיה מסחרי. יוצא כי מוסד חינוכי יכול לעשות הצגה תמורת הכנסות".
בזכויות של רשות השידור לא נגעו
גם עו"ד טוני גרינמן, המייצג את יוצרי הקולנוע והטלוויזיה, מזהה את רוח ההלאמה שנושבת מהתזכיר להצעת חוק זכויות היוצרים החדש. לדבריו, "התזכיר מרחיב את זכויות המדינה ביצירות (...) מוטב היה לו נמנעו מנסחי התזכיר מהרחבת זכויות המדינה ביצירות, דבר שאינו תואם את חופש הביטוי והיצירה".אחד הביטויים לרוח זו הוא היעדר ההתייחסות בתזכיר לסעיף 38 לחוק רשות השידור. זהו סעיף ייחודי, שקובע כי זכות יוצרים ביצירה שנוצרה על פי הזמנת רשות השידור תהיה של הרשות, אלא אם נקבע אחרת. "בתזכיר", אומר גרינמן, "אין כל התייחסות לסעיף שרירותי ואנכרוניסטי זה, שאין לו כל הצדקה. ראוי לבטלו, כפי שכבר הוצע בתזכיר הקודם מ-1999".
<<
