צפירות ההרגעה שבוקעות מחצרו של ראש הממשלה אריאל שרון מסוות חשש גדול, שהאירוע המוחי הקל שלו יהפוך לאירוע פוליטי כבד. כולם מבינים שהידיעות על ההתלוצצות עם הרופאים לא יסיחו דעתן של הבריות מהעובדה הרצינית, שמפלגה ומדינה שלמה יהיו תלויות בשנים הקרובות על אישיותו, על מוחו ועל גופו של יהודי כבד משקל בן 78, עם היסטוריה של אירוע מוחי. הם יודעים שהשאלה מי היה תופס את מקומו של מנהיג "קדימה", אם היה מאחר להגיע לבית החולים, תהדהד ללא הרף עד? 28 במארס. אהוד אולמרט? ציפי לבני? אבי דיכטר? שמעון פרס? חיים רמון? ומי בכלל היה ממנה את אותו יורש?
"המהומה סביב אשפוזו של אריק ממחישה שהעם רוצה שרון ושכל האחרים, מעמיר פרץ דרך סילבן שלום ועד ביבי נתניהו, הם גמדים לידו", מפרש בכיר במפלגה. יועץ קרוב של ראש הממשלה מוסיף שלידת קדימה היתה מהפכה ואילו הקמתה היא תהליך הדרגתי. "רבולוציה היא האנטיתזה של אבולוציה", הוא מזכיר ומסביר שלרך הנולד יש חסרונות, אך יש לו גם יתרונות. לדבריו, הבעיטה בישבנם של פראי האדם ממרכז הליכוד היא אחד מסודות הקסם של קדימה, ולאוהדיה של המפלגה החדשה לא בוער לשמוע על מזימות ותככים.
אחרי ששיחררו את הפרשנות המתבקשת מבעלי עניין, שני הדוברים מוכנים להודות שהעיסוק בבריאותו של הכוכב הראשי אינו מוסיף בריאות למפלגה החדשה. הם מבינים שאי אפשר להשאיר את שרון לבד עם עמרי וגלעד, בתוספת ראובן אדלר ודובי וייסגלס. בפגישה הבאה של פורום החווה הם יאיצו בשרון לסיים את הרכבת הרשימה עד סוף השנה. לא צריך לשכנע אותם שחשוב שהציבור יכיר מבעוד מועד את הרכבה של הנבחרת, לא רק את המנג'ר, ושהאוהדים יידעו מי ואיך ימנה לו מחליף אם משהו ישתבש. אחרי הכל קדימה מתמודדת על ראשות ליגת העל הפוליטית, לא על מלכות ישראל, שעוברת בירושה מאב לבן.
מהבחינה הפורמלית, קדימה היא עדיין לא מפלגה. אם לא יתעוררו בעיות, הרישום של הרך הנולד יסתיים בשבוע הראשון של ינואר. אחר כך הם יתחילו להקים סניפים ולרשום חברים. עד היום נרשמו לפעילות באמצעות אתר האינטרנט יותר מ-20 אלף איש ואשה. בקדימה מעריכים שמספר החברים יגיע ל-150 עד 200 אלף. החלופה המובילה בדיונים הפנימיים על תקנון הבחירות הפנימיות היא פריימריס פתוחים לכל חברי המפלגה. יהיה אשר יהיה, בקדימה מבטיחים שלא יהיה אצלם שום מוסד שיזכיר ולו ברמז את הנקניקיות מגני התערוכה.
והשיירה לא עוברת
מעניין מה עבר במוחם של השגרירים הזרים כששמעו אתמול את ההסבר של המתאם המדיני-הביטחוני עמוס גלעד להפרת התחייבותה של ישראל להפעיל את שיירות האוטובוסים בין רצועת עזה לגדה המערבית. גלעד הסביר שהשיירות עלולות לשמש להברחת ידע טכנולוגי מעזה, שישמש את חיל הקסאמים בגדה. בלי שיירות סרוקות ומאובטחות סניף הג'יהאד האיסלאמי ברצועה לא יכול להעביר את הוראות ההפעלה לסניף חברון? מוטב היה אילו אמר בגלוי שהשיירות יעברו אחרי שכלבי הבחירות בישראל יפסיקו לנבוח. אפילו דיפלומטים מרובעים היו מבינים שבעיצומה של מערכת בחירות אין לשרון ולמופז עניין במראה של שיירת אוטובוסים פלשתינית חולפת בקרית גת, בהמשך לדיווח על קסאמים באשקלון. הסיפור על הידע הטכנולוגי נשמע כמו עלבון לאינטליגנציה של המאזינים.
גלעד התלונן בהמשך שבגלל הבחירות הקרובות ברשות, אבו מאזן מסרב לפעול נגד הג'יהאד האיסלאמי בצפון הרצועה. מה יש? רק לישראל מותר לערבב ביטחון ופוליטיקה? לשר הביטחון מותר להפר את החלטת הממשלה לפרק את המאחזים? לשרת המשפטים מותר לעכב בלי סוף את הגשת המלצותיה בנוגע ליישום דו"ח ששון? הרי גם התקפה רבתי על מעוזי החיזבאללה בלבנון לפני הבחירות לא תיחשב להפתעה. ואם ישראל כה מודאגת מהברחת ידע טכנולוגי לשטחים, מדוע לא נענתה להצעה של מצרים לתגבר את כוחותיה לאורך הגבול הדרומי? דיפלומט מצרי שהשתתף במפגש עם גלעד סיפר שמצרים הזהירה שהגבול פרוץ למבריחי נשק, סמים, נשים וסחורות. האם יעלה על הדעת שכאשר שרון ומופז העדיפו להתעלם מההצעה המצרית הם חשבו על תגובתם הצפויה של בנימין נתניהו ויובל שטייניץ?
פרידה פסימית
אחרי חמש שנים מסיים נייג'ל רוברטס, נציג הבנק העולמי בשטחים, את כהונתו וחוזר למטה בוואשינגטון. ערב הפרידה הוא שפך את מר לבו בראיון לעלון שמפיץ הבנק. "אני לא מאמין שמישהו שעבד כל כך הרבה זמן בעסקי השלום יכול לצאת מכאן עם תחושה של הישג", אמר רוברטס בגילוי לב, "גם אני החמצתי הזדמנויות, חטאתי בשיקול דעת מוטעה ואומץ לבי בגד בי". אחרי שהוא מקשה עם עצמו, רוברטס מתפנה לעשות חשבון עם ממשלת ישראל ופה ושם עם הפלשתינאים.
הוא קובע שבמצב הקיים חבל על הכסף שהמדינות התורמות ישפכו על הפלשתינאים, בנוסף לכספים שהן כבר הזרימו אליהם בארבע השנים האחרונות. "כדי להביא יציבות כלכלית ורווחה יש להפסיק את הסגרים ולהנהיג שלטון פלשתיני תקין. אם הפסקת האלימות היא המפתח לרווחה פלשתינית, הפסקת הסגרים היא הדלת". הוא אומר שכל זה לא יקרה בלא תהליך מדיני, שהפלשתינאים יאמינו שהוא מוביל אותם לעצמאות ולהקמת מדינה ריבונית. "הבעיה היא שיש כרגע מעט מאוד אמונה שהדבר מצוי בהישג יד". איש הבנק עצמו אינו מאמין שדי ברווחה ובשגשוג כלכלי להבטיח שלום, אך הוא מוכן לחתום על היפוכה של המשוואה: "כלכלה ממוטטת, רמת אבטלה גבוהה, עוני מעמיק וחוסר תקווה חברתית אינם בסיס נאות לפשרה ופיוס".
גם הקהילה הבינלאומית, בעיקר המעצמה הגדולה מן הסתם, יוצאים בשן ועין. "ניתן לומר שזהו עימות הזועק לצד שלישי חזק ונייטרלי, אלא שאין צד שלישי המוכן לקחת על עצמו תפקיד פעיל מעין זה", מצליף רוברטס, "זו המציאות ולפיכך התשובות צריכות להגיע מהפלשתינאים ומהישראלים באמצעות לחצים שיפעילו על מנהיגיהם לשינוי המציאות". והוא נפרד בנימה פסימית: "בשלב זה אני לא מעריך שקיימים כוחות מקומיים המסוגלים לשים קץ למלחמה הארוכה והמרה הזאת".
והכורת התורן הוא
החקלאים הפלשתינאים יכולים להמציא משחק חדש: טוטו עצי זית. היכן יתגלה בפעם הבאה מטע זיתים שהושמד בידי בריוני המאחזים? הזוכה האחרון היה זה שניחש שהקורבן התורן היה הכפר בורין, שלמרגלות המאחז ברכה ב' שבאזור שכם. גם הפעם המבצע, לתפארת מדינת ישראל, נערך מתחת לאפה של יחידת צה"ל החולשת על המקום. מדובר באדמות שחקלאי בורין, מחשש מפני המתנחלים, אינם מגיעים אליהן זה שנים ארוכות. בשבוע שעבר, לאחר מאמצי תיאום רבים עם מפקדת התיאום והקישור הישראלית, הם קיבלו אישור והחליטו לשים נפשם בכפם. הודעה נמסרה לכוחות הצבא.
ביום רביעי, עם תחילת העבודות החקלאיות, הגיע למקום מתנחל ונשכב על הקרקע מול הטרקטור של החקלאי. החיילים הגיעו מיד והודיעו לחקלאים על כוונתם לאסור על המשך העבודות. בסופו של דבר, ככל הנראה בעקבות פנייתה למינהל האזרחי של עורכת הדין לימור יהודה מהאגודה לזכויות האזרח, חזר בו הצבא מכוונתו ואיפשר את המשך העבודות. החקלאים ששבו למחרת למטע גילו ש-140 עצים נכרתו.
במכתב ששלחה לפרקליטות המדינה כתבה עו"ד יהודה שהרב אריק אשרמן מארגון שומרי משפט, שצבר ניסיון באירועים דומים בעבר, התריע בפני מפקד הפלוגה השלטת על השטח ובפני אחד השוטרים שהיו במקום באותו היום, על פעולת נקם צפויה של המתנחלים. היא מבקשת לדעת כיצד התאפשר אירוע ממושך של כריתת 140 עצים, באזור הנמצא בשמירה מלאה וקבועה של כוחות הביטחון. במאחז ברכה ב' קיימת תצפית צבאית קבועה, וזאת בנוסף לכוחות שמירה רבים המצויים בהתנחלות ברכה, ובנוסף למצלמות תצפית הממוקמות בשטח.
אתמול המתינו לאנשי בורין עוד 100 עצי זית כרותים. גם הפעם, החיילים לא ראו ולא שמעו דבר. |
