לקסיקון אישים, מאת דוד שחם, הוצאת ידיעות אחרונות, 2007
למדף ספרי העזר הצטרף בימים אלה לקסיקון האישים של דוד שחם. הוא כולל 1,005 עמודים ולמעלה מ-8,000 ערכים - מחמורבי דרך פרא אנג'ליקו ועד נתן זך. למרבה המזל, הפורמט הקטן של הספר מקל על ההחזקה והקריאה בו. דוד שחם הוא לא רק סופר פורה (כעשרים ספרי מקור), אלא גם עורך של הכרכים החדשים של האנציקלופדיה העברית משנות התשעים ושל בריטניקה לנוער; מחברו של ספר עב כרס ולא שגרתי על חמישים שנות ישראל ועוד.
לקסיקון האישים הזה הוא היחיד בסוגו בעברית ולכן אין אפשרות להשוואות. חיפשתי שמות לפי נושאים והתוצאה היתה משביעת רצון, אם כי לעתים דילג המחבר על שם. מדוע, למשל, נעדר ישעיהו קורן, סופר שכתיבתו צלולה כבדולח וסיפוריו הם מופת קלאסי? והיכן יצחק לאור, הלופת את הקוראים גם בשירה וגם בפרוזה בסגנונו המקורי? יש כמה שמות נוספים הנעדרים מהדיוויזיה הרב-לאומית (כמחציתה יהודים וישראלים); אחד מהם הוא גדול בלשני ישראל, הפרופסור ח"י פולוצקי.
מחבר לקסיקון, כמו עורך אנציקלופדיה, חייב להיות אובייקטיווי ככל האפשר, אחרת הוא מועל בתפקידו. לשם כך ביקשתי להשוות את הלקסיקון החדש עם האנציקלופדיה העברית, ובחנתי לדוגמה את הערך "היטלר אדולף". באנציקלופדיה העברית, התיאור בומבסטי כבר בתחילתו: "רודן גרמני והאחראי הראשי למלחמת העולם השנייה". הערך הארוך מלא בדברי התרסה, גנאי ולעג, ומגיע לניהול חשבונות פוליטיים שאין להם כל קשר עם הערך הנדון. למשל, היטלר היה מצויד בתפישת עולם מגובשת שביטא ב"קוראן" הנאצי "מיין קאמפף". צריך להיות מלא משטמה כלפי האיסלאם כדי לערוך משוואה נואלת כזאת. מעניין מה היה קורה אילו החליף מישהו את המלה קוראן בתנ"ך. כותב הערך הוא אב"א אחימאיר, אביו של יעקב - ושניהם, אגב, נזכרים בלקסיקון.
דוד שחם, בניגוד לאחימאיר, שומר בלקסיקון שלו על כללי האתיקה והכתיבה האובייקטיווית גם בנוגע להיטלר. תחילה נאמר כי היה קנצלר גרמניה במלחמת העולם השנייה, ואחר כך נסקר מהלך חייו מלידתו, דרך מלחמת העולם הראשונה, הקמת המפלגה הנאצית, הכרזתו כפיהרר, הקמת הס"ס והס"א שהשליטו משטר אימים (אלה שתי המלים החריפות היחידות הנכללות בערך המחזיק כ-300 מלים). מלחמת העולם, השמדת יהודי אירופה - הכל מוזכר בלי מלים מפוצצות ולעג אחימאירי, כמו "הביטוי של האות 'ר' אצלו הזכיר דרדור של חצץ" (האנציקלופדיה העברית, כרך 14, עמ' 148). אמת, היטלר הוא התגלמות התועבה והטירוף, אבל אני מעדיף בלקסיקונים כתיבה מאופקת.
בעבודה מונומנטלית כמו הלקסיקון שלפנינו נופלות שגיאות. הן לא מרובות, ובכל זאת הן קיימות. חלקן נוגע לתעתיק השמות הלועזיים. השם עבאס הגדול, שאה פרסי ממחצית המאה ה-16 וראשית ה-17, נכתב בלקסיקון באל"ף ולא בעי"ן. אולי חשב המחבר שהדבר מותר משום שבפרסית מבטאים את העי"ן כמו אל"ף (כפי שנוהגים האשכנזים אצלנו). אבל אם ננהג כך, מדוע לא נכתוב גם את שמו של עלי המקודש על השיעים באל"ף? בערך על יאסר ערפאת כתוב ובצדק, כי לפי הביוגרפיה הרשמית שלו הוא נולד בירושלים. אבל את הקורא מעניינת בראש וראשונה הביוגרפיה האמיתית, וזו מלמדת כי נולד בקהיר. |
<<
