1. ביום רביעי הקרוב משחקים נגד מקדוניה. יש משמעות למשחק, וכמו שראיתם אתמול, נבחרת ישראל מתעלה במיוחד במשחקים עם משמעות. המקדונים מתכוונים להעלות בהרכב שלהם שחקן צעיר, איזה ילד מהנוער שהדעות לגביו חלוקות. חלק מהפרשנים במקדוניה משוכנעים שהוא צריך להוביל את הנבחרת, אחרים בטוחים שזה עדיין מוקדם מדי. המשחק נגד ישראל יכריע. אם הילד המקדוני ייתן נגדנו הצגה, הוא יסתום פיות. לכן, ביום רביעי אנחנו צריכים להתאמץ כדי לסדר למקדונים את העניינים. בדיוק כמו אתמול, אנחנו חייבים להמשיך להתעלות ברגעי האמת של נבחרות אחרות.
כל אנגליה מחלקת היום מחמאות. הם מבסוטים, ואנחנו מתחנחנים. מישהו אולי יקבל מרצדס, אבל תיכף ישכחו אותנו לגמרי. אין מה לעשות, זה קטע צפוי של דפוק וזרוק. כמה משפיל. הגאווה הרגעית של הנבחרת, היא ההשפלה הגדולה שלנו. דו"חות הסקאוט של השחקנים הישראליים, הם היריקה בפרצופנו. פתאום, כשזה לא קשור לטבלת הבית, אפשר לעלות בהרכב התקפי. פתאום לא תלויים בבניון, פתאום יש בוזגלו, פתאום ברדה. הנה, הצלחנו לעשות עבודה עבור האנגלים. הנה, הצלחנו לדפוק את החלומות של הרוסים. אין מה לומר, מולדת הכדורגל מרוצה, ואנחנו שירתנו בנאמנות את האדונים. ערב הקמפיין הבטיח המאמן דרור קשטן לקחת את הנבחרת הזו כמה צעדים קדימה. כעת, הוא מסיים את הקמפיין הזה כמאמן הפועל רעננה.
2. איפה היה ברדה עד היום? התשובה פשוטה: במרתפי הפחד של קשטן. אי שם במסדרונות הבונקר, רחוב הבלם, פינת ההרחקה. אפילו אתמול, במשחק שלא קובע לו כלום, נבהל קשטן לקראת הסיום. החילופים ההגנתיים העיפו החוצה את בוזגלו ויצחקי, מזל שברדה שרד. ממה קשטן כל כך נבהל? האמת היא שמכלום. אין כאן רציונל מקצועי. יש כאן גישה חשוכה של מאמן שמרן, שפשוט מפחד. הוא לא מאמין בכדורגל הישראלי, ולכן מתרץ עוד לפני שהמשחק מתחיל. באנגליה הוא התרגש מהביקור בוומבלי, בקרואטיה הוא הנמיך ציפיות. תיכף הוא יתחיל לדבר על הקמפיין הבא וישנן סיסמאות על חילופי דורות. כן, גם בקמפיין הבא לא נעלה, מה אתם רוצים? קשטן מחליף דור. עכשיו צריך להחליט. או שממשיכים עם התירוצים, או שרוצים מאמן שבאמת מתחייב להביא הישגים לישראל. אתמול התברר סופית ששני מאמני הנבחרת האחרונים עובדים בכלל באנגליה.
<<
