באחד הימים, כשחיפשתי חומר על חוקרי המזרח הקרוב בתקופה הוויקטוריאנית, בניסיון להתחקות אחר קורות "אלף לילה ולילה", מצאתי ספר גדול ומפואר. חדר הקריאה בספרייה הלאומית בירושלים מזמן הפתעות גם בלי חיטוט במרתפים. הספר הכבד והמאובק כלל שירים מתורגמים מפרסית, ולא זו בלבד אלא שהם גם תועתקו לכתב לטיני, כדי שהקורא שאינו יודע פרסית יוכל לבטא את המלים. אלו היו שירים של חאפיז.
העתקתי אחדים שנראו לי יפים במיוחד והראיתי אותם לדן צלקה. קראנו יחד אחד או שניים. במקביל, עקבתי אחר המקור המתועתק, שחשף משקל וחריזה מוקפדים. אינני יודע פרסית, כך שכל מה שיכולתי לעשות הוא קריפטוגרפיה בסגנון אבן הרוזטה. בזיכרוני הוטבעה אז המלה הפרסית ל"ורד". הצבעתי לדן על הממצאים הקטנים שלי. חאפיז היה אהוב על דן והוא כתב עליו ביצירתו. על קורות "אלף לילה ולילה" כתבתי טקסט מפותל, אבל באותו אחר צהריים שמשי בתל-אביב, בקריאה המשותפת, מצאנו הוכחות להשערה קטנה שאהבנו להעלות: ששירה טובה נקלטת כך גם כשאינך יודע את השפה שבה נכתבה. שומעים. בוודאי אם היא עתיקה, או באה מתרבות בעלת עומק קלאסי. כמו בטרילוגיה של סטיאג'יט ריי ההודי, שהצופה בסרטים יודע מיד מתי פוצח גיבור בדקלום שירה והאם היא שירת אהבה או שירה אפית.
פעם אחרת ביקש ממני דן לנסות למצוא חומר שיקשור קשר בלשני בין חומרי הא"ב העברי, תולדות הבלשנות וצירופים מוטרפים מתחומי הלשון, כאלה שיכולים לעלות בדעתו של חוזה מלומד על גבול הסבירות וקצת מעבר לו. הפניתי אותו ליצירה המופלאה של אליהו ליפינר "חזון האותיות" (ספר שהוצאת "מאגנס" ממאנת להדפיס מחדש). הסוף היה שאני לקחתי קצת מליפינר, קצת שיחקתי וקצת עיבדתי רעיונות בשיחה עם דן. לאחר זמן הופיעה התוצאה הסופית שהמציא והתאים לצרכיו בסיפור "מפתח דוד". מהמלים העבריות "סוס לבן" המופיעות בכתב יד בסיפור עד לשמה של אחוזה בליטא וחזון אפוקליפטי מוטרף. ועד לקטע הבא, קטע השיא: "באסקית? ליטאית? עברית? קלטית? רונית? מסורות אזוטריות? גימטריה יוונית קלסית? גימטריה נוצרית? סוס לבן. סוס? פאלוס עם אשכים כבדים בצדיו - סמל העוצמה?..."
בשיחתי הנמשכת עם דן צלקה הוא היה מבקש ממני מפעם לפעם לתרגם בשבילו קטעים מנאומים של עובדיה יוסף. לא רק תמיהות דיומא היו בבקשות מהסוג הזה. בעת שעסק בכתיבת "בסימן הלוטוס" ביקש ממני להסביר לו את "נ נח נחמ נחמן מאומן", הסיסמה המרוחה בכל מקום. זה היה לפני שהופץ הסטיקר הצלול "שלום, קוראים לי נחמן והפסקתי לגמגם", וממילא דן רצה הסבר מתחום העכירות הרוחנית הנואשת. מה יכולתי לומר? מנטרה, השבעה, היפנוזה קבוצתית, פול ווליום של מנגינת אופיום המונית. דברים של יומיום ישראלי.
ופעם, לפני שנסעתי לז'נבה, ביקש ממני לחפש במילונים איך אומרים "בשר" ביוונית. חיפשתי והתקשרתי אליו. "לא, לא טוב", אמר לי. "יש מסעדה בז'נבה, מגישים בה סטייק מצוין ובמחיר טוב, והשם שלה כולל 'בשר' ביוונית, אבל אני לא מצליח להיזכר בשם המדויק". הוא תיאר לי את המקום, ואני מצאתי אותו. התקשרתי מהפינה: "דן! לא יוונית, לטינית: Carnivore". היה טעים מאוד. שנים לאחר מכן הוא עבר על הגהות של ספר שלי ותיקן לי שגיאה: "אנופלס זה ביוונית, משהו כמו יתוש חולירע מוצץ דם", אמר. גם את המלים שהבאתי ביידיש תיקן וסידר. הוא הרי היה מענטש.
