אני לבד בבית הו-באק לי. תירגמה לעברית: לאה נאור, צלטנר ספרים, עמ' לא ממוספרים, 58 שקלים
בעשור האחרון נעשה העולם "קטן" יותר, ושוק ספרי הילדים מגיב לכך מהר: קל ליצור קשר עם יוצרים ומו"לים ממחוזות אחרים, קל להזמין ספרים מחו"ל, קל לתרגם, קל להעביר מתרבות לתרבות;
איורים של הו-באק לי, מתוך הספר
לכאורה זהו תהליך מבורך שכן הוא עשוי לחשוף ילדים לעולמות אחרים, לילדויות אחרות, לשפות אמנותיות מגוונות ולכישרונות ייחודיים. בצד הספרות המקומית, העוסקת במוכר ובקרוב, עשויים התרגומים לחשוף את צרכניהם דווקא ל"אחר": כיצד חיות משפחות במדינות רחוקות? כיצד נראה גן ילדים "זר"? מה מעסיק ילדים ומבוגרים החיים במקומות שונים? וכל זאת מתוך חוויה של אמפתיה וקשב.
אלא שבדרך כלל לא אלה הם פני הדברים; במקום שהמגע הקל בין התרבויות ירחיב את הרפרטואר המקומי של ספרי ילדים, יעשיר, יגוון ויפתיע - קורה ההיפך המוחלט. ספרות הילדים, המקומית והמתורגמת, נהפכה אחידה להדהים, עד כדי כך, שלולא השמות הזרים, של גיבורי הספרים ויוצריהם, קשה מאוד לזהות שבאו ממקום אחר. דומה שיוצרים ומו"לים, המודעים לפוטנציאל החדש של הרחבת השוק, נוטשים את הקאנון המקומי על מנת לרצות איזה קאנון מערבי גלובלי. הסיפורים הכלולים בקאנון זה מספרים על ילדות בורגנית נינוחה ומוגנת, העסוקה במה שמסומן כ"אוניברסלי": פחדי ילדות, חברות, יחסי הורים וילדים ועוד כהנה וכהנה עניינים שנחשבים לרלוונטיים לכל ילד, בלי קשר למקום הימצאו.
כך קורה שהרווח היחידי שנותר לצרכן
הספרות הקטן ממפגשים בין-תרבותיים אלה הוא מפגש עם כישרון אמנותי יוצא דופן, כזה שלא היינו מתוודעים אליו עד לפני שנים אחדות. ספר הילדים המצוין של היוצר הדרום-קוריאני הו-באק לי הוא ספר שכזה. כישרון הציור והיכולות הגרפיות של לי ניכרים מאוד, ואין ספק ששוק הספרים המקומי שלנו מרוויח מאוד מן ההיכרות עם יצירתו.
ילדי ישראל זכו להכיר יוצר כישרוני זה לאחר שאותו קאנון גלובלי, שדובר בו קודם, ידע להעריך את כישרונו, וגמל לו על ספריו בפרסים יוקרתיים ובציונים לשבח, ממדינות דוברות אנגלית בדרך כלל. כמו יוצרים רבים שפונים לקוראי "העולם הגדול", גם הו-באק לי מספר סיפור "קטן" ואוניברסלי כאחד. עד כדי כך, שהוא יכול היה להתרחש בביתכם-שלכם, ובלבד שיש לכם חצר אחורית ושאתם נוהגים לשכוח מדי פעם לסגור את דלת ההזזה הגדולה שמובילה אליה.
הסיפור מספר, באמצעות ארנבת קטנה שמתגנבת הביתה לאחר שדרי הבית עזבו ושכחו לסגור את הדלת, פנטסיה ילדית כמוסה: להישאר לבד בבית ולעשות ככל שעולה על רוחכם; הדוברת היא הארנבת המדווחת על מעשיה בזה אחר זה. באמצעות משחק משעשע עם ציורי שחור-לבן וציורי צבע (שניהם בטכניקה זהה: עיפרון וצבעי מים), נע הו-באק לי בין ה"לפני" ל"אחרי": ציורי השחור-לבן מתארים את הדרך לביצוע הפנטסיה, וציורי הצבע המפעימים מתארים את ביצועה ומיצויה המלא: הנה הארנבת פותחת את המקרר (שחור-לבן) והנה היא ישובה לשולחן ולפניה סעודת מלכים (צבע); הנה הארנבת מזנקת על שולחן האיפור ומרחרחת בקבוק בושם (שחור-לבן) והנה היא מאופרת להפליא (צבע).
סופה של הפנטסיה האסורה-מתוקה הזאת בעזיבת הבית, ובחיוך גדול: "סגרתי את הדלת. הכל נראה בסדר. הם לא ירגישו כלום? מה אתם אומרים? אופס! מה פיזרתי שם בכל החדרים?" והציור הנלווה, בצבע מלא, מציג את השאריות: גללים קטנים המפוזרים, אכן, בכל החדרים.
הוצאת צלטנר, המתמחה בתרגום ספרות-ילדים איכותית, בעיקר מבחינה חזותית, מקפידה מאוד על איכות הדפוס. עם זאת, לא פחות משקיעים שם גם באיכות התרגום. לאה נאור, האחראית על הנוסח העברי, מקפידה על מצלול, ועל פשטות ודיוק במלים, שבלעדיהן היה נפגם ההומור העדין השזור לכל אורך הסיפור. זה המקום להזכיר עוד תרגום מצוין של נאור, אף הוא לפנטסיה ילדית המספרת על המתרחש בבית אחרי שאמא הולכת; הכוונה כמובן ל"חתול תעלול" הוותיק מאת דוקטור סוס האמריקאי (כתר), שבתרגומה המוסיקלי והקולח של נאור הפך עם הזמן כמעט לקלאסיקה מקומית.
<<
