כמו בסרטים, כמו ב"אזרח קיין", או יותר כמו ב"צ'יינטאון", בלש, חקירה, מקרה מוות - אלה התפרים; האריג עצמו הוא מעגלים מעגלים, חיים שלמים.
על מה הספר "קילומטר ויומיים לפני השקיעה"? בגב הכריכה כתוב ששמעון אדף מפגיש אותנו עם כמה זירות בהוויה הישראלית המוכרות לו היטב; סצינת הרוק המקומית, העולם האקדמי, העיר הגדולה תל-אביב ולעומתה עיירות הפיתוח. חוט אחד חוצה את כל המעגלים האלה שטווה המחבר וקושר ביניהם.
ב"אזרח קיין" הבלש הוא עיתונאי שמקבל תפקיד לחקור את חידת חייו של איל העיתונות צ'רלס פוסטר קיין, המגולמת ב"רוזבאד", המלה האחרונה שאמר קיין לפני מותו. הבלש הוא לא גיבור הסרט, הוא חסר זהות, הוא פונקציה. ב"צ'יינטאון" הבלש ג'ון קיטיס הוא הגיבור; הוא מתחיל כחוקר מקצועי, אך התנועה במבוכי החקירה הופכת אותו למעורב.
אליש (אלישע) בן-זקן, גיבור הספר, הוא יותר מזה. הוא מעורב עוד מלפני, מעורב בלי לדעת, עד צוואר, אפילו למעלה מזה. אליש הוא בלש פרטי, בעבר למד בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, הוא היה מבקר רוק נחשב באחד המקומונים וגם כתב ספר שהיכה גלים בביצת הרוק הישראלית. אליש, כמו עוד כמה דמויות בספר, הוא בן למשפחת מהגרים ממרוקו, אלה ש"הועלו" לישראל, שנשפכו מהמשאיות של לובה אליאב, בניגוד לרצונם, אל מה שייבול כעיירות-פיתוח בדרום. אליש בן-זקן, דליה שושן ורמי אמזלג הם הדמויות הראשיות. הם, בניגוד להורים, לא נשארו להבעיר צמיגים בפריפריה. הם באו לבעור בעצמם בעיר הגדולה.
הספר נפתח בפרולוג המכיל שתי אפיזודות. האחת, היום שבו מגיעה דליה שושן לעיר הגדולה לגור בדירה של רונית, בת-דודה, ועוזבת מאחוריה את הבית המסורתי בשדרות. השנייה, היום שבו עומדת דליה לעזוב את תל אביב ולחזור הביתה, ופוגשת בשותפה להרכב הרוק "בלאזה אה סאן לומייר", רמי אמזלג, פגישה אחרונה בבית-קפה המסמנת את כישלון המסע משם לכאן.
ד"ר יהודה מנוחין, מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב, התאבד. סגן-ניצב מני להב מבקש מאליש בן-זקן לחקור את נסיבות מקרה המוות, בשמו של גדעון מנוחין, סגן שר מטעם מפלגת שינוי, אחיו של המנוח. אליש בן-זקן יוצא לדרך, במהלכה הוא עובר במבוכיה המנוונים של התרבות הישראלית, קושר את זו האליטיסטית המיוצגת על ידי החוג לפילוסופיה וזו הפופולרית המיוצגת על ידי סצינת הרוק.
ד"ר מנוחין היה מרצה שנוי במחלוקת. בניגוד לקולגות שלו, ובראשם פרופ' אורה ענתות, ראש החוג, שעדיין סוחרים בפילוסופיה מודרנית ושומרים אמונים לדיון באמת האחת, ד"ר מנוחין כבר הביא לשוק המקומי את חגיגת הפילוסופיה הפוסט-מודרנית, הרוקדת את מחול האמיתות היחסיות.
המאבק הוא בין האסכולה השמרנית המודרניסטית המקושרת גם עם הציונות, מול האסכולה הפוסט-מודרניסטית המקושרת עם הפוסט-ציונות, אלא שלמען הסר ספק, הספר לא עוסק במאבק בין שתי אסכולות הגותיות, אלא משתמש בהן כשדה התגוששות על יוקרה וקידום. פרופ' ענתות מטרפדת את דרכו של ד"ר מנוחין לפרופסורה ומעכבת את קידומו, למרות שגם לדעתה מכיל ספרו "כתבי פלסתר" כמה תובנות מבריקות.
החוקר אליש בן-זקן, דליה שושן ורמי אמזלג היו בעבר סטודנטים בקורס "מבוא לפילוסופיה בת-זמננו" שהעביר ד"ר מנוחין. דליה, בת טיפוחיו, היתה אסיסטנטית שלו וגם מאהבת. היא ורמי אמזלג הקימו את הרכב הרוק "בלאזה אה סאן לומייר", דליה כתבה טקסטים, רמי יצר להם טרקים, הם התחילו בהופעת חימום במועדון "לוגוס" ללהקה "דילדו אקספרס". בן-זקן, מבקר מוסיקת-רוק באותם ימים, היה בהופעה וזיהה משהו במורכבות של השיר, בהשתלבות של הלחנים ובקול של הסולנית. באותו לילה החליט לכתוב את הספר "השמים הם אבק" על הרוק הישראלי, הספר שבו הביא את הרוק הישראלי לקבורה והקים לו הרבה אויבים. את הפרק האחרון של הספר, "מלאכים מודחים אורבים לשנתם", שדן בעתיד הרוק הישראלי, הקדיש ברובו ל"בלאזה אה סאן לומייר".
גם האמרגנית דבי מלכיאלי נכחה בהופעה הזאת. היא גילתה אותם, זיהתה את הפוטנציאל והחתימה אותם על חוזה פבלישינג, גזרה לה קופונים מזכויות היוצרים שלהם, לא לא-מקובל במקומותינו, בתקופתנו. דליה שושן היתה נפש מיוסרת, מקורית, נאמנה לעצמה. לא התאים לה המנגנון התעשייתי שהכתיבה דבי מלכיאלי. דליה שושן נשרפה.
אחת הפרקטיקות המעוותות שהספר מצביע עליהן היא הפרקטיקה כלפי ה"אחר", הוורסיה הפוסט-מודרנית לאקזוטיקה המערבית סביב ה"פרא האציל". ההגמוניה, המכירה כביכול ביחסיות האמת שלה, מטה אוזן לתרבויות הפריפריה. האפליה המתקנת, קרנות העידוד, הוועדות והתקציבים הם הזרוע המבצעת ההופכת את ה"אחרים" לאורחים רצויים, בתנאי שישתפו פעולה ויסכימו לשמש כלי משחק בפס-הייצור של בעלי הבית. במקרה שלנו, כשההגמוניה היא בידי דור ההמשך של ה"אחרים" לשעבר, כלומר יהודי אירופה, אלה שבעצם גורשו מהמערב, ואילו ה"אחרים" הם דור ההמשך של יוצאי המזרח, הופכת ההגמוניה מבלי שהתכוונה לכך לפקידות קולוניאליסטית המיישמת פרקטיקה צינית במיוחד.
את ההגמוניה בסיפור מייצגים פרופ' אורה ענתות, ראש החוג לפילוסופיה, ד"ר יהודה מנוחין, אחיו סגן-השר גדעון מנוחין וגם סגן-ניצב מני להב והאמרגנית דבי מלכיאלי. דמויות אלה משתתפות במשחק הפוליטי של הכוח, היוקרה והכסף אגב שימוש חסר מעצורים באנשים שבסביבתם.
אליש בן-זקן, דליה שושן ורמי אמזלג הם ה"אחרים" בסיפור, וכמותם גם דמויות משנה כאיתן פרץ, לבנה חכם, סספורטס, בניטה, ליליאן ורונית, בת-הדוד. דמויות שנעות מהשוליים למרכז הישראליות ופועלות בדרג הביניים, בחיכוך משחית, ולעתים הרסני, עם הממסד. אלה הן דמויות שעומדות על המפתן, מוכשרות מכדי להישאר בפריפריה, מפוכחות מכדי להמשיך בדרך. הן נעות קדימה ולאחור, מהשווקים של העיר הגדולה, שם סוחרים בתרבות רעה, לבית, שבו מתפוררות שאריות המסורת היהודית. הן רעבות מכדי להסתפק באוכל הביתי, מלאות מכדי להתפתות לתחליפי התזונה שמציעה העיר.
ב"קילומטר ויומיים לפני השקיעה" יוצא אליש בן-זקן לחקור את מותו של המרצה לפילוסופיה, המשמש כעין דמות אב סימבולית שנויה במחלוקת, בעייתית. בילדותו היו יחסיו של אליש עם אביו סדרה של עימותים. שלא במתכוון גרם אז אליש למות האב בתאונה, וברגע אחד פסקו המכות שליוו את חוקי ה"לא תעשה!", אבל נפער החלל של ה"כן תעשה". עכשיו, כשהוא עובר בשדות המערכה של ישראל הלבנה והשחורה, מחנות שכבר אינם ערוכים זה מול זה אלא זה בתוך זה, עובר אליש מסע של תיקון.
באחד הפרקים בסופו של המסע נדרש אליש להבדל בין אמת לצדק: "אמונה. רצית לדעת מהי ההבחנה בין אמת וצדק. אני אומר לך, אמונה. האמת, כמה מלוכלכת שתהיה, אתה צריך בסך הכל לשאת אותה. צדק מכריח אותך לפעול, הוא דורש אמונה שאתה סמכות טובה דיה להתערב בסדרים של העולם הזה, לשפוט" (עמ' 286-285).
