משה סדובסקי בחדר האוכל של קיבוץ בית קשת, אתמול. ערבים כמו ליל הסדר הם הזדמנות להרגיש את הערכים הקיבוציים של פעם
חגית רבינוביץ' / ג'יני
לפני ארבע שנים עברו בני הזוג סדובסקי מירושלים לקיבוץ בית קשת שבגליל התחתון. משה, בן 30 שומר מצוות ובוגר ישיבת מיר החרדית, החל לעבוד כמשגיח כשרות בחדר האוכל של הקיבוץ. למרות זאת, הוא מספר, זו לא היתה הסיבה להחלטה הלא שגרתית לעבור לקיבוץ החילוני: "מדובר באתגר, רציתי שאני אכיר את החילונים והם יכירו אותי", הוא אומר.
שבועיים לאחר המעבר, הבינו בני הזוג סדובסקי שמדובר באורח חיים שונה לחלוטין ממה שהכירו עד כה. בקיבוץ לא נחגגו חגים, החל תהליך של הפרטה - והקהילתיות האופיינית כמעט ונעלמה מהשגרה היום-יומית. בבית קשת, כמו בקיבוצים מופרטים אחרים, ערבים כמו ליל הסדר המשותף היו ההזדמנות להרגיש את הערכים הישנים של הקיבוץ - אך גם "ערב החג הקיבוצי" החל להיכחד וכמעט שלא נחגג.
תפילה ביום כיפור
רוחות ההפרטה והיעדר הקהילתיות הביאו להולדת דפוסים חדשים. בבית קשת כמעט ולא באו חברים לסדר בחדר האוכל, קריאת ההגדה הקיבוצית פסקה ונדמה היה כי מדובר בעוד ארוחת ערב שגרתית. סדובסקי הצליח לזהות כי "ההפרטה הרחיקה בין האנשים", והחליט בעידוד חבריו, לנסות להחזיר את מנהגי העבר לקיבוץ.
לפני מספר שנים, אירגן סדובסקי תפילה ביום כיפור בקיבוץ. "אמרו לי חברים: זה היה יפה, כבר אין פה חגים, אולי נעשה משהו ביחד, וביקשו שאעשה סדר פסח. חששתי מכך, אמרתי שאף פעם לא אירגנתי דברים כאלה. אבל אשתי עודדה אותי ואף טרחה והכינה אוכל עם חברות. לסדר באו 90 איש שלבשו חג. שרנו, סיפרנו, שמחנו. חברים אמרו שזה מחזיר אותם ליחד של פעם", הוא אומר.
בשנה שלאחר מכן, באו 140 איש לסדר הקיבוצי בבית קשת. השנה, מספרים בני הזוג סדובסקי, ההכנות החלו באיחור ולכן ליל הסדר המשותף יכלול 50 איש בלבד.
גלגול הקניידלך
גם בקיבוץ נצר-סירני ינסו השנה להחזיר עטרה ליושנה, ויקיימו ליל סדר משותף. מרכזת התרבות בקיבוץ חנה פיין, החליטה ליזום את הערב שלא נערך זה שמונה שנים. הסיבה פשוטה, אומרת פיין, רבים מתגעגעים לחגיגה המשותפת: "ליל הסדר של פעם כלל הכנות של כל הקהילה, שהתבטאו בתרומה של כל אחד ואחד, משלב גלגול הקניידלך והגעפילטע פיש, שירה במקהלה וחזרות בלי סוף", היא נזכרת. "היתה לנו הגדה משלנו שהתבססה על ההגדה הקיבוצית של יהודה שרת וטקס הבאת העומר. מדובר היה בחג עם נופך מיוחד, טעמים וצבעים. מה שהכי בלט היה רוח ההתנדבות. חג שביטא את הקהילתיות, ההתנדבות, העוצמה, ההתגייסות. זה היה כיף", סיפרה.
בשנים האחרונות, חגגו החברים בנצר-סירני בחוג המשפחה. לדברי פיין, "הפסיקו עם ליל הסדר כתולדה של השינוי. באיזשהו מקום ביטויי ההפרטה חוללו שינוי בתפישה של הקהילתיות, היתה הפרטה חשיבתית והפרטה של ערכים. כמה שנים ניסינו לעשות ליל סדר, תלינו מודעה להרשמה תוך ציפייה שירצו לחגוג, אבל נרשמו פחות מעשר משפחות", היא אומרת.
לצורך קיום הסדר, ערכה פיין "מסע שיווק, עם טפטופים עדינים ואטיים", כדבריה. "גילינו נחישות מתוך צידוק ואמונה. זה נתן כוח משמעותי, ובסופו של דבר נרשמו 60 משפחות שביחד עם האורחים שלהן יגיעו לכ-300 משתתפים", היא אומרת בגאווה.
בקיבוץ, כמו בכל קיבוץ מופרט, ישלם כל חבר על חלקו בליל הסדר, ועם זאת המנות מסובסדות ע"י הקיבוצים ועלותן נעה בין 30 ל-80 שקלים לאדם. "נחגוג כמו פעם", אומרת פיין, "כולל טקס הבאת עומר, מקהלה, מצגת של 60 שנות סדר שהיו בנצר-סירני. זה יעשה משהו לאנשים. נחזור לאביב של הקיבוץ".
בהכנות לסדר, פיין מזהה כי "רוח ההתנדבות כבר איננה", אבל היא שמחה "שהדור הצעיר יראה מה היה פעם. לא הכל זה הפרטה. הלוואי ונצליח לחגוג סדר גם בשנה הבאה. אני לא בטוחה בזה".
<<
