כל מערכת אכיפת החוק - מהמשטרה ועד העליון - עסקו ויעסקו בסכין חלוד וקהה אחד שנתפס בכיס מכנסיו של תושב אשקלון. מה בדיוק טוחנות טחנות הצדק?
להב הסכין שהיה בידי ביתן | תצלום:באדיבות הסנגוריה הציבורית
הכל התחיל בלהב שבור וחלוד של סכין יפאני שנמצא בתוך קופסת סיגריות בכיס האחורי של מכנסיו של ישראל ביתן לפני שנתיים וחצי. הלהב הזה גרר אותו למסע ממושך, שטרם הסתיים, דרך טחנות הצדק של מערכת המשפט הישראלית - מבית משפט השלום באשקלון, דרך בית המשפט המחוזי בבאר שבע, ועד לבית המשפט העליון.
זה קרה בשעת לילה מאוחרת באוקטובר 2005. ביתן נעצר על ידי ניידת סיור ברחוב חשוך באשקלון ולאחר חיפוש על גופו נמצא הלהב השבור עמוק בכיס מכנסיו. תובעת משטרתית מיהרה להגיש כתב אישום, וביתן, בן 46, מצא את עצמו נאשם בהחזקת סכין למטרה לא כשרה - עבירה מסוג פשע, שדינה לפי חוק העונשין הוא מאסר עד חמש שנים.
אלון אינפלד, שופט בית משפט השלום באשקלון, לא האמין לגרסת ביתן ששבר הסכין החלוד הוחזק בכיס מכנסיו לצורך קניית סכין דומה. עם זאת, השופט קבע שהכלי שנתפס קטן ודק מאוד, "בעל מסה מינימלית" ואינו חד. אינפלד ניסה להעביר את הסכין כמה פעמים על ידו, וכתב בהכרעת הדין כי עורו לא נחתך. לפיכך, קביעתו היתה נחרצת: שבר הסכין שנתפס אינו סכין אם מפרשים את המונח בהקשרו ולפי תכליתו. "גם אם אני שוגה", סיים את הכרעת הדין לפני שזיכה את ביתן, "דומני שהעניין שבפנינו הוא בבחינת זוטי דברים".
אלא שתיק פלילי 189/06 לא מצא את מקומו בארכיב התיקים הסגורים של בית משפט השלום באשקלון. פרקליטות מחוז הדרום הזדרזה להגיש ערעור על זיכויו של ביתן לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בערעור, שהוגש בנובמבר 2006, טענה הפרקליטות, כי לפי חוק העונשין אין צורך להוכיח כי הכלי שנתפס בקופסת הסיגריות של ביתן מסוגל לדקור או לחתוך, אלא די בכך שעל פי טבע ברייתו הוא נועד לחתוך או לדקור. בערעור הוסיפה המדינה, שגם בתי המשפט קבעו שיש לשרש את "תרבות הסכין". "גם אם הסכין לא חד", אמר נציג הפרקליטות בדיון, "אנשים בעת האחרונה שולפים סכינים במקום לעשות שימוש בדיבור".
נשיא בית המשפט המחוזי בבאר שבע, השופט יהושע פלפל, שישב בראש הרכב הערעורים, שוכנע באוקטובר 2007 מנימוקי הפרקליטות וקבע, שאין צורך להוכיח כי הסכין מסוגל לפצוע או להרוג, אלא די בכך שמדובר בכלי בעל להב שמטבעו מסוגל לדקור או לחתוך. פלפל דחה את קביעת אינפלד שמדובר בזוטי דברים, שכן מי שעובר עבירה של החזקת סכין צפוי לעונש של חמש שנות מאסר. בית משפט השלום באשקלון, אליו חזר התיק לגזירת עונשו של ביתן, הטיל עליו בסוף ינואר השנה קנס של 1,500 שקל או שבעה ימי מאסר, ומאסר על תנאי לתקופה של ארבעה חודשים למשך שנתיים.
ביתן לא ויתר והמשיך לנסות ולבטל את ההרשעה. השבוע הגיש לבית המשפט העליון בקשת רשות ערעור באמצעות הסנגוריה הציבורית. ד"ר יואב ספיר, סגן הסנגורית הציבורית הארצית, תהה בבקשה כיצד זה החזקת חתיכת מתכת קטנה וחלודה, שאינה מסוגלת לחתוך או לדקור, יכולה להיחשב למעשה פלילי. מהו הערך הציבורי בהעמדה לדין של ביתן, הוא שאל. "המקרה שלפנינו הוא דוגמה מובהקת להרחבה ניכרת ומוגזמת של תחומי התפרשות המשפט הפלילי, עד כדי זילותו של הדין והפיכתו לאבסורד ממש".
מעשהו של ביתן, כך לדעת ספיר, לא מסכן את החברה או פוגע בערך חברתי מוגן, לא כל שכן פגיעה המצדיקה הטלת אחריות פלילית.
"עבירת החזקת הסכין היא עבירה חריגה, כי בעצם החזקת הסכין לא נגרם כל נזק או סכנה לחברה. לפיכך, עבירות מסוג זה צריך לפרש בצמצום, אחרת גם נשיאת כפית או סרגל שיכולים לחתוך או לפצוע יחייבו מתן הסברים, באופן שהפלישה הפלילית לכיסו, למכוניתו ולביתו של הפרט הופכת לבלתי נסבלת", סיכם ספיר.
ד"ר ג'ודי ברודר, מומחית למשפט פלילי מהקריה האקדמית אונו, כתבה את עבודת הדוקטורט שלה בנושא זוטי דברים במשפט הפלילי. ברודר טוענת כי סייג זוטי הדברים עשוי לסייע בביסוס הקונסנסוס החברתי סביב האיסור הפלילי, שכן הוא ידגיש כי המדינה מתערבת במעשיו של הפרט רק כשמדובר בהתנהגות שמסכנת את החברה באופן משמעותי.
ברודר אומרת שהיא לא חושדת בחוסר תום לבם של המשטרה או של הפרקליטות, שהביאו לגרירת התיק הזה לפתח בית המשפט העליון, אבל התוצאה - מלבד עוגמת הנפש, הקלון שדבק בו ועינוי הדין שנגרמו לביתן, ברורה: מערכת המשפט התעסקה בלהב החלוד של ביתן הרבה יותר מהנדרש. שופט שלום אחד באשקלון, שלושה שופטים מחוזיים בבאר שבע, שופט עליון שיצטרך להכריע בבקשת רשות הערעור, ובהנחה שתינתן רשות הערעור - גם הרכב של שלושה שופטי עליון. ומה על עלות ניהול החקירה, ההליך המשפטי שהתחיל במשטרה ועבר לפרקליטות והשווי הכספי של ייצוגו של ביתן על ידי פרקליטי הסנגוריה הציבורית, האם הם מצדיקים את ההרשעה?
פרופ' מרדכי קרמניצר, מומחה למשפט פלילי מהאוניברסיטה העברית ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה, אמר השבוע, כי "ידו של המחוקק קלה על ההדק ביצירת איסורים פליליים. כשמציעים ליצור איסור פלילי חדש, בהצעת החוק נכתב כי התקציב הוא אפס. אז יש תחושה שאין לאיסור מחיר, ומכאן הדרך קצרה ליצור איסורים על דברים חסרי משמעות אנטי חברתית ברורה". המשפט הפלילי, הוא הוסיף, חילחל לתוך פינות החיים, אליהם הוא לא צריך היה להגיע. קרמניצר סבור שמכיוון שההכרה בזוטי דברים היא זיכוי, בתי המשפט מהססים באופן מוגזם מלהשתמש בה, ואולי כדי לעקוף את המחסום, היה קל יותר לבתי המשפט לבטל כתב אישום.
פרקליטת מחוז הדרום, עו"ד יסכה ליבוביץ, שהתבקשה השבוע להציג לבקשת "הארץ" את עמדת הפרקליטות בתיק ביתן, מסרה באמצעות דובר משרד המשפטים שבחברה אלימה שבה כל סכסוך או ויכוח של מה בכך מסתיים בדקירה, יש חשיבות באכיפת האיסור לשאת סכין למטרה לא כשרה. כשאין סכין זמין לשליפה, כמות הטיפולים בחדר מיון פוחתת.
ליבוביץ הוסיפה שהגשת כתבי אישום בעבירה זו אינה שונה מאכיפת כל איסור אחר ושיש באכיפה זו אפקט מניעתי, לצד קביעה שהצטיידות בסכין מבלי שהדבר דרוש למטרה כשרה היא עבירה פלילית ונושאת סטיגמה של עבריינות. דעתנו, הבהירה ליבוביץ, שלפיה בתנאים השוררים כיום בארץ החזקת סכין אינה בגדר זוטי דברים - התקבלה בערעור.
<<
