אסף אמדורסקי מופיע עם אביב גפן. ניסיון מגלומני לכווץ קריירה שלמה ללילה אחד
תצלום: דניאל צ'צ'יק
אסף אמדורסקי הוא אמן עתיר כישרונות, אבל חוש טעם ומידה אינו הבולט שבהם. המופע הארוך שערך בהאנגר 11 שבתל אביב תחת השם הפרטי אספ ותחת השם הכללי "דאון טאון תל אביב" הצטיין בשלושה מאפיינים: איכות צליל מחפירה, איחור של שעתיים וניסיון מגלומני לכווץ את מרבית הקריירה שלו ללילה אחד. במבט לאחור, הבעיה השלישית היא החמורה ביותר.
אמדורסקי הוא מוסיקאי פעלתן במיוחד, ומספר האמנים שאתם עבד לאורך הקריירה שלו ובאו לחלוק עמו את הערב הזה מעיד על חריצותו ועל ההערכה הקבוצתית לכישוריו. אבל לפעמים אפילו כוונות טובות יכולות להוביל למרחץ של זיעה בהאנגר 11.
מלווה בשבעה נגנים ובשתי זמרות ליווי, אמדורסקי והחברים ביצעו לא פחות מ-30 שירים. מרבית השירים כלולים בתקליט האוסף הכפול שלו, "15 הדקות", ואחרים הגיעו מתקליטים של השותפים לערב. האוסף של אמדורסקי ראוי להערכה: הוא מציג התבגרות אמנותית מרשימה, יכולת יפה לעידון וסירוב מתמיד לדרוך במקום. אך המופע "דאון טאון תל אביב" לא ניסה לשקף את העושר והמורכבות הקיימים בהקלטות של השירים, והעניק לרובם גוון דומה - מעין צבע דהוי של רגאיי רגוע ודאנס רפוי.
אמדורסקי לא היה לבדו בערב. מבין האורחים הרבים שעלו לבמה, דווקא הגברים שבחבורה הצליחו להיחלץ באופן סביר מנחשול המתקתקות. פרס החוכמה של הערב מגיע לשלמה ארצי, שאמדורסקי ריכז בשבילו את האוסף "שירי אהבה שלי". ארצי, מנוסה מאוד, עלה לבמה כאורח הראשון וביצע באופן סביר את "אף פעם לא תדעי", נתן מקום יפה לזמרת הליווי איילה אינגדשט ופרש לנוח בביתו הרבה לפני שהערב המשיך במסעו המפרך.
גם האורחים האחרים הסתדרו, פחות או יותר. אביב גפן בחר באופן הולם מהרפרטואר האישי את "סופרסטאר", שסיפק הערה אירונית לאגו המנופח של האירוע, ובהמשך גם ליהק את עצמו בניגוד לפרסונה המוסיקלית המוכרת שלו: הוא הציע שילוב מעניין של "חלולים" עם הבלדה המופנמת ביותר של אמדורסקי, "חרש ביבבה".
ברי סחרוף, שהמתין מאחורי הקלעים לאורך מרבית ההופעה, הפגין מסירות ראויה לציון. הוא הסתער על הבמה עם הגיטרה עוד לפני שהסתיים הביצוע האפרורי של "השמים הכחולים", העניק הנשמה מפה לפה ל"הוא האמין לה", החיה לרגע את הערב - לפתע פתאום אולם שלם ידע לעמוד ולמחוא כפיים בקצב הנכון - ולפרידה ביצע באופן שפוי ויפה את "הזיות".
אבל למרות מאמציו של דוקטור סחרוף, הערב פירפר. הניסיון להקדיש בו מקום הולם לנשים בחייו של אמדורסקי לא צלח. האחיות פיק, שרונה ודניאלה, אמנם עלו לבמה בלבוש נזירי ההולם את המעמד - כלומר, חזייה שחורה ושמלה קצרה - אבל גרסתן ל"השיר הזה" לא היתה משכנעת מזו המוקלטת. גם שני השירים של מיכל אמדורסקי לא הצליחו להתרומם וגזלו זמן יקר, אבל חבל במיוחד היה על קרני פוסטל. קשה להבין מדוע אמדורסקי התעקש לקחת אמנית מינימליסטית כמוה, שכוחה בתמציתיות של יריעות קטנות, ולשתול אותה באירוע שחותר להיות גדול מהחיים.
אמדורסקי זימן למרכז הבמה גם כמה מנגני הערב: האמן המכונה פושטק, ג'וני שועלי וירמי קפלן. קפלן שר את "מדוע לא באת", ושועלי את "עכשיו" ו"לעתים", וכך שניהם פרטו את הרגעים המוזהבים ביותר בקריירה שלהם למטבעות של בדיל. היו במופע אמנם גם כמה רגעים יפים, כמו הביצוע המוצלח של "העיר הגדולה" והגרסה הראויה של "במערבולת", ולמרות זאת הערב לא הצליח להפוך לאירוע שאמדורסקי והחברים ראויים לו.
ברוזה נטו
המופע החדש של דויד ברוזה יוצא לדרך במקביל לצאת אוסף כפול חדש שלו. ואולם, גרסת הבמה של "המיטב" היא יותר מסתם מיחזור זריז של שירי האוסף. זה מופע אינטימי ומוצלח מאוד, שלאורך רובו מצליח ברוזה לעקוף במיומנות את המלכודת המסוכנת מכל הממתינה לזמרים יוצרים בעלי ותק של יותר מ-25 שנה: הוא נמנע מלהיות מובן מאליו.
זו לא סקירה כרונולוגית של הקריירה של ברוזה, אין כאן פירוטכניקה מוגזמת ומשחקי תאורה מיותרים, וגם לא נגנים נוספים או אורחים רבים (יהונתן גפן, קפץ לביצוע קצבי של "רכבת העמק"). ברוזה מציע כאן את עצמו נטו, עם הגיטרה.
בניגוד לאוסף, המופע מאפשר לברוזה להציע גם מבחר ראוי משירי הפרק האחרון של חייו, שנוצרו כשהיה חתום בחברת תקליטים אחרת. עם מבחר שירים בספרדית מתקליטו הבינלאומי האחרון עד כה, "Isla Mujeres" (משנת 2000), ועם שני שירים מתקליטו העברי האחרון, "זה הכל או כלום" (2002), המופע מציע תמונה מלאה - עשירה יותר ומתקתקה פחות - מזאת המצטיירת לעתים מהאוסף.
יש גם משהו מרשים בסירובו של ברוזה לכלול במופע גרסאות המעודדות שירה בציבור. במובן מסוים, הוא שב ומנכס כאן את השירים לעצמו, ובודק את מידת הרלוונטיות הנוכחית שלהם בשבילו. ובכל זאת, ברוזה נשאר ברוזה. נראה שהוא מאמין שכדי שהמופע ייכנס למסלול הנכון הוא צריך להיפתח בשיגור רב עוצמה. התוצאה היא ערב שיוצא לדרך בהילוך רביעי. גם חלק מהעיבודים נראים מעט מאולצים. ספק, למשל, אם ל"דניאלה" מגיע לעבור טיפול נוסח "אנטונלה".
אבל ברובו המכריע, הערב מצליח יפה לעמוד באתגר המרכזי שלו: הוא מעניק לרפרטואר של ברוזה ערבוב חזק, ומחזיר לשירים את הצבע האישי שלהם. עם כמה רגעים משעשעים על הסיפורים שמאחורי השירים, וכמה רגעים יפים של רצף מוסיקלי, "המיטב" אינו מציע ביקור במוזיאון השעווה של ברוזה, אלא מאפשר לו וללהיטים שאתו לצאת מחדש לאוויר העולם.
"דאון טאון תל אביב" - אסף אמדורסקי. האנגר 11, תל אביב, 8.7
"המיטב" - דויד ברוזה. תיאטרון צוותא בתל אביב, 10.7
