היכן ישבה נוב, עיר הכוהנים המקראית, שם היה המשכן ושם נשמרה חרבו של גוליית? ממצאים מתקופת הברזל שהתגלו באחרונה בנחל קדרון מובילים להשערה חדשה
שטח המחצבה, עם סימנים להוצאת גושי אבן
תצלום: אברהם גרייצר
האזכור הראשון לעיר נוב במקרא מופיע בספר שמואל א'. בימי שאול המלך, לאחר חורבן שילה, ישבו בנוב כוהנים מבית עלי והמשכן היה בה. אחרי ששאול גילה כי אחד הכוהנים, אחימלך בן אחיטוב, מסר את חרבו של גוליית - שאף היא הוחזקה בנוב - לדוד שנמלט מפניו, ציווה המלך להרוג את כל תושביה, על חיות המשק שלהם: "ואת נוב עיר הכהנים היכה לפי חרב מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק, ושור וחמור ושה לפי חרב" (שמואל א', כ"ב, י"ט).
למרות נקמתו של שאול, העיר עמדה על תלה מאות שנים אחריו. הנביא ישעיהו מזכיר אותה בתיאור מסעו של מלך אשור, ב-701 לפני הספירה, כשניסה לכבוש את ירושלים. נוב מוזכרת כעיר האחרונה שאליה הגיע הצבא האשורי בדרכו לירושלים. "עוד היום בנוב לעמוד, ינופף ידו הר בת ציון, גבעת ירושלים", נכתב בישעיהו י', ל"ב. נוב שבה ונזכרת בתיאור שיבת ציון בספר נחמיה, כיישוב מיישובי בנימין, השוכן מצפון לירושלים בין ענתות - המזוהה עם הכפר ענתא של ימינו - לענניה, שלפי ההשערה המקובלת מזוהה עם אל-עזריה.
כל האזכורים המקראיים האלה לא סייעו לחוקרים במאה השנים האחרונות לגלות את שרידי היישוב העתיק. אף שמהתיאורים בתנ"ך ברור שהעיר שכנה אי שם מצפון לירושלים, לא נמצא אתר כלשהו שסיפק הוכחה ודאית שתקשור אותו לנוב. כל
שנותר הוא להעלות השערות על מיקומה.
הארכיאולוג פרופ' חנן אשל, איש המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה באוניברסיטת בר אילן, הציע לזהות את נוב בגרעין העתיק של הכפר שועפאת. עמיתו במחלקה, ד"ר גבי ברקאי, העלה את ההשערה שנוב שכנה בגבעה הצרפתית, והיו מועמדים נוספים לתואר עיר הכוהנים, כמו שכונת א-טור.
בכנס שהתקיים בשבוע שעבר בבר אילן העלה ד"ר בועז זיסו הצעה חדשה: העיר שכנה בראש המדרון החולש על הערוץ העלי של נחל קדרון, או ואדי ג'וז בשמו הערבי. מכיוון שגם בידיו אין הוכחה חותכת המקשרת את השרידים שמצא עם יישוב מסוים - נוב או אחר - מבקש זיסו להתייחס להשערה בזהירות. עם זאת, צירוף הנתונים מקנה לה סבירות גבוהה.
הנתונים החלו להצטבר ביוני 2001, כשזיסו יצא לנהל חפירת הצלה בנחל קדרון, כ-50 מטר מצפון לאתר המוכר בשם מערת הרמב"ן. החפירה, מטעם רשות העתיקות, החלה לאחר שבעבודות להנחת קו ביוב חדש נחשפו במקום מחצבות אבן גיר עתיקות.
הסלע במחצבות אלה מכונה "מלכה" ונחשב איכותי לבנייה. ואכן, לפי סימני החציבה במקום, מהסלעים שנחצבו בנחל קדרון הופקו אבני גזית. מחצבות דומות היו פעילות מימי מלכויות ישראל ויהודה בתקופת הברזל (1000-586 לפני הספירה), ועד לעת החדשה בסביבות ירושלים.
המחצבות בנחל קדרון, משער זיסו, פעלו עד לסוף התקופה החשמונאית, במאה הראשונה לפני הספירה. השערה זו מבוססת על גילוי שברי כלים, בהם סירי בישול וקנקן, שהותירו אחרוני החוצבים בגומחות שבדופנות המחצבה. עם הפסקת פעילות החציבה כוסה שטח המחצבה בעפר רב. העפר הכיל אבני בנייה וחרסים משלהי תקופת הברזל. השברים הם של כלי חרס כמו קנקנים, קערות, נרות וכלים אחרים האופייניים לאותה תקופה - המאה השביעית והשישית לפני הספירה. בעפר לא נמצאו חרסים מתקופות אחרות.
מהיכן הגיעו כלי החרס שנמצאו בעפר? תשובה לשאלה זו לא תהיה כנראה לעולם, אבל השערה סבירה היא שהם היו שייכים לתושביו של יישוב ששכן בסמוך לשטח המחצבות - שכונת אמריקן קולוני של ימינו, מדרום למחצבות, או שכונת שייח ג'ראח שמצפון להן, הן מועמדות מתאימות. שתיהן שוכנות מצפון להר הבית, על אם הדרך הראשית לשכם, ומשתיהן אפשר לראות אדם העומד על ההר ומנופף בידו.
שרידיו של היישוב עצמו לא נמצאו, זו אחת הסיבות לזהירותו של זיסו. לדבריו, ייתכן מאוד שאבני בתיו פורקו בתקופה מאוחרת יותר, כדי להרחיב את שטח המחצבות. בקצה המערבי של החפירה, בעומק של כשלושה מטרים וחצי מתחת לפני השטח, התגלתה נקבה בנויה וחצובה, מטיפוס אופייני למעיינות האזור. הנקבה קדומה לפעילות החציבה. הסימן לכך הוא שהמחצבות חצו את התעלה. גילוי נקבה מסוג זה מלמד על האפשרות שבקרבת מקום נבע בעבר מעיין.
עדות נוספת לקיומו של יישוב מתקופת הברזל בנחל קדרון נמצאה במערת הרמב"ן. גם במערה נמצאו סימנים לחציבת סלעים להפקת אבני גזית, ולצדן התגלתה מערכת של ארבע שקתות חצובות בסלע. המים הגיעו אל השקתות באמצעות תעלה, שהוליכה אותם ממעיין שהיה בסמוך. זיסו משער כי המעיין התגלה בעקבות עבודות החציבה שבוצעו במקום, ומקשר אותו ליישוב שהיה במקום - ייתכן עיר הכוהנים העלומה.
