הפסוק הזה כבר לא יעזור לדליה רביקוביץ. לפי פסוק זה נדרשות תבונה ורגישות כדי להבין את הדל ואת צרכיו המיוחדים. דליה רביקוביץ הצהירה שאיננה סולחת, ואני מאשימה: את משרד החינוך והתרבות, את עיריית תל-אביב, את הקרנות וועדות התרבות לסוגיהן, שלא השכילו לשחרר את המשוררת מנטל הדאגה ההרסני. הפחד ממחסור קינן בה שנים רבות והיה, ללא ספק, אחד הגורמים שהכריעו אותה לבסוף. לא השכלנו להבין שכאשר התלוננה בכל ראיון על מצוקתה הכלכלית היתה זקוקה ליותר מהנהוני אהדה; שהיא בעצם מבקשת סיוע כספי. הידיעה שתקבל קיצבה חודשית קבועה, בינונית אך סבירה, היתה מרפה, ללא ספק, את צבת החנק מגרונה.
כלל לא קל להזדקן. קשה כפליים בארץ אוכלת יושביה, קשה שבעתיים כאשה, כאשר מחלצות החן והיופי נושרות אט-אט בעיקשות ובעקביות דייקניות. אך קשה פי כמה מכל אלה גם יחד להזדקן בעוני ובמחסור. מצב כלכלי קשה יכול לשבש דעתו של כל אדם, על אחת כמה וכמה את דעתם של בעלי הרגישות המימוזית, השקופים והחשופים עד אימה. דליה רביקוביץ, שחיתה כל ימיה ברגישות ובנחישות, על פי מטבעות הלשון הפסיכולוגיות החדשות, פחדה להזדקן בעוני, מאותם טעמים בדיוק. פחדה עד מוות. רוחה הפליגה למרחקים, אבל דעתה היתה כפותה באזיקי המחסור הכלכלי.
משוררים הם עם נידח, ובמירוץ הזה יישארו לעולם מאחור. הרגישות הרבה והפגיעות הגדולה - שעושות משוררים גדולים - מתאכזרות אליהם במציאות החיים השוטפת. יכולת ההסתגלות שלהם לחיים, בעיקר בעולם הטכנולוגי, מועט, ואף שהם מעשירים את חיינו ומהלכים קסם על רוחנו, הם נשארים בשוליים השבירים של החיים.
זה הזמן להקים קרן שתדאג לקיומם של משוררים דלי יכולת ובעלי כשרון מוכח, על פי אמות מידה שייקבעו, ומן הראוי שתיקרא על שם דליה רביקוביץ, שלא זכתה לתמיכה רבה בחייה, אך תשמח להעניקה במותה.
<<
