"למחוק את הכפר הזה", צעקה המתנחלת ונתנה את האות למתקפה על הכפר אל-פונדוק, מעשה נקם של מתנחלי הסביבה על הריגת עידו זולדן. עדי ראייה טוענים שהחיילים לא רק עמדו מנגד, אלא גם סייעו למתנחלים
אל-פונדוק, בין קלקיליה לשכם, השבוע. חמישה ימים אחרי הריגתו של זולדן היה הכפר נתון בעוצר מוחלט
לוחות השיש המנותצים של מפעל "השלום", שחלקם היו מיועדים למטבחי המתנחלים, מעידים כאלף עדים על אירועי ליל הנקם. השלום התנפץ לרסיסים. גם בכייה של נעמה מסאלחה, שהתחבאה במשך שעה ארוכה עם ילדיה הקטנים בחדר השירותים, בעוד המתנחלים מנפצים את חלונות ביתם, מספר את סיפור ליל האימים. באל-פונדוק, כפר קטן על אם הדרך קלקיליה-שכם, אחד הכפרים הפלשתיניים האחרונים בהם ישראלים, בעיקר מתנחלי הסביבה, עוד מתקנים מכוניות ועורכים קניות, מלקקים עכשיו את הפצעים ואומדים את הנזקים.
מזכיר המועצה, עומר ג'אבר, מציג דו"ח: נזק לשיש - 111 אלף שקל; נזק למכוניות - 76 אלף שקל; לבתים - 6,000 שקל; לחנויות - עשרת אלפים שקל. 16 מכונית, 15 בתים, 15 חנויות ושני מפעלי שיש ניזוקו לדבריו בלילה ההוא. קרוב לוודאי שעל מעשי האיבה הללו, איש לא יפצה אותם. נותרו רק האימה ורגשות הזעם והתסכול בכפר השלו הזה, ששילם את מחיר הריגתו של המתנחל עידו זולדן, תושב שבי שומרון, שנורה בכביש שחוצה את הכפר, ב-19 בנובמבר בערב.
חמישה ימים אחר כך, במוצאי שבת, עלו מאות מתנחלים על אל-פונדוק, בחסות חיילי צה"ל, שעל פי העדויות גם סייעו במלאכת ההרס, ופרעו בכפר שהיה נתון בעוצר. ביום שני השבוע פורסם שכוחות הביטחון לכדו את החוליה: שלושה אנשי ה"ביטחון הלאומי" מקדום. השבוע כבר יצאו המתנחלים גם לקדום.
הזמן הוורוד. קבוצת מתנחלים צעירים השתלטה באחרונה על בית פלשתיני נטוש, שצופה אל הכביש שמוביל לאל-פונדוק וצבעוהו ורוד. אבל המראה על הכביש שעובר מתחת למאחז הפרוע "שבות עמי" אינו ורוד כלל ועיקר: הכביש זרוע אבנים שהמתנחלים מיידים עכשיו במכוניות פלשתיניות שעוברות בו. הדחפור הצה"לי האימתני, שעובר לאטו בכביש נושא בכף החפירה שלו סלעים ענקיים, אומר לחסום בהם את כפרי הסביבה, לא את המאחז, כמובן. כזהו הצדק הישראלי.
כ-500 איש גרים באל-פונדוק. זה כפר בלי חללים, כמעט בלי אסירים - רק פועלי אבן, ירקנים, חנווני מכולת ומוסכניקים שמשרתים את מתנחלי הסביבה. חמישה ימים אחרי הריגתו של זולדן היה הכפר נתון בעוצר מוחלט. אחר כך, עוד שמונה ימים בעוצר לילה. צריך לרצות את המתנחלים, לא?
הרוחות בבניין המועצה סוערות. המזכיר, ג'אבר, אומר שכ-400 מתנחלים עלו על הכפר במוצאי השבת השחורה. זכרייה סדה, מרכז פעולות השטח של ארגון "רבנים שומרי משפט", שגר בכפר השכן, ג'ית, אומר שהחיילים האירו בפנסיהם למתנחלים, כדי שייטיבו לראות את מלאכת ההרס שלהם. "הם הראו להם איפה לשבור", אומר סדה.
"יש דבר אחד שהוא אמיתי כמו השמש שעולה במזרח - המתנחלים לא היו נכנסים לכפר ללא הגנת הצבא", אומר עומר שארי, תושב הכפר השכן סיר, שמבצע באל-פונדוק עבודות תשתית ושניים מהטרקטורים שלו ניזוקו. לדבריו, "במקום שהיו מכוניות שעמדו בחושך או מאחורי קיר, הצבא הראה להם את הדרך והאיר להם".
הוא אומד את הנזק שנגרם לטרקטורים שלו, ב-15 אלף שקל. "אני מכבד את המתים שלכם כמו שאני מבקש שתכבדו את המתים שלנו", הוא אומר. "חייל רוסי שבא לכאן לפני חודשיים והוא שואל אותי, 'מאיפה באת'. אני חייב לשאול אותו: 'בתור רוסי, מה אתה עושה פה? לך לחיפה'. אל-פונדוק חיה פה 500 שנים. קדומים פה 20 שנה והיא רוצה לשלוט בכל השטח. זה הצבא שנותן למתנחלים לשלוט".
המזכיר מצהיר ש"עונש קיבוצי אינו צודק. יש לנו ילדים, נשים, תינוקות, חולים וזקנים. אם הם רוצים לעצור מישהו - שיעצרו. אין לנו מושג מי הרג את המתנחל, אבל עונש קולקטיווי לכל הכפר - למה? לסגור את אל-פונדוק זה לסגור שליש מהגדה. בכביש שלנו עוברת כל התנועה בין הצפון למרכז הגדה. זה הכביש היחיד. עד אתמול הוא היה סגור. "אנחנו שומעים כל יום על תהליך השלום, אבל בשטח לא מרגישים כלום. כשאני בביתי ובאים להרוס לי את הבית ואת המכונית, מה עלי לעשות?". ובעל השופלים, שארי, מוסיף אזהרה: "באל-פונדוק אין שהידים, אבל מה שעושים כאן עכשיו לילדים - עוד 10-15 שנים, כשיגדלו, אתה תשמע מה יקרה פה".
משאית פורקת ארגזי עופות של משחטת "עוף נהדר" מחדרה, ברחוב הראשי של הכפר. בחנות המכולת של סאקר בארי עומד מתנחל בכיפה לבנה גדולה ובוחר ירקות. ברי מעריך את הנזק שנגרם לו כתוצאה מהעוצר ב-3,000 שקל. יש לו מחברת ובה רשומים כל חובות המתנחלים שקונים אצלו בהקפה: 17,503 שקל סך הכל, נכון לסוף נובמבר.
בדרך כל הם משלמים פעם בחודש-חודשיים, מין אשראי כזה, אבל 34 אלף שקל הם חובות אבודים, מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה. ברי מביא שימורי תירס וגזר גמדי כשרים למהדרין, ללקוחותיו היהודים. כמה מהם ודאי השתתפו בליל הפרעות. מאז, חזרו רק חלק מלקוחותיו היהודים. הם באים מכל התנחלויות הסביבה, שהוא מונה אותן: קדומים, שבי שומרון, אלון מורה, אריאל, עמנואל, קרני שומרון ועינב. מפת הארץ החדשה.
בקצה דרך בוצית, בפתח בית מבודד יחסית, עומדת נעמה מסאלחה, לבושה שחורים ומבטה כבוש באדמה. כשהמתנחלים עלו על הבית, בעלה, אכרם, בן 31, היה עדיין בעבודה, מעמיס ארגזי ירקות לישראל. בתשע וחצי בערב לערך ניסה להגיע הביתה, למרות העוצר, עד שהתחוור לו שהדרך חסומה בידי מאות מתנחלים וחיילים. אחרי שעה קלה הגיעה אליו הידיעה שהמתנחלים מקיפים את ביתו וגורמים לו נזק, בזמן שאשתו ושלושת ילדיו הקטנים לכודים בתוכו.
הוא היה חסר אונים. בנו הקטן, רימא, תלמיד כיתה א' שמכין עכשיו את שיעוריו, מביא את הראיות: שני תרמילי רימונים של צה"ל, עליהם כתוב בעברית: "רימון הלם סינוור. השהייה 1.5 שניות. 0.6-0.3 כ.ס.". אכרם מציג את הנזקים, שחלקם תוקנו: שמונה חלונות שנותצו, שלוש מנורות במרפסת, רשתות קרועות, צינור המים שחובל והעקבות בבוץ של המתנחל שבא רכוב על סוסו, לשבור ולהרוס.
נעמה: "ישנו בחדר, בעלי לא היה בבית. פתאום שמעתי את המתנחלים שוברים את החלונות ומנסים להיכנס לבית. הדלת היתה נעולה". נעמה מיהרה לאסוף את ילדיה מהחדרים המרווחים ויחד הם נכנסו לחדר השירותים, קיטון בירכתי הבית, שם התחבאו עד יעבור זעם. הם נשארו שם יותר משעה. הטלפון הסלולרי של נעמה היה מקולקל ולא היתה לה כל דרך להזעיק עזרה, עד שאחיה הצליח להגיע לבית ולחלצה. נעמה בוכה עכשיו. "עד היום היא בוכה כשהיא נזכרת", אומר אכרם, "אתמול אני אומר לה, 'תכיני אוכל ונשב כמו שהיינו פעם', והיא אמרה לי שהיא לא מסוגלת".
כשאחיה מוחמד הגיע לבית, היה הבית מוקף במתנחלים רבים וביניהם חיילים ושוטרים. כדי לתעד את האירוע, הוא הפעיל את מכשיר ההקלטה של הסלולרי שלו, לאחר שנוכח לדעת שלא יוכל לצלם בגלל העלטה. עכשיו הוא משמיע לנו את ההקלטות: "למחוק את הכפר הזה... תמחקו את הבית הזה", נשמעת שם אשה צווחת בעברית, בקול ניחר. ואז שומעים קול חבטות עזות. מוחמד אומר שהם הכו בכלי הנשק שלהם על החלונות, מיידים בהם אבנים, גם מקלות ומוטות ברזל היו בידיהם. החיילים והשוטרים עמדו מנגד. האשה ממשיכה לשאת צרחותיה בהקלטה: "אנשי פונדוק, שימו לב: אתם תסבלו. הכפר הזה נמחק. בדם ואש, הכפר הזה יימחק. תצאו, תצאו מהבתים".
ההקלטה ארוכה, לא כל הדברים שנאמרים ברורים, מדי פעם שומעים צפירה של מכונית, מדי פעם רעם של רימון הלם. כל הזמן הזה נעמה ושלושת ילדיה בשירותים, מבוהלים. לפני שנמלטה לשירותים, ראתה הבת הבכורה, אישרא, בת 14, את המתנחל על הסוס מבעד לחלון המסורג של חדרה, מכה בחלונות. "שימו לב, שוטרים וחיילים", שוב נשמע קולה של המתנחלת, "אם אתם לא תיתנו תשובה הולמת ולא תורידו את הבית הזה, אתם תהיו אשמים בהרוגים הבאים". אז, רק אז, נשמע קולם של השוטרים קוראים לכל הישראלים להסתלק בתוך חמש דקות. נעמה ושלושת ילדיה חולצו בלא פגע, בידי האח מוחמד, ואת הימים הבאים עשו בבית הוריה של נעמה בכפר שכן.
מתנחל מבקש לקנות בלון גז במכולת של סאקר. הגז נגמר והמתנחל מקשה: "איך אני אבשל?" הלוחות המנותצים במפעל השיש "השלום", עומדם בשורה. רסיסי שיש מפוזרים לכל עבר. מאג'ד דיאב, הבעלים, אומד את הנזק למפעלו ב-50 אלף שקל. הוא מתגורר בבית האבן שנישא מעל למפעל, שחלק מזגוגיותיו עדיין מנופצות. הוא עמד כל הזמן הזה במרפסת וראה את המתנחלים מנפצים ומנפצים.
כשנערת מתנחלים ניסתה להפיל לוח שיש ולא הצליחה, כך דיאב, עזרו לה החיילים. במו עיניו ראה. מה הוא עשה? "כלום", הוא משיב במבוכה, פניו מכוסים באבק לבן, עפרונו תחוב מאחורי אוזנו. הוא אומר שזה נמשך עד השעה אחת-עשרה וחצי בלילה. הוא על הגג, המתנחלים והחיילים ברחבה שלפני המפעל.
דובר צה"ל, בתשובה לפנייתנו השבוע, התעלם מהשאלה אם אמנם סייעו החיילים למתנחלים. "במהלך ההפגנה התפתחו ידויי אבנים הדדיים בין מתיישבים לפלשתינאים, תושבי הכפר. כוחות צה"ל, בשיתוף כוחות מג"ב ומשטרה, פיזרו את ההפגנה. כמו כן, בזמן ההפגנה עצרו הכוחות שני מתיישבים ושני פלשתינאים אשר התפרעו ויידו אבנים. העצורים הועברו לטיפול משטרת ישראל. ראוי לציין כי צה"ל רואה בחומרה הפרות סדר לא חוקיות וכן כי ההפגנה לא אושרה על ידי גורם צבאי".
הדחפור של צה"ל נכנס בסערה לאל-פונדוק, נושא עוד סלע בכפו, מלווה בשלושה ג'יפים. הוא אומר להניח את הסלע על אחד מכבישי הכפר בקצה מטע זיתים, לחנוק את התנועה בו. ברגע האחרון נמלך הנהג בדעתו והוא יוצא מהכפר, נזהר לא לפגוע עוד בעצי הזית, וממהר לשעוט עם הסלע לכפר הסמוך, ג'ינסאפוט. שם, על כביש הכניסה לפנצ'ריית הכפר, הוא מפיל את הסלע וחוסם את התנועה. מתוככי מכונית טרנספורטר צהובה משקיפה חרש משפחה במתרחש, הילדים מצמידים את חוטמיהם לחלונות. מה מספרים להם עכשיו הוריהם? ליד המחסום החדש שאך זה הונח - אנפוליס-שמנפוליס - עוד ניצב, מעשה שטן, השלט הישן מטעם ממשלת גרמניה: פרויקט לשיקום כבישי הכפר. נהג הדחפור מהדק את ערימת העפר, מוסיף עוד סלע, ליתר ביטחון.
