עינת יקיר (ילידת חיפה, 1977) מתגוררת בתל אביב, עובדת ב"מעריב", ומעבירה סדנאות כתיבה. ספרה הראשון, "עסקי תיווך", ראה אור ב-2002 בהוצאת כתר. ספר הילדים "זבובה זמזומובה", תרגום לפואמה של המשורר הרוסי לילדים קורניי צ'וקובסקי ראה אור ב-2006 (כתר), ובימים אלה רואה אור רומן חדש שלה, "מרכז בעלי מלאכה" (כתר)
איזו דמות ספרותית השאירה עלייך את הרושם החזק ביותר?
דמויותיהם של האחים קרמזוב - דימיטרי, אלכסיי ואיוואן - ודמותו של האב פיודור פאבלוביטש. בעיקר דימיטרי ופיודור עם הטוטליות הרגשית, הדרמטיות, התיאטרליות של המחשבה והמעשה. אצל שניהם מתקיימת תנועת מטוטלת בין הפאתוס לפאתטי. זו תנודה שמסעירה אותי, שמדברת אלי, שאני עסוקה בה.
עם איזה סופר או סופרת היית מבלה ערב בבית קפה, ועל מה הייתם מדברים?
עם נבוקוב, ודווקא בבוקר, בבית קפה מתחת לבית. אולי מפגש ארעי בקיוסק ממול. הייתי רוצה לראות מה הוא קונה. אם היינו נפגשים לא היתה בינינו כימיה. אני קוראת את "לוליטה", שחזרתי אליו לאחרונה, כמטאפורה למעשה היצירה. אני חושבת שהוא היה מתאכזב לשמוע את זה. אולי אפילו מתקומם. אולי היה חושב שזה סנטימנטלי. זה היה כנראה מביך. היינו יושבים ושותקים. ובכל זאת לא הייתי מוותרת.
איזו שורה של סופר אחר היית רוצה לכתוב בעצמך ולמה?
למשל, "הרגע אני לומד לכתוב:/ אש וחשמל, ללא שגיאות", של חזי לסקלי ("שיעור אל"ף") או "חזרנו במונית כמו עשירים./ אני החזקתי פנינה ביד" של דליה רביקוביץ ("בתור להצגה"). בזמן האחרון חוזרת אלי שוב ושוב שורה של אבות ישורון, החותמת את "פתיחה לראיון": "כי בהיות הקול נתעוררתי. פחדתי להירדם עוד". עדיין לא מסוגלת להסביר לעצמי למה.
מהו המשפט האהוב עליך בספר החדש שלך "מרכז בעלי מלאכה"?
קשה לענות על השאלה הזאת. רומן בנוי מהרבה משפטים אפורים. צריך לבחור משהו סגור, שיכול אולי לעמוד בצורה אוטונומית. אולי המשפט "נוכח הדף הריק יכול היה לראות את הציור מצטייר, את הרישום מתרשם על כל חולשותיו, מתרשל, הוא מגחך, האפשרות מצטמצמת, עדשה הסוגרת על מה שנקרא רפאל, THE END" יש בו את הסגירות הזאת.
מי היה הקורא הראשון של כתב היד?
בן הזוג. הגעתי אליו עם הספר בשלב שבו החליט סוף-סוף להיגמל מהנובלס. התוצאות לא איחרו לבוא. אי לכך אני נושאת באחריות להחמרה במצב העישון. תרומתו היתה יותר ממשמעותית.
מדוע בחרת בשיר של ט. כרמי כמוטו לספר?
בגלל השורה האחרונה, "מישהו נלכד בשער". השיר של כרמי ליווה אותי במשך תקופה. הרגשתי שהוא עוזר לי לדייק את האופן שבו אני רואה את רפאל קלמן, גיבור הספר. אדם שאיחר לבוא, שלא הספיק לעבור בשער, ועכשיו, ברגע הגורלי שלו, הוא לכוד בין שני עולמות. גם הממד הדתי של השיר והפטאליות שבו דיברו אל לבי.
ממי היית מבקשת לקרוא את הספר?
מיהושע קנז, סופר שאני מאוד אוהבת.
מי את מצטערת שלא יוכל לקרוא אותו?
סבא שלי ז"ל, יעקב יקיר, סופר שכתב יידיש. ב-1972 הוא עלה מקישינוב ונפטר ב-1980. לא זכיתי להכיר אותו. בדיעבד הבנתי שהספר עוסק לא מעט ברוסיות, בתרבות הרוסית ואפילו קורץ אל היידישיזם, ואלה דברים שבאו מהבית. אני מרגישה שיש בספר הזה הרבה מחוות לבית, ובאופן מסוים זה גם מכתב אליו.
לו היית כותבת היום אוטוביוגרפיה, באיזה משפט היא היתה נפתחת?
<<
