אופיר טושה-גפלה (37) סופר , מחבר הרומן "עולם הסוף". ספרו השני, "הקטרקט בעיני הרוח", רואה אור בימים אלה בהוצאת כתר
"עולם הסוף", ספרו הראשון של אופיר טושה-גפלה (37), זכה עם יציאתו בשנה שעברה להצלחה מפתיעה, מסחרית וביקורתית כאחד, והסופר הצעיר סומן כאחד המעניינים ויוצאי הדופן בנוף הספרותי שלנו. בימים אלה רואה אור בהוצאת כתר ספרו השני, "הקטרקט בעיני הרוח", רומן רפלקסיבי המבקש להתחקות אחר רוצח סדרתי - של סופרים צעירים. מי מאיים על סופרים מתחילים ומבקש לרצוח אותם? שלחנו אליו את השאלון כדי לנסות לברר.
*
איזו דמות ספרותית השאירה עליך את הרושם החזק ביותר?
קשה לי לחשוב על דמות ספרותית אחת שהשאירה עלי רושם חזק, אלפי דמויות הטביעו את חותמן על גזע המוח שלי כקורא; אם להתייחס לדמות מספר שקראתי באחרונה, הייתי מציין את חנה איקס, הדמות הראשית בספרו של אנדרה ברינק "הצד האחר של הדממה". זוהי אשה כנועה שחווה תהליך אמנסיפציה כואב, שבעיני מקביל לתהליך השחרור המתיש שחוו נשים בעולם הגברים האכזרי, והיא יוצאת כשידה על העליונה.
עם איזה סופר או סופרת שאינם עוד בחיים היית יוצא לערב בבית קפה?
הייתי שמח לצאת לבית קפה עם פרנץ קפקא, וסליחה על הבחירה הצפויה, רק כדי להבין מה גרם לו לבקש ממקס ברוד להשמיד את יצירותיו, והייתי מעמידו על טעותו. הייתי מנסה לשכנע אותו לחשוף בפני יצירות נוספות שלבטח הצליח להעלים, ובאותה נשימה הייתי חובט בעורפו וגוער בו: "תאר לך מה היה קורה אם לא היינו קוראים את 'הטירה' בגלל השטויות שלך!"
מה היה הרגע המרגש בעבודה על "הקטרקט בעיני הרוח"?
כתיבת הפרק הלפני אחרון. לעתים נדירות קורה שמה שהסופר רואה בעיני רוחו ומה שניבט אליו מן הדף חד הם. זה מה שקרה כשכתבתי את הפרק המדובר (השגחה), ולא אחת שיפשפתי את עיני בתדהמה לנוכח הפלא שקרם עור וגידים, כשהרצוי והמצוי חפפו כמעט בשלמות חשודה. לשם שינוי, הצלחתי לסלק את הקטרקט העיקש מעיני רוחי.
מהו המשפט האהוב עליך בספר?
בשליפה מהמותן של אקדוחן מגושם, הייתי מציין משפט מהפרק האחרון: "כמו הרוב סברתי שפילוסופיית חיים היא תוצר של סיבה, במקום להבין שהיא מנוע של תכלית". מה לעשות, תמיד חיבבתי פרגמטיזם. בכל מקרה, המשפט נהגה ברגע של הארה, כשרוצח פוטנציאלי מבין מדוע עליו לנצל את שעת הכושר ולחסל את קורבנו הראשון. הייתי ממליץ לכולם לחוות הארה שכזאת, רק בנסיבות מחפירות הרבה פחות.
מי היה הקורא הראשון של כתב היד?
חבר קרוב, שלבד מחיבתו לספרים, אין לו שום זיקה למקצוע. בכל פעם שסיימתי לכתוב פרק, שלחתי לו אותו לצורך התרשמות. עניין אותי לשמוע את דעתו של אדם שלא עוסק בכתיבה, על ספר שעוסק רובו ככולו בכתיבה.
למי מוקדש הספר ולמה?
למינט וולטרס, סופרת מתח בריטית, מהבולטות בתחומה ולטעמי המשובחת שבהן. קראתי את כל ספריה, ולדידי היא הרבה יותר מסופרת מתח. כשסיימתי לקרוא את ספרה האחרון, Disordered Minds, לא היתה לי ברירה: הייתי חייב להודות לה על מפעל חייה המרשים, וראיתי לנכון להקדיש לה ספר שעוסק ברציחות סדרתיות.
אם היית כותב היום אוטוביוגרפיה, באיזה משפט היא היתה נפתחת?
"בגיל שש הוא למד קרוא וכתוב, בגיל שבע הוא נטל עיפרון לידו והחל לכתוב, ומאז לא חדל".
<<
