בעמותת "אזרחים למען הסביבה בגליל" כ-500 חברים מיישובים יהודיים, ערביים ודרוזיים בגליל
ליאורה אהרון ליד מתקן טיהור השפכים בתפן. לדבריה, "זה שמפעל משקיע בגינון לא אומר שמותר לו לזהם מקורות מים, וזה שלא רואים עשן שחור לא אומר שהוא נקי"
תצלום: ירון קמינסקי
בשנים האחרונות יכלו תושבי אזור עכו לנשום לרווחה, הודות לסגירת מפעלי "תעשיות אלקטרוכימיות" ו"קרית הפלדה". ואולם לאחרונה החלה שוב פעילות הייצור במפעלים, שמזהמים את הקרקע, המים והאוויר באזור עמק עכו. תושבים המבקשים להיאבק באיומים סביבתיים מסוג זה פונים לארגונים הירוקים. עמותת אל"ס - "אזרחים למען הסביבה בגליל" - היא מהבולטים בארגונים אלו, והיא הודיעה השבוע על הקמת מטה מאבק נגד חידוש הפעילות במפעלים.
אל"ס נוסדה לפני 15 שנה, ומהווה דוגמה לתפקיד המרכזי שממלאים כיום ארגונים ירוקים בייצוג אזרחים מול גופים שלטוניים ומפעלים פרטיים, שחלקם יוצרים מפגעים סביבתיים ובריאותיים. ארגונים כמו אל"ס אחראים במידה רבה ללחץ המופעל על המשרד לאיכות הסביבה ואיגודי ערים לאיכות סביבה ומביא לזירוז הטיפול שלהם במפגעים סביבתיים. מייסדיה הגיעו מיישובים ערביים ויהודיים בגליל וכיום חברים בה 500 איש, רבים מהם ערבים
ודרוזים.
אל"ס מתקיימת מתרומות תושבים וממענקים של קרנות. היא נמנעת מלהפעיל משרד קבוע כעיקרון - כדי לעודד קשר ישיר עם השטח. התנאי הבסיסי לחברות הוא פעילות התנדבותית. אחת השיטות היעילות של העמותה לניהול המאבקים היא לנצל את אנשי המקצוע הרבים החברים בה כדי לגייס מהם חוות דעת, סיוע בעריכת מדידות ובדיקות הקשורות במפגעים שונים, או ניתוח תוצאות של מדידות כאלה שנערכו על ידי גופים ממסדיים.
מנהלת אל"ס בשנים האחרונות היא ליאורה אהרון, בת 38, המתגוררת באחד המצפים בגליל. "יש לנו מתנדבת שעורכת חיפוש באינטרנט בתחומים שבהם אנחנו עוסקים ומורה ללשון שעושה הגהות למסמכי העמותה", אומרת אהרון שעבדה בעבר במחלקת ההדרכה של החברה להגנת הטבע. "יש לנו משפטנים, כלכלנים וכימאים שיכולים לתת לנו גב מקצועי". גורם נוסף שמסייע לאל"ס ולארגונים אחרים, היא הקליניקה לצדק סביבתי באוניברסיטת תל אביב שמנהלת כיום שישה תיקים משפטיים עבור העמותה הגלילית.
באל"ס מטפלים כיום במגוון רחב של מפגעים ובהם זיהומים תעשייתיים, אתרי הטמנת פסולת פיראטיים, וזיהום מקורות מים. חברי העמותה משוטטים באתרי פסולת, אוספים דגימות ומדווחים על הממצאים למשרד לאיכות הסביבה. בחלק מהמקרים הטיפול של העמותה במפגעים הוא בהתמודדות ישירה עם גורמים מזהמים, ובמקרים אחרים הטיפול עובר ישירות לתושבים עצמם.
דוגמה לטיפול כזה אפשר למצוא בכפר הדרוזי ינוח. בכפר יש אתר פסולת פיראטי השוכן בסמוך לחטית הביניים של ינוח, ומנהל בית הספר הוא רג'א פרג', חבר בוועד המנהל של אל"ס. במקרה זה החליטה העמותה לגייס את כל תושבי הכפר לפעילות הקשורה בטיפול בפסולת ואינה ממוקדת רק באתר הפיראטי. תלמידי בית הספר, בסיוע התושבים שתרמו כלי רכב, ערכו מבצע ניקיון והעבירו פסולת למחזור. נגרים בכפר בנו שולחנות מפסולת בניין עבור בית הספר, וצמיגים זרוקים הפכו לעציצים שבהם נשתלו פרחים.
אחד המאבקים המסובכים במיוחד של אל"ס הוא נגד זיהום סביבתי, שמקורו באזור תעשייה תפן. כאן נאבקת העמותה מול תעשייה שזכתה לתדמית ירוקה ומשמשת מקור פרנסה לתושבים רבים באזור. בשנתיים האחרונות פעלה העמותה, לעתים בשיתוף המשרד לאיכות הסביבה, ולעתים כשהיא לוחצת על המשרד, כדי להביא לכך שמפעלים באזור תפן יפעלו לטיפול במפגעים סביבתיים שהם יוצרים. הוכחה לטענת העמותה שאכן יש זיהום בתפן התקבלה בשנה שעברה לאחר שהמשרד לאיכות הסביבה הגיש תביעה נגד מועצה מקומית-תעשייתית חבל תפן, ובה האשים את המועצה שלא נקטה בצעדים נדרשים כדי למנוע זרימת שפכים לנחל כישור בגליל. בית משפט השלום בקריות אישר לפני שנה עיסקת טיעון, שבמסגרתה הודתה המועצה בהאשמות, וחויבה בתשלום קנס.
"כל הסיפור הסביבתי הוא לחץ ציבורי", אומרת אהרון. "כל הזמן מנסים לדחוק את הבעיות הסביבתיות לפינה נשכחת, ותמיד טוענים שיש דברים חשובים או דחופים יותר. אבל מדובר בדברים שהם חשובים באותה מידה, במיוחד כשהם נוגעים בבריאות של אנשים".
המטרה של ארגון סביבתי היא גם חינוכית ואהרון אומרת שמדובר בחינוך של כלל האוכלוסיה, ובכלל זה פוליטיקאים. לדבריה, הפעילות לא חייבת להתבסס על עימותים אלא על ניסיונות ליצור סימביוזה בין הממסד לארגונים הפועלים מחוצה לו. "אירגנתי פעם פגישה עם מנהל מחוז צפון של המשרד לאיכות הסביבה שהפסיק לדבר אתי אחרי שהשמענו ביקורת כלפיו, והסברתי לו שאנחנו עשויים להתנגד לו בעניין מסוים ולהסכים ולסייע לו בעניין אחר".
אהרון אומרת שהיא קיבלה כמה מכתבי איום שבהם נדרשה לחדול מפעילותה מול גורמים שונים שפגעו בסביבה. במכתבים צוין כי אם לא תעשה זאת, יינקטו נגדה פעולות משפטיות. שיטה זו ידועה במדינות רבות, ונועדה להרתיע פעילים סביבתיים ולהשתיק את קולם. אבל לדבריה היא אינה נרתעת, כי הגורמים שמאיימים עליה הם אלה שיצטרכו להוכיח שהם לא מסכנים את הסביבה.
"אנחנו רוצים להגיע למצב שבו הציבור יודע מה יש בכל מפעל ומה הוא פולט, ומפעלים רבים מנסים להסתיר את המידע הזה", אומרת אהרון. "גם הממסד עוזר למפעלים וטוען לא פעם שמדובר בפאניקה של תושבים. אבל המטרה שלנו היא לא לעורר בהלה אלא לברר באופן ענייני את הסיכונים".
"אני האמנתי פעם במפעלים שהציגו עצמם כירוקים, אבל גיליתי שיש פער בין התדמית ובין המציאות", מוסיפה אהרון. "זה שמפעל משקיע בגינון לא אומר שמותר לו לזהם מקורות מים, וזה שלא רואים עשן שחור מארובה לא אומר שהוא נקי כי יש זיהומים רבים שהם בלתי נראים. יש גישה כזאת שצריך קודם כל לפתח ולבנות ואחר כך לפתח טכנולוגיות שימנעו את זיהום הסביבה. אבל אנחנו לא מוכנים לקבל גישה כזאת".
<<
