"קריאת רשות" הוא אוסף מסות קטנות שכתבה כלת פרס נובל ויסלבה שימבורסקה על ספרים, ובמיוחד כאלה שאינם זוכים ליחס במדורי הספרות: מדריכים לתחזוקת אקווריום, לקסיקונים ולוחות שנה. מיכאל הנדלזלץ על ספר שכולו מפגן של הומור משובח המתבונן באירוניה על ספרים, סופרים, מלים וקוראים
קריאת רשות ויסלבה שימבורסקה. תירגם מפולנית והוסיף אחרית דבר: רפי וייכרט הוצאת קשב לשירה והוצאת חרגול, 175 עמ', 73 שקלים
כשוויסלבה שימבורסקה כותבת על הספר "המיתוס והשירה", מאת המשורר הסרבי מיודרג פבלוביץ', שתורגם לפולנית ב-1979, היא מעירה: "למיטב ידיעתי, מבחר
תצלום: ניר כפרי
משיריו טרם ראה אור בתרגום פולני. לכן הקורא ייאלץ לקרוא את אסופת המחשבות הללו על שירה במנותק מיצירתו השירית של המשורר. אין זה קל וגם לא מועיל כפי שהיה לו התהפך סדר הדברים: קודם השירים ואחר כך מה שנוצר בצדם. קשה לשער את צורת הרהיט על פי קוביות העץ והשבבים שבנגרייה".
ספר פרוזה זה של כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996 הוא מקרה הפוך; אלה מסות קטנות על ספרים, "פיליטונים" כהגדרתה המוצעת של שימבורסקה עצמה, המגיעות אלינו אחרי שזכינו לארבעה ספרי שיריה, בתרגומו של רפי וייכרט, שהוכיח את מופרכות הטענה כי "שירה זה מה שהולך לאיבוד בתרגום". אנחנו מכירים ואוהבים את הרהיטים שבהם מילאה שימבורסקה את עולם השירה שלנו, ולכן אנחנו מתעניינים גם בקוביות העץ והשבבים שבנגרייה. או אולי צריך לומר "שובבים".
החל בסוף שנות ה-60 פירסמה שימבורסקה בכמה עיתונים רשימות קצרות בעקבות ספרים. היא התרכזה במכוון בספרים שאינם זוכים ליחס במדורי הספרות, אך נמכרים היטב - בחלקם - בשל היותם שימושיים, מעין אפליה מתקנת. היא כותבת על מדריכים לתחזוקת אקווריום או על "כשהכלב חולה", על לקסיקונים ועל חוברות הסברה, אפילו על לוח שנה. במהרה הבינה, ומיהרה להודות, כי "לפעמים הספר משמש לי כחוויה העיקרית ולפעמים רק תירוץ לטווייה חופשית של אסוציאציות". והיא מודה כי על פי תפיסתה, "קריאת ספרים היא המשחק היפה ביותר שהמציאה האנושות לעצמה (...) הומו לודנס שספר בידו הוא אדם חופשי. חופשי עד כמה שניתן להיות חופשי". במשחק הזה של קריאה וכתיבה על חוויית הקריאה, שימבורסקה משחקת בליגת-העל.
לכאורה יש איזו סתירה, כמעט הכרחית, בין שירה להומור. נסו לחשוב על המשוררים שקראתם והכרתם, כולל אלה שאותם ואת שירתם אנו משבחים על יחסם האירוני והמפוכח לחיים, ולענות על השאלה אם הם או שיריהם מצטיינים בחוש הומור. אולי תשומת הלב ללבני השפה, למלים הבודדות, או להקשריהן ה"קטנים" מחייבת רצינות תהומית. אני זוכר מרצים שלי לשירה שפטרו בבוז שורות משירים בכך שאלה רק משחקי מלים, שרמתם אינה עולה על בדיחות מילוליות. והנה, הספר הזה של שימבורסקה הוא הפגנה של הומור משובח המסתכל באירוניה על החיים, על ספרים, סופרים, מלים, קוראים - ובעיקר על עצמה.
אחד הספרים שקראה, האנתולוגיה "והערב: הומור צרפתי", מוביל אותה לטווייה חופשית של אסוציאציות על עניין זה בדיוק. "ההומור הוא אחיה הצעיר של הרצינות (...) הרצינות מביטה בהומור בהתנשאות של בכורה, ובשל כך יש להומור רגשי נחיתות ובעמקי נשמתו רוצה היה להיות כבד-ראש כמו הרצינות, דבר שלמרבה המזל לא עולה בידו". היא מזכירה סופרים שכתבו גם חיבורים רציניים ונוגים, אך נזכרו בלקסיקונים רק בשל כתיבתם ההומוריסטית, שהקנתה להם "חיי נצח בספרות". "מעולם לא קראתי ביוגרפיה שבה הדברים הם הפוכים: 'כתב בלא שזכה להכרה כרכים של הומורסקות ופארסות רבות, אבל רק הסיפור הדרמטי מחיי האיכרים באירופה בימי הביניים זיכהו באלמוות...'". היא קוראת למבקרים להעניק יחס שווה לרצינות ולהומור, ואם הם משתמשים ב"הומור אבסורדי", שיאמצו גם "רצינות אבסורדית". היא מייחלת לכך שאיזה מבקר יכתוב "בשיריה של המשוררת ו.ש. באות לידי ביטוי נימות של רצינות בלתי מכוונת".
הייתי ממשיך לצטט בהנאה מתוך רשימות הומוריסטיות קצרות אלה, שבהן באות לידי ביטוי נימים של רצינות מכוונת לגמרי, אבל חבל לי לקלקל את ההנאה המזומנת למי שיקחו לידם את הספר הזה. אני ממליץ להם גם להניחו מן היד לעתים קרובות, כדי להתענג על הדברים הרציניים ששימבורסקה אומרת באופן כה ענייני ומלא הומור.
בפולנית התפרסמו הרשימות בכמה קבצים, ורפי וייכרט בחר ותירגם לאסופה הזאת טקסטים שנכתבו על פני 30 שנה. תרגומו רהוט ומדויק, אם כי דובר פולנית אינו יכול שלא לחוש מדי פעם שחן הטקסט קצת הולך לאיבוד בתרגום. אבל, כמו שהיתה כותבת מן הסתם שימבורסקה, רוב קוראי העברית אינם דוברי פולנית, כך שזו באמת אינה בעיה.
יחד עם זאת, הטרחן שבי (וגדולתה של שימבורסקה הוא שטרחנית היא לא) מבקש לציין שבפולנית 'Ala ma kota', שתרגומו המילולי הוא "לאלה יש חתול", הוא המקבילה של "דנה קמה" - טקסט מהמקראות הראשונות לילד. שימבורסקה משתמשת בניסוח הזה כשהיא כותבת על הספר "נדידת היבשות", ומדגימה כי "עבור המדע אין כל משמעות לטענה שלאווה יש חתול". בעיני הקורא העברי אין שום משמעות לכך שהחתול הוא של אווה או של אלה. אבל כל ההקשר - שהיה ראוי להערת מתרגם - הולך לאיבוד.
לדעתי ההוצאות קשב וחרגול טעו כאשר, שלא כמו הספרים בפולנית, הדפיסו את שם הספר הנסקר בסוף הרשימה (אצל הפולנים פרטי הספר מופיעים בראש הרשימה), ופעמים רבות צריך להפוך את העמוד כדי לדעת על איזה ספר טווה שימבורסקה את האסוציאציות המחכימות שלה. כך למשל, המסה "קוביות מטופשות" נפתחת כך: "קניתי את הספר הזה בלי לצפות למשהו פרט לאיורים. אלה טובים באמת. אבל מה - בעידן התמונות שלנו שמרתי על ההרגל המיושן לקרוא את הטקסט שבצד התמונה. כבר הכותרת הפתיעה אותי". קוראי העברית נאלצים להפוך את הדף כדי לגלות שכותרת הספר הנסקר היא "100 העריצים הגדולים". זה מצחיק, אבל לא כמו שזה היה מצחיק לו ידע הקורא מה שם הספר ורק אז מגלה ששימבורסקה קנתה אותו רק בגלל האיורים. אגב, סקירתה מסתיימת בהערה, "מי שרכש את הספר '100 העריצים הגדולים' היה מיטיב לעשות לו רכש במחיר זול בהרבה ולשימוש טוב בהרבה את '100 מאכלים מתפוחי אדמה', למשל".
קיים גם בלבול בציון שם הוצאות הספרים הפולניות המופיעות כאמור בסוף כל רשימה, אם כי לקורא העברי זה ממילא אינו אומר דבר. שמות ההוצאות מתורגמים בחלקם מילולית ("מדע ודעת"), בחלקם לא ("צ'יטלניק" זה "הקורא"), ואילו התיבה המסתורית "וסקה", המופיעה לאחר שם ההוצאה ומנוקדת בקפידה בכל פעם, היא בסך הכל הקיצור הפולני המקביל ל"ושות'".
אבל זה הרי אינו ספר על ספרים, אלא ספר של שימבורסקה, וכל משפט בו הוא פנינה, כל אחד מסיבה אחרת. כל משפט הוא פנים אחרות של שימבורסקה, כצלע של יהלום, כולל התצלום של יוהנה הולנדר על העטיפה, של המשוררת מעל כוס קפה, עם סיגריה בידה ועשן מיתמר מפיה. אולי זה לא תקין פוליטית (בצרפת ריטשו את הסיגריה מפיו של אלבר קאמי). במסתה על הספר "הסיגריות הן אלוהיות", שימבורסקה מעירה שגם מי שמעשן זו הרי אינה תכונתו היחידה.
לו אילצו אותי לבחור רשימה אחת על פני אחרות, הייתי בוחר ב"חוסר ביטחון", שבו, במסווה של טור על ספר, כתבה שימבורסקה למוסף מיוחד לרגל יום הולדתו ה-90 של צ'סלב מילוש, חתן פרס נובל לספרות ב-1980. היא מתארת פעמים שונות ששהתה במחיצתו בשנים 1945-2001. פעם אחת, בסוף שנות ה-40, כשסעדה עם מילוש במסעדה, נדהמה לראות שהוא אוכל קותלי-חזיר עם כרוב. "זאת היתה מכה. למען האמת ידעתי שגם משוררים אוכלים מדי פעם, אבל לאכול מנה כל-כך שגרתית?". מאז הגיעה למעמדו. "עדיין תמיד, עד עצם היום הזה, לא מצאתי איך לנהוג במשורר כל-כך גדול. חוסר הביטחון שלי במחיצתו נשאר כשהיה. למרות שמדי פעם אנחנו מתלוצצים ומשיקים כוסיות של וודקה מקוררות היטב. ולמרות שפעם הזדמן לנו להזמין במסעדה אותה המנה - קותלי חזיר עם כרוב". זוהי כתיבת אמת וכותבת של אמת, כפרפרזה על מה ששימבורסקה עצמה כתבה על שירתו של מילוש ב-1945.
<<
