"יוסף עוזר הוא אחד המשוררים היותר מרתקים שפועלים בארץ", אומרת ציפורה לוריא, מבקרת שירה ואמנות, עורכת ספרותית לשעבר של "נקודה" המתגוררת בעפרה. "למרות שהוא חי באזור תרבותי אחר, תחום ההתפרסות שלו והנושאים שבהם הוא עוסק חובקי עולם. ייחוד שירתו הוא בשל מאגר הדימויים הרחב שלו וגמישותו המתחדשת ללא הרף, בשימוש הכלים השיריים. מאגר הדימויים החומריים שלו כוללים דימויים מדעיים פיסיקליים כמו החור השחור, המפץ הגדול ותורת הקוואנטים ואלו מסווגים לדימויים הלכתיים, תורניים ומוסריים מההגות היהודית, שיחד יוצרים שירה מפתיעה ומתחדשת כמעיין המתגבר.
"מכלול שיריו מפתיע ומשליך גם על עניין שבירת הסטריאוטיפים - אי אפשר לשייך אותו לשום זרם או לשום סטריאוטיפ ומהבחינה הזאת הוא פותח את התודעה של הקורא שהולך איתו לצירופים אינסופיים. בהקשר הישראלי יש לזה חשיבות עצומה, כי אנחנו חברה שמתנהלת על פי סטריאוטיפים חברתיים-פוליטיים ודמות שמצליחה לפרוץ דרך היא נכס למצפון החברתי והתרבותי שלנו".
ח"כ יוסי שריד, משורר: "את יוסף עוזר הכרתי על פי שיריו. הוא טרח לשלוח לי שירים משלו, הם מצאו חן בעיני ואף קראתי אחד ב'רגע של שיר' בקול ישראל. מאז הוא נוהג לשלוח מעת לעת שירים חדשים, ואנחנו מחליפים רשמים ודעות. יוסף עוזר הוא איש חרדי, אבל שירתו מפולשת לרוחות של תרבות עשירה ובעיקר מגוונת, שמקנה לשיריו רבדים שונים שמעניין לזהות אותם ולעמוד על משמעותם".
איתמר יעוז קסט, משורר, כותב פרוזה, מייסד הוצאת "עקד": "יוסף עוזר הוא אולי הייחודי ביותר שבמשוררים הדתיים, בכך שיש לו יכולת לחבר חומרים סותרים עכשוויים, מודרניים מבחינה לשונית, ומאידך גיסא שמחוברים ליסודות ולמקורות המסורת היהודית. מה שמבדיל אותו מהמשוררים הדתיים האחרים זו תפישת עולמו הייחודית לגבי הכוח העליון. יוסף מנסה בשיריו לחוות בצורה עדכנית את מהות הכוח העליון ולא להסתפק בהכרזה על קיומו. בתחום זה, אנשים נמצאים בדרך כלל בתפישות עולם שלקוחות מגיל הגן. יוסף מפיח בשיריו רוח חיים חדשה, ומעניק לנו את התפישה הייחודית שלו לגבי הכוח העליון, בכלים מודרניים ומתוך חוויה אישית. זה נדיר בשמי השירה הדתית ושירה בכלל. פעם בשיחה בינינו הוא אמר, שרק אלה שחזרו בתשובה יוכלו להשקיף על הנעשה מן הצד, ובגלל זה רק הם יוכלו לחולל את 'המהפכה התרבותית' הנדרשת. אני מסכים אתו".
חמוטל בר יוסף, משוררת: "השירים של יוסי עוזר הם פריחה של יהדות ישראלית יפהפייה, אמיתית, לא מתויקת. השירה שלו משחקת, צוחקת, לא מפחדת משום דבר, לא מנסה להתנפח. יוסי עוזר מצליח לאחות את הקרעים של הנשמה היהודית בישראל, לחצות גבולות בין עדות, סקטורים, צורות התיישבות ועמים ולמתוח ביניהם חוטים של שיתוף רגשי אנושי. הוא כותב שירה חמה, נלהבת, מפיצה אור, בתקופה שנראית מבחוץ כחטוטרת גדולה והולכת על התדמית הישראלית. יוסי משמר ויוצר מחדש את היופי הפנימי, הסמוי מעיניים רבות, שנוצר בארץ הזאת.
"שייכותו הביוגרפית אינה מגבילה את רוחו ואת רגשותיו; הוא משחק בצורות אירופיות שיצאו מן האופנה - האידיליה, למשל - ומנהל דיאלוגים בלתי אפשריים לכאורה עם המוסיקה של מהלר ועם יוצרה. הפתיחות המלאה שלו לתרבות המערבית המודרנית אינה גוררת אותו לוויתור על התום המיוחד לו, תום שיכול להיראות נאיווי בהקשר הפוסט-מודרניסטי, אך הוא כולל בתוכו את גרעיני האינטואיציה המוסרית שממנה צומח צלם אלוהים הבסיסי של האדם-הילד. האפשרות הזאת מוגשת לקורא בחן, בהומור, בהתלהבות סוחפת, ללא שום צדקנות".
