מסעדת "ג'וז ולוז" בתל אביב. האווירה הנינוחה-זרוקה מפצה על הביצוע הלא מושלם של המנות
תצלום: דניאל צ'צ'יק
צירוף המלים ג'וז ולוז בערבית פירושו אגוז ושקד, ביטוי שאפשר אולי לתרגמו לעברית כצמד חמד. זהו גם שמה של מסעדה תל-אביבית חדשה, אולי הזרוקה מכל המסעדות בעיר וכרגע גם אחת המבוקשות שבהן. כתליו של החלל הקטן של המסעדה, שאפשר לתארו כאינטימי ולעתים כצפוף למדי, צבועים בגון כתום-ערמוני כהה, ועל הרצפה פרושים שטיחים מהוהים. הבר הקטן העשוי עץ נראה רעוע משהו, ובתוך החלל מוצבים שולחנות, כיסאות וכורסאות שניצבו בחדרי אוכל ובסלונים של בתים פרטיים בשנות ה-40 וה-50.
לכך מיתוסף מבחר יצירות אמנות, חלקן גדולות, אחדות מיניאטוריות, בצבעים עזים. על כל שולחן ניצבים נרות, שחומם גובר על כוחו הדל של המזגן. ויש כאן גם משחקי זוגות: שני פסנתרים כתפאורה, זוגות של כיסאות שחלקם נוחים ואחרים פחות, וזוג טבחים, גבר ואשה, המתחלפים ביניהם בימות השבוע ומציעים בכל יום תפריט אחר.
תחילה קיבלנו מתאבן בדמות סרדינים מיובשים שנפרסו לשניים, נוקו מהעצמות, צופו במלח ואז יובשו. כפי שנהוג בתוניס, סוויליה ומרסיי, מתאבן טעים זה היה בעל מרקם מוצק ומומלח במידה הראויה. למרבה הצער, הלחם שהוגש עמו היה מסוג תעשייתי חסר חן.
המנה הראשונה שהזמנו, קיש אישי, היתה מצוינת. המאפה הטוב הכיל תערובת של גבינת סטילטון ונתחי אגסים, ולצדו הוגש סלט של עלי בייבי ברוטב וינגרט-בלסמי קל וטעים. המשכנו וטעמנו חצי מנה מעוד שתי מנות ראשונות. הראשונה, ריזוטו פטריות, היתה טעימה למרות היותה רחוקה מריזוטו מסורתי, מכיוון שנעשתה מאורז קצר ולא מאורז ארברטו. בנוסף לכך, טעמי פטריות השמפיניון והפורטבלו הרבות בריזוטו הסתירו את הטעם העמוק, העשיר יותר של מעט פטריות הפורצ'יני שהיו בו. חצי המנה השנייה שטעמנו היתה רולדת תרד ורוקפור עם אגוזים, שטעמה היה סביר אמנם אך מרקמה גרגרי יתר על המידה.
בת זוגי הזמינה מנה עיקרית נדיבה של שרימפס, מקולפים אך עם זנבותיהם, שטוגנו בכמות קטנה של חמאה ושום. השרימפס היו פריכים וטריים, עשירים בטעם ולמרבה השמחה לא שחו ברוטב של חמאה מומסת שכמותו אפשר למצוא בעשרות מסעדות. הסלט הקטן שנלווה אליהם הכיל קוביות סלק, עלי מנגולד ונענע, ושימש ליווי מושלם לפירות הים. אני הזמנתי קציצות בשר שהיו הרבה פחות מרגשות. הקציצות, מבשר בקר, לא היו מוצקות די הצורך ובתערובת הבשר חסרו מלח ופלפל שחור. קרוקטים של בטטה שנלוו לקציצות לא היו פריכים, גם אם עשירים בטעם הטבעי, וערימה קטנה של פרוסות צנונית עם עלי כוסברה בהרבה לימון היתה מרעננת. לקינוח חלקנו טרטר שזיפים טוב, מתוק-חמצמץ, שטעמו נפגם רק בשל קרם-פרש תעשייתי שהוגש לצדו. קצפת תוצרת בית היתה הולמת מנה זו פי כמה.
את האוכל המוגש כאן אפשר לתאר כאוכל כפרי משודרג, שביצועו אמנם לא מושלם, אבל הוא טרי ובדרך כלל טעים. חיכינו זמן רב מדי בין המנות, אבל על כך פיצתה האווירה הנינוחה והמיוחדת של המקום. תפריט היין במסעדה מתבסס על היינות הטובים של יקב תבור, אבל אם חשקה נפשכם ביין אחר תתקבלו פה בברכה עם הבקבוק שהבאתם מהבית ולא תידרשו לשלם דמי חליצת פקק. במקרה כזה אפשר אולי להביא מהבית גם כוסות, מפני שכאן אין כוסות יין: הוא מוגש בכוסות תה טורקי מקושטות, בכוסות ליקר קטנות, בכוסות מים ואפילו בכוסות ויסקי.
החשבון לשניים הסתכם ב-174 שקלים. כדאי לבקר כאן לפחות פעם אחת כדי להחליט אם האווירה והאוכל לטעמכם.
ג'וז ולוז: יהודה הלוי 51 תל אביב. פתוח ביום ראשון-חמישי, 03:00-18:00. טל' 03-5606385
<<
