בימים אלה רואה אור בהוצאת עם עובד "חול ולימונים", ספר השירה הראשון של משה אוחיון, יליד דימונה. אוחיון, בוגר התואר השני במסלול לכתיבה ספרותית במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון ומנחה סדנאות כתיבה, גם מלחין בעצמו את שיריו, ומעלה מופע שבו הוא מבצע את שיריו המולחנים בליווי גיטרה
איזו דמות ספרותית השאירה עליך את הרושם החזק ביותר?
דמות האב בספרו של חיים באר, "חבלים", היתה מכניסת אורחים ברוחב לב מעורר השתאות ונענית לאנשים קשי-היום שהתדפקו על דלתה. גם סבתי רינה היתה לופתת תחבושות "חול ולימונים" למרק את עמודי הנחושת. כל השבוע היתה עומדת בגרף משימות הניקיון התובעני. ביום שישי היתה מזמינה את קבצני הכפר, מושיבה אותם בראש השולחן, מתירה להשתטות ולספר בדיחה. האב של באר וסבתי היו אוהבי אדם ללא תנאי. ככל שעובר הזמן נדמה שהם מתמעטים. אני מקווה שלא.
עם איזה משורר היית יוצא לבלות ערב בבית קפה?
הייתי יושב לשיחה בבית קפה עם המשורר יהודה עמיחי. הוא הצליח בכישרון רב ליצור מכונת דימויים אדירה. השיר "אוטוביוגרפיה בשנת 1952" מפעים. היה מרתק אותי לשמוע על תהליך כתיבתו.
איזו שורה של משורר אחר היית רוצה לכתוב בעצמך?
המשוררת דליה רביקוביץ בנתה עולם שירי מרתק שהרעיד בשיטתיות את מיתרי הלב. קשה לבחור שורה אחת מתוך מאות, אך לאור הבקשה הייתי בוחר את שורות הפתיחה של "כתמי אור": " בחומר הזה האפל נטבעו כתמים של אור/ ולא נשמע בהם קול ורחש בם לא יעבור והם כמו שמן המור נגרים וזולפים מן הפח".
מהי שורת השיר האהובה עליך בספרך החדש?
הייתי בוחר בבית השלישי מתוך השיר "בן שנה": "אהב את האדם יהונתן הקשב/ לעוברי האורח, מוכר התבלינים/ אוחז במפוחית פה בערבי החג/ בתעלות התירס העמוקות מתנגנים/ שירי סבלים מארמונות החול/ ובדפנות אדניות משרישות נהרה". השורות האלה לקוחות משיר עצות לילד קטן שאך נולד. בחרתי בהן מפני שתמיד כיף לתת עצות לילד קטן מתוך תקווה שהוא יעשה זאת אחרת.
ממי היית מבקש לקרוא את הספר?
הייתי רוצה שתלמידים יקראו את הספר. יחלפו על פני הדמויות ועל פני סיפורו של המקום, ואז אשמח לענות על שאלות ואפילו לתת מחמאות, שהן כידוע מצרך מבוקש אצל ילדים.
מי אתה מצטער שלא יוכל לקרוא את הספר?
אבות ואמהות המשפחה שאינם בין החיים, אשר עלו ממרוקו עם ענווה מתמדת הישר אל עיירות הפיתוח, התיישבו בקצה המדבר וחשבו שהם אינם סיפור, והיום לאחר צאת ספרי הייתי מושיב אותם בסלון האורחים, ומקריא להם משלהם.
לו כתבת היום אוטוביוגרפיה, באיזה משפט היא היתה נפתחת?
הייתי פותח במלות שיר הפתיחה של הספר: "אני בן לשני ילדים ממפעל הטקסטיל/ יצאתי מבין המכונות, צבוע כצבע החול/ מובל לארגז הירקות/ לשיר את השירים".
