את ההחלטה הקשה היה על ד"ר נועם דנציג לקבל תוך דקות ספורות בחדר הניתוח. לפניו, על שולחן הניתוחים, שכבה תמר בייליס, בתו היחידה של אנריקה, הקבלן העשיר ביותר בישראל, שנפצעה בתאונת דרכים זמן קצר קודם לכן. הדימום בחלל הבטן שלה, שאותו התאמץ לעצור, לא פסק לרגע. היא עמדה למות ונועם החליט לחרוג מה"נהלים". אף כי עמד לסיים את התמחותו כעבור חודש ימים אסרו עליו ה"נהלים" לבצע "הרמת כבד" כדי להשתלט על הדימום. הוא היה אמור, על פי אותם כללים, להמתין לבואו של מנתח בכיר - אך הדקות היקרות לא עמדו לרשותו. המוות בא בחטף, הפרעה חדה בקצב הלב, פרפור ראשון קצר ואחריו פרפור שני חזק יותר ולאחריהם דממה עמוקה.
לאסונות יש חיים ודינמיקה משל עצמם. זאת למד נועם על בשרו. התקפת המדיה היתה מיידית ונחתה עליו במלוא עוצמתה, כאותו טורנדו המופיע משום מקום וגורף בכוחו כל מה שעומד בדרכו. הוא הועמד למשפט שדה מתוקשר ועתיר התבטאויות טעונות: "אויב הציבור... ניתוח רשלני... מחדל רפואי... פזיזות... רשלנות... רצח... מוות ידוע מראש..."
לכאורה עוד סיפור על רשלנות רפואית של רופא צעיר ושאפתן הלוקח לעצמו, ולו גם בתנאי חירום, אותה חירות מקצועית האסורה עליו ועומד לשלם על כך בקריירה האישית שלו. מנהל המרכז הרפואי שבו עבד התכוון לזרוק אותו לכלבים, קורבן למולך של יחסי הציבור. אלא שכאן מסתיים סיפור הרשלנות הרפואית ומתחיל מותחן בלשי מורכב ומרתק, שאדלמן פורש לפנינו ביד אמן.
הפרעת קצב נדירה שנתגלתה ברישומי הא.ק.ג. של תמר בשניות האחרונות לחייה מספקת את קצה החוט לתשבץ מורכב שאותו מנסה נועם לפענח. קורבן נוסף לאותה הפרעה מתגלה חיש מהר ומאפשר לרופא העקשן והנחרץ למקד את חקירתו בגסטרוקסין, תרופה נגד צרבת, שאותה נטלו השניים קודם שנפגעו בלבם.
מכאן ממריאה העלילה ומסתעפת ומובילה את הקוראים לרשת קשרים אפלה ומאיימת. במרכזה עומדות חברת התרופות ישראפארם, יצרנית הגסטרוקסין, וחברת ישראטק המסתורית, השייכת למשרד הביטחון. העומדים בראש חברות אלה עושים כל שביכולתם לעצור את נועם החותר אל לבם של סודות המדינה.
על אף העובדה שאדלמן מדגיש בראשית הספר ובסופו כי העלילה כולה והדמויות המופיעות בה הן פרי דמיונו בלבד, ההשוואה למציאות היא בלתי נמנעת. לשתיים מהדמויות אני מרגיש צורך להתייחס באופן מיוחד. הדמות הראשונה היא זו של קפלן, המנכ"ל הכל-יכול של חברת ישארפארם, שחותר לקדם בכל אמצעי את מפעל התרופות שירש מאביו. הוא מנצל את מחלתו של האב הקשיש ואת העדרותו הקצרה ממשרדי החברה כדי לחתום על עסקה מפוקפקת שהאב התנגד לה. על פי ההסכם תסתיר ישראפארם בקרבה, תמורת חוזים שמנים, את חברת ישראטק המייצרת רכיבים סודיים להגנת המדינה והפועלת בתחום האפור המחייב מסתור ואפלה. בכך זרע קפלן את זרע הסודיות המקוללת, שדוחפת אותו אל מעבר לחובתו המקצועית והמוסרית כמנהל חברת תרופות. הוא מסתיר ביודעין את העובדה כי ייצור הגסטרוקסין השתבש במהלך הקשר עם חברת ישראטק עד שזו נהפכה לתרופה מסוכנת. גילוי התקלה עלול היה, לדעתו, לחשוף את ישראטק הסודית, ושמירת סוד זה ראויה בעיניו גם במחיר חייהם של כל המשתמשים בתרופה הפסולה.
"הרבה כסף מסתובב בשוק התרופות", כדבריו של אדלמן, והתחרות על פני השטח היא "תרבותית מאוד, תמיד באלגנטיות מזויפת, תמיד בכפפות לבנות, אך מאחורי כל זה יש אנשים עם עוצמה אדירה שמוכנים לעשות כמעט הכל כדי לשמר את העוצמה הזאת". לא נותר לנו אלא להרהר האם בחיי היום-יום אכן כל חברות התרופות ימצאו להן תמיד את האומץ והיושר למשוך חזרה מהציבור בהודאה פומבית תרופה פסולה - צעד שהוא, כדברי אדלמן, "הרסני לכל חברת תרופות". או שינהגו כפי שנהג קפלן, אשר "בחר בדרך הפעולה הגרועה ביותר והניח לתקווה ולאופטימיות לגבור על השכל הישר והמצפון", הסתיר את התקלה ובכך הוציא גזר דין מוות על תמר בייליס.
הדמות השנייה היא זו של רוזן, העומד בראש "הרשות לאבטחת מתקנים". חשיפת קיומה של חברת ישראטק תהיה מכה קשה לתדמיתו ולמעמדו של רוזן, המופקד על סודות המדינה. רוזן רואה עצמו חבר ב"מערכת" - אותו גוף לא רשמי, שבשום מקום לא ניתן להשיג את רשימת חבריו, אך השפעתו היא מוחשית עד מאוד. אותה "מערכת", הבנויה מצמרת אצולת הממון, התעשייה והפוליטיקה, מנהלת למעשה את ענייני המדינה, אך לדעתו של קפלן היא אינה רגישה מספיק לביטחונה ו"אינה מבינה את חומרת המצב". הוא נוטל לעצמו "בשם הפטריוטיזם" חופש מוחלט למנוע את "חורבן הבית השלישי", ולפעול כחייל נאמן כדי למנוע את "מותם בייסורים של אלפים רבים בגלל החלטה חוקית שהתקבלה על ידי איש שנבחר בבחירות דמוקרטיות". רוזן הוא הדמות הרעה בעלילה, המאיימת והמסוכנת ביותר.
רוזן, שידו בכל ויש לו נגישות מיידית לכל מידע במדינה, אינו בוחל בשום אמצעי כדי לעצור את נועם, המתקרב צעד אחר צעד אל חברת ישראטק. רוזן מנסה הכל - תביעת שווא על הטרדה מינית, גיוס מתוזמן לשירות מילואים בשטחים וניסיון חוזר ונשנה להתנקש בחיי הרופא - אך הוא נכשל שוב ושוב. גם כאשר רוזן נתפס לבסוף ומושם בכלא אין בלבו ולו שמץ של חרטה. מונולוג הסיום שלו מעורר חרדה: "אם אתה פטריוט, אם טובת המדינה נמצאת בראש סדר העדיפות שלך, אתה מבצע את מה שצריך גם אם טכנית זה פשע". לא יכולתי להשתחרר ממועקה עמומה שקיננה בי למקרא הספר, כי ייתכן שדמותו של קפלן אינה כה דמיונית.
"שעות מתות" הוא ספרו האחרון של אדלמן. קדמו לו "קונצרטו למרגל ולתזמורת" (1993), "משוואה עם נעלם" (1998), "בסימן ונוס" (2000) ו"חתונה" (2000). זהו ספר קולח ומרתק, שעלילתו הולכת ומסתבכת בקצב מתמיד ומהיר הקושר את הקורא אליו. קראתי את הספר בנשימה אחת בסוף שבוע של קיץ בגליל. באותו סוף שבוע נודע דבר מותו בלא עת של אדלמן, שעה ששקד על כתיבת שני ספרים חדשים. לא הכרתי אותו, אך יחד עם משפחתו וחבריו אני דואב את מותו. צר לי שלא יוכל לקרוא שורות אלה המחמיאות לו ולכתיבתו. צר לי יותר שלא נזכה עוד ליהנות מכתיבתו המיוחדת של סופר מתח מחונן שנסתלק מאתנו.
פרופ' אבינעם רכס הוא יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית
<<
