יותר מכל התאים לסוף הסתו תחלת החרף קלסתר פנים רחב, עברית טובה לבוש היטב סתו אם אינני טועה של שנת 1962 או 63 ובעצם מה זה משנה כשהכל כבר מאחורינו הרכבות האוטובוסים המטוסים הצבעים נדמה לי השתנו אפלו העצב לא מה שהיה, הכל וולגרי כל כך לא טבעי נעדר הומור מאים. יצאנו ממערכת עתון הארץ והלכנו מזרחה לתקן את העולם עד הגשר של שכונת התקוה כמו קיסר לפני הרוביקון לא חצינו אותו לשם מה לחצות גשר כשאתה יודע מה מחכה לך מעברו השני הם לא שמעו על משוררים ולא בפרחים היו מקבלים את פנינו לא בפרחים בגרונות שסועים של תרנגולות היו מקבלים את פנינו ואני עדין נפש, קצה נפשי באלימות בן לאחת העדות הכי אלימות שהוציאה מתוכה את שלום שבזי ואת חבורת הרצח הכפול, לא רציתי להמשיך. לא סלח לי, המשיך. הרבה שנים לא כתבתי שירים וכבר אינני מימן במלאכה הזאת. יושב שומע את האורלוגין רואה את הצללים באים רוצה לדבר אתך עם עצמי עם עוד כמה שאינם ושותק ככה זה כשאתה יוצא מהפרטיות שלך אל תחום הרבים סופר איננו איש פרטי הוא הרבה אנשים ושום אינדיוידואליות לא תעזר לו אתה חושב שסתם יוסל ברגנר קרא לך בנימין תמוז. הוא ידע מה הוא סח היית נמען חד סטרי פרוזאיקון כל יודע מתחשק לי לומר עליך; ויצמח פורקניה בנעימה של ימים נוראים. עכשו אנחנו באלול אבי קם לסליחות תימני זקן ומה סדר הזמנים אצלכם שאל אם אתה רוצה סחוג הוא זוכר את קמרשטין ואת בית החרשת בית ירק אכסדרא עמודים. נראה שהחליף בדמיונו את בית אבותיך בביתו של יואל אנגל ברחוב הרב קוק כלום אין זה הינו הך ואני בגילו מה אזכר באיזו ארץ דמיונית אהיה אם לא היית אומר לי שבאת מחרקוב הייתי חושב שבאת מחצרמות בספינה שמלחיה חובשים טורבן אדם, אבל זה לא סוף פסוק ועוד תוכל להיות מה שאתה רוצה, לבוא מכל מקום אני מכיר כמה שהגיעו וזוהי רק חצי פואמה, אל תשכח, אני חותם לך המשך יבוא ובינתים ד"ש לך מהסנדלר האורטופד בבלפור שהיה קורא אחרינו בהברה רוסית: אתם הצעירים. ראיתיו בפתח חנותו לפני זמן מה כשיצאתי מפיטמן ונזכרתי שאנחנו כבר לא כל כך צעירים חוץ ממך הצעיר הנצחי אריסטוקרט של הפרוזה של החולות. זוכר איך כתבתי לך פעם מלונדון: סדנא דארעא כלו חרא לא צדקתי? יא ג'אמוס שכמוך איך פיתית אותי לאכל מעץ הג'מס ברחוב המלך ג'ורג' כמעט הקאתי את בני מעי אלך להכין קפה כדי לשכח את הטעם הנורא ההוא
מתוך "אם תראו סוכה עפה", מבחר שירים היוצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד
