מאז בחירתו של בעלה לראש הממשלה נסקו מחירי עבודותיה של אשתו האמנית במאות אחוזים, והן נמכרות באלפי דולרים * להצלחה הכלכלית תרם גם אולמרט עצמו, שבעת כהונתו כשר התמ"ת גייס את עובדת לשכתו כדי לקדם תערוכה של עליזה בארצות הברית, והזמין את קונדוליזה רייס, רודי ג'וליאני ועשרות אח"מים ובעלי ממון * המדינה מימנה הוצאות אבטחה וטיסה בעלות של עשרות אלפי שקלים
להנחה הנדיבה במלון הפנינסולה היוקרתי בניו יורק דאגו אנשי לשכתו של הידיד והבעלים, מייקל כדורי * את החשבון הסופי שילמה עמותה הממומנת בין היתר בכספי איש העסקים רון לאודר * עושים לביתם, שמן על בד
עליזה אולמרט בסטודיו. אני מבקשת שיתייחסו אלי כאל אדם נפרד וכאמנית העושה את דרכה במסלול האישי שלה / צילום: רויטרס
מזכירת המדינה רייס היקרה", כתב אהוד אולמרט לקונדוליזה רייס, ימים ספורים לאחר השלמת תוכנית ההתנתקות בקיץ 2005, בעת כהונתו כשר התמ"ת והמשנה לראש הממשלה אריאל שרון. "ברצוני לעדכן אותך על תערוכת האמנות של עליזה, אשתי, המציגה כעת בוושינגטון. חשבתי לעצמי שתהיי מעוניינת לראות עוד מיצירותיה וללמוד עוד על "תיקון", המושג היהודי לריפוי העולם... אני רוצה להזמין אותך באופן אישי לקבלת הפנים. כולי תקווה שתוכלי לבקר בתערוכה", חתם אולמרט את מכתבו.
רייס היתה אחת ממאות אישים רמי מעלה ועתירי ממון שהוזמנו במהלך 2005 לתערוכת היחיד של עליזה אולמרט, "תיקון", ברחבי ארצות הברית. בתערוכה הוצגו צילומי קליפות ביצים שאספה אשת ראש הממשלה מהקונדיטוריה הירושלמית שבה היא נוהגת לשתות קפה, חלקן מחוברות בסיכות ביטחון, חוטי מתכת וברגים, מעין סימבוליזם לשבירות החיים ולרצון באיחוי הקרעים.
עליזה אולמרט לא היתה צריכה לטרוח לרגע. למשימת ההזמנה של האח"מים גויסה עובדת לשכתו של אהוד אולמרט, רייצ'ל ריסבי-רז, היועצת לקשרי החוץ, שניהלה את מסכת קשריו הענפה של השר עם עמיתיו בממשלות העולם ועם חבריו ומכריו הרבים מעבר לים. כיום היא משמשת יועצת לענייני תפוצות במשרד ראש הממשלה.
בשבועות שקדמו לתערוכה שיגרה ריסבי-רז הזמנות אישיות, על גבי ניירות רשמיים של משרד התמ"ת, לעשרות אישים נבחרים. רובם גם הוזמנו להשתתף בסעודה פרטית שנערכה לכבוד האמנית בהיברו יוניון קולג', לאחר השקת התערוכה במוזיאון של המוסד. ריסבי-רז דאגה לכך באופן אישי. "המשנה לראש הממשלה ביקש ממני להזמין אתכם לארוחת ערב פרטית וסגורה, כחגיגה לפתיחת התערוכה", היא כתבה למוזמנים. היועצת המסורה אף עמדה בקשר קבוע ורציף עם מנהלת המוזיאון בניו יורק ג'ין בלוך רוזנסאפט ואנשיה בניו יורק כמו גם עם המוזמנים הנבחרים, כדי לוודא שהם אכן מגיעים לאירוע.
רוב הוצאות הביקור הפרטי הזה, שנועד לקדם את הצלחתה הכלכלית והאמנותית של אשת ממלא מקום ראש הממשלה, מומנו מקופת משרד התמ"ת. לינה למאבטחים: 2,200 דולר, טיסות למאבטחים: 7,600 דולר, השכרת רכב: 1,500 דולר. ריסבי-רז היתה מי שהופקדה גם על הזמנת כרטיסי הטיסה לאולמרטים, שבמהלך הביקור חגגו את ליל הסדר עם בנם שאול ובני משפחתה של אשתו ורדית.
בני הזוג השתכנו באחד המלונות היוקרתיים בניו יורק, פנינסולה בשדרה החמישית. לסידורי הלינה דאג חבר קרוב אחר של האולמרטים, המיליארדר מייקל כדורי, הרביעי ברשימת עשירי הונג קונג ובעלי רשת פנינסולה. זמן קצר לפני ההמראה לניו יורק שוחח אולמרט עם לשכתו של כדורי, שיחה שבעקבותיה התבקשו אנשי המלון לנהוג באולמרט בכבוד השמור לאח"מים. בעקבות פניית אנשי כדורי להנהלת המלון שודרגה הזמנתם של האולמרטים והזוג נשלח לסוויטה יוקרתית שמחירה הרגיל באותה עת עמד על 2,600 דולר ללילה, המשקיפה על נוף עוצר נשימה של מנהטן, וכוללת חדר אורחים ואח מפנקת.
בזכות התערבותו של כדורי, ניתנה הסוויטה לאולמרטים בהנחה ניכרת - ב-500 דולר בלבד ללילה. ההנחה הזאת כנראה לא סיפקה את אנשי לשכת אולמרט. מי שבסופו של דבר שילמה את החשבון כ-2,200 דולר עבור שהות בת ארבעה לילות בפנינסולה - היתה שרון צור, פעילת ליכוד בעבר, מקורבת לאולמרט, העומדת היום בראש עמותת Media Watch International לקידום עמדות פרו-ישראליות בתקשורת האמריקאית, שאיש העסקים רון לאודר נמנה עם תורמיה הגדולים. לפי צור, במהלך אפריל 2005 השתתף אולמרט בשמונה פגישות הקשורות לארגון, והתארח בניו יורק על חשבון העמותה, בדומה לאישי ציבור ישראלים נוספים (ראו מסגרת).
השיוך שלי
ספק אם ישנו עוד אמן ישראלי שזכה לכבוד שהיה מנת חלקה של אשת ראש הממשלה בפתיחה החגיגית של "תיקון" במוזיאון של ההיברו יוניון קולג'. זה היה ספתח נאה ל"תיקון", שנדדה מאז בין מוזיאונים וגלריות ברחבי העולם היהודי: גלריה אן לואב ברונפמן בוושינגטון (גרושתו של המיליונר אדגר ברונפמן,
מלון פנינסולה וסוויטה יוקרתית. נוף עוצר נשימה למנהטן
אביו של מתיו ברונפמן, בעל השליטה בבנק דיסקונט), מוזיאון בית הכנסת בית שלום בניו יורק, המוזיאון לאמנות יהודית בבית הכנסת רודף שלום בפילדלפיה, מוזיאון סקורביל בסינסינטי, מוזיאון נתן רוזן בבוקה ראטון, פלורידה, וכן בוורשה ובבואנוס איירס. לאחרונה הוצגה התערוכה לפני כחמישה חודשים בגלריה של משרדי הפדרציה היהודית בניו יורק.
בכל הזמן הזה, ביקשה אולמרט לשמור על פרופיל אמנותי נמוך בארץ. אולמרט, טוענים במשרד עורכי הדין זליגמן ושות', גזרה על עצמה שלא למכור יותר מיצירותיה בישראל, מאז בחירתו של בעלה לראשות הממשלה, אלא רק לתושבי חו"ל, "כדי למנוע לזות שפתיים ורמיזות, על כך שהיא זוכה למעמדה בשל שיוכה הציבורי".
"השיוך שלי, בתחום עיסוקי האמנותי, בוודאי פועל לרעתי", אמרה אולמרט בראיון מעט אחרי בחירתו של בעלה לראשות הממשלה. "בממסד האמנותי זה עוצר אותי, הקרבה לכוח. הרגישות שלי באשר למכירת עבודות התחדדה. אני מבטיחה שלרוכש אין זיקה עקיפה או ישירה לעיסוקו של בעלי".
הממסד היהודי, כפי שהעידה התערוכה הנודדת "תיקון" בארצות הברית, בוודאי אינו מסתייג מהקרבה לכוח. גם רשימת האח"מים שהוזמנו לתערוכות על ידי אולמרט ועובדת לשכתו אינה מותירה מקום לספק באשר לאותו שיוך שעליו מדברת הרעיה. רבים מהם נמנים שנים רבות עם המעגל הפוליטי-עסקי-חברתי של ראש הממשלה, כמה מהם רכשו בעבר מעבודותיה של אשתו. בתערוכה בוושינגטון, למשל, נמכרו ארבעה צילומים בפתיחה בסכומים שבין 500 ל-1,500 דולר.
בין המוזמנים להשקת התערוכה בניו יורק היו מייקל בלומברג, ראש העיר ניו יורק ורודי ג'וליאני קודמו בתפקיד, שלדון אדלסון היהודי העשיר בעולם ובעלי העיתון "ישראל היום" ויוסף (ג'ו) אלמליח ("יש ברשותי לפחות 15 יצירות, מכל הסוגים והתקופות"), איש עסקים ניו-יורקי, שאולמרט הבעל ישב בעבר בחברות הנפט שלו, יואל וישרמקו . מם ברנשטיין, אלמנתו של המיליארדר המנוח זלמן ברנשטיין, מייסד קרן אבי חי, סטיב פורבס נשיא ומנכ"ל "פורבס", מורטימר צוקרמן, בעלי העיתונים "דיילי ניוז" ו"יו-אס ניוז אנד וורלד ריפורט", ריצ'רד פרסונס נשיא טיים וורנר, רוברט קראפט, בעלי תאגיד המזון הענק קראפט ("אני מעריץ גדול של עליזה אולמרט וחבר טוב שלה"), איש העסקים רון לאודר, מלקולם הונליין, ראש ועידת הנשיאים, אהוד הומינר, נשיאה
אהוד אולמרט וקונדוליזה רייס, המחזיקה צילום על רקע עבודה של הרעיה עליזה
צילום: לע"מ
לשעבר של חברת הסיגריות פיליפ מוריס, דינה רקאנטי, אלמנתו של ראש קבוצת איי-די-בי רפאל רקאנטי (שרכשה בפתיחה את אחד מצילומיה של אולמרט ותלתה אותו בדירתה במנהטן), מייקל שטיינהרט, בעבר שותף בגרעין השליטה בבנק הפועלים, צ'רלס ברונפמן, יורש אימפריית הליקרים הקנדית סיגראם. להשלמת האווירה הנוצצת, הוזמנו גם מעצב האופנה קנת קול והשחקן ההוליוודי בילי קריסטל ורעייתו.
חיים סבן, מבעלי חברת התקשורת בזק וזכיינית ערוץ 2 קשת, היה מאלה שהוזמנו לפתיחה בוושינגטון, התרשמו - והתאפקו. "אשתי נורא רצתה לקנות אחת התמונות. היא אמרה לי זה מדהים, אני כל כך רוצה את זה ואני נאלצתי לסרב לה. זה היה קשה, אבל הסברתי לה בקצרה מהם קשרי הון ושלטון ושעל כן לא נוכל לקנות יצירה של עליזה אולמרט. כשאהוד אולמרט מתארח אצלי אני אומר לו, אני שמח לארח אותך, אדוני ראש הממשלה, אבל אצלי תקבל מים רק מהברז, לא מהבקבוק. אם בישראל מתקיימת חקירה משטרתית על אדם שקיבל עט במתנה, כבר אין לדעת. אדם כמוני, בעל עסקים בישראל, צריך להיזהר מאוד. לו קניתי עבודה של עליזה עוד הייתי עלול למצוא את עצמי בקלבוש.
מי שמסתכל מבחוץ על מה שקורה בארץ, על ציד המכשפות, נתפס הלם. אז מישהו הזמין את בנימין נתניהו ואירח אותו בלונדון, אז מה? ומה זה עניין הציבור שאשתו מכבסת פה או שם, ואם זה עולה 200 או 220 דולר? כל עוד אהוד אולמרט מעורב בפוליטיקה הישראלית אני לא אקנה יצירות של עליזה. אם יפנה לעסקים פרטיים, אז בהחלט אזכור לה את הביצים השבורות".
בלוך רוזנסאפט, מנהלת המוזיאון בהיברו יוניון קולג': "המבקרים בתערוכה נמשכו לצילומים, התקרבו כדי לצפות בהם מקרוב. היה בהם משהו מיסטי. אלה צילומים בעלי עוצמה, די מקוריים, שמהווים מטאפורה לשבירות חיינו, לזהות הנשית, לפוריות, לחורבן השואה שחוותה משפחתה של עליזה, לרצון להיבנות. עבודות שמשלבות את שני הקצוות: החורבן והתקווה. יש בהן איכויות רוחניות".
מה הניע אתכם להציג את עבודותיה של הגברת אולמרט?
"כבר הרבה שנים אנחנו מביעים רצון להציג את יצירותיה. כמוזיאון יש לנו מחויבות להציג אמנים ישראלים ולעורר עניין באמנות ישראלית, כי זה מאוד מאוד קשה לאמנים ישראלים להציג בארצות הברית ובמיוחד בניו יורק".
אפיל יוקרתי
צילום מתוך "תיקון"
עליזה אולמרט מציירת מאז שהיתה חברת ועדת הקישוט בבית הספר יהלום ברמת גן. לאחר שירותה הצבאי כמ"כית בבה"ד 12 וכטופוגרפית, היא סיימה לימודי תואר ראשון בעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, שם פגשה בבעלה לעתיד, אהוד אולמרט. מאז היא מקדישה זמן ניכר לפעילות חברתית, במיוחד לילדים בסיכון. היא היתה חברה בוועדות מנהלים של המועצה לילד החוסה, אור שלם - עמותה לטיפול בהשמה חוץ-ביתית, תל"לים - עמותה המספקת הוראה ממוחשבת לילדים המרותקים למיטה בשל נכות או מחלה, ובוועד למען ילדי מהגרי עבודה. בשנה האחרונה היתה פעילה רבות למען ילדי פליטי דרפור.
בגיל 40 החליטה לפנות ללימודי עיצוב סביבתי באקדמיה לאמנות ועיצוב בצלאל בירושלים והיתה המבוגרת מבני כיתתה. מאז כתבה מחזות כמו "פנטזיה לפסנתר" לתיאטרון הקאמרי, ודרמות טלוויזיוניות ("פנמה", "דד ליין" עם הסופרת סביון ליברכט).
אולמרט עוסקת בצילום, מיצבים וציור שמן על בד או עץ. במהלך 25 השנים האחרונות היא הציגה מעבודותיה במוזיאון על התפר בירושלים, במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן, במוזיאון ארץ ישראל ובבית האמנים. היא השתתפה בלא מעט תערוכות קבוצתיות, רבות בהן בעלות גוון חברתי. בחו"ל הציגה ביפן, אורוגוואי, ארגנטינה, איטליה ובריטניה. לאחרונה פירסמה את הספר "שפת קיר" שתיעד ציורי גרפיטי ולווה בטקסטים של הסופרת גיל הראבן. במארס השנה קיבלה אולמרט את פרס שטייגר הגרמני, המוענק לדמויות מתחומי המוסיקה, הספורט, התקשורת, הסביבה, הקולנוע והפעילות ההומניטרית. בנימוקי ועדת הפרס הוצגה אולמרט כאשה אמיצה שמקדמת את השלום באמצעות האמנות שלה.
היחצ"ן רני רהב, שמחזיק באוסף האמנות הישראלית שלו ארבע עבודות של אולמרט (את הראשונה רכש לפני 12 שנים), מספר שאולמרט מרבה לתרום למטרות צדקה. "בתקופה האחרונה היא תורמת המון תמונות, יותר מכל אמן אחר", אומר רהב. "בתערוכה למען הוועד למלחמה באיידס תרמו 550 אמנים מיצירותיהם והעבודה הראשונה שנמכרה היתה שלה. מחירי היצירות שלה נעים כיום בין 2,500 דולר ל-25 אלף דולר ויש ביקוש גדול במיוחד לברושים שלה, בכל העולם. וכן, עקב היותה אשת ראש הממשלה האמנות שלה מקבלת אפיל יותר יוקרתי, היא מבוקשת, אבל זה טבעי לגמרי".
כמה טבעי? במכירה פומבית שערך בית המכירות תירוש לפני כשלוש שנים, בעת שאולמרט הבעל כיהן כשר התמ"ת והמשנה לראש הממשלה, נמכרו שתי עבודות מסדרת "סודות" בטכניקה מעורבת, מאוסף הפניקס, ב-58 ו-92 דולר. בחודש שעבר, לעומת זאת, נמכרה עבודת שמן ישנה של אולמרט בגודל בינוני ב-2,200 דולר לקונה אלמוני שלא נכח באולם במלון דן בעת המכירה. יצירתה תומחרה מראש על ידי בית המכירות מונטיפיורי בסכום שבין 2,000 ל-3,000 דולר בדומה לאמנים מובילים כמו דגנית ברסט, מיכאל גרוס, פיליפ רנצר, אורי ליפשיץ ומנשה קדישמן.
למחירים שננקבים במכירות פומביות השפעה משמעותית על מעמד האמן. יעקב גילדור, היועץ האמנותי לבית המכירות מונטיפיורי, מסביר כי בית המכירות "מעריך מאוד את העבודה של עליזה אולמרט ולכן כללנו אותה במכירה האחרונה. אם היא היתה אמנית גרועה לא היינו ממהרים להכניס אותה. ברור מאליו שעבורנו כעסק מסחרי קיים פה היבט לגיטימי של יחסי ציבור. ברמה מסוימת היא סלבריטאית כרגע ויכול להיות שזה אפילו ישפיע על מי שנמצא באולם".
אתם רוכבים על גל ההצלחה הנוכחי של אולמרט?
"עולם האמנות הוא עולם של מותגים, שגם הם חולפים, והיום עליזה אולמרט, כאשת ראש הממשלה, היא מותג. לכן המחירים כל כך זינקו. אנחנו הושפענו גם מזה בתמחור היצירה שלה. אמנות היא לא רק רוח אלא גם חומר. הרי מכרו במכירה פומבית מסטיק שבריטני ספירס לעסה ב-2,000 דולר או משהו כזה.
"נכון, במכירה שהיתה לפני שלוש שנים בתירוש, לפני שאהוד אולמרט נבחר לראשות הממשלה, נמכרו עבודות שלה במחירים מגוחכים. היום אין סיכוי שיצירות שלה היו נמכרות במחירים כאלה, למרות שגם הן, כמו העבודה שנמכרה אצלנו, היו עבודות טובות ואף מעולות".
מקום טוב בפריפריה
צילומים: שני בראל, אי-פי ותומר אפלבאום / באובאו
מאז בחירתו של בעלה לראשות הממשלה זינקו מחירי עבודותיה של אולמרט במאות אחוזים. חוק שימור האליטה מכתיב כאן את מחירי השוק המאמירים. "כמו שישנו קשר בין הון לשלטון", אומר סוחר אמנות נחשב, "קיים קשר בין אמנות לשלטון ועליזה אולמרט היא הדוגמה המובהקת לכך. העניין בה רחוק מלהיות רק אמנותי נטו".
"עליזה מאוד זהירה", מתעקש אחד ממקורביה. "היא יכלה להרוויח הון עתק מהמעמד הנוכחי שלה. אך נראה שהיא מודעת היטב למשמעויות של נסיקתה הזמנית כאמנית מבחינה כלכלית, ונזהרת שלא לנצל אותה. נדמה לי שהיא לא רק נהנית מהחיבור לראש הממשלה, אלא גם סובלת. זה רודף אותה ומגביל אותה. כיון שהיא צנועה ולא דחפנית כל הייחוס הזה הוא לרועץ עבורה. כאמנית ששלמה עם עצמה לא נוח לה להתקדם בדרכים שפרושות עכשיו בפניה". הצניעות הזאת עומדת ביחס הפוך למאמצי השיווק שהשקיעו בלשכת אולמרט בקידום תערוכתה של הרעיה בחו"ל. בארץ, לעומת זאת, מתרחקת אולמרט מאור הזרקורים במרכז. את ציורי הברושים שלה הציגה בגלריית קיבוץ ראש הנקרה. "זה בדיוק התאים לה להציג במקום טוב, אבל בפריפריה", אומרת רבקה סיני מנהלת הגלריה ואוצרת התערוכה. "היא רצתה לבחון את הקרקע בשקט, רחוק מכל ההמולה".
איך נולדה התערוכה?
"אחרי המלחמה בצפון אהוד אולמרט הכריז שצפון הארץ בראש מעייניו, ואמרתי לעצמי, וואללה, אולי אשתו תציג אצלנו. ניסיתי להגיע אליה בכל מיני דרכים ובסופו של דבר הצלחתי לקבוע איתה פגישה בבית ראש הממשלה. זה היה מצחיק. הגעתי לשם ומי פתחה לי את הדלת? דליה איציק.
"שוחחנו בניחותא ומיד היה כאילו מובן מאליו שזה בסדר, היא תציג אצלנו, ובאמת הגעתי שוב לבית ראש הממשלה בכדי לבחור עבודות והעלינו את התערוכה. עליזה ואהוד לא הגיעו לפתיחה, אלא העדיפו לבקר כמה שבועות לאחריה עם חברים שלהם כמו טומי ושולמית לפיד, ואתי ויצחק לבני.
"היצירות לא הועמדו למכירה כי היא טענה שהיא לא רוצה לחבר בין היותה אשת ראש הממשלה לבין קניית היצירות שלה. חוץ מזה, אנחנו לא גלריה מסחרית, אנחנו קיבוצניקים, ולקיבוצניקים אין 4,000 יורו כדי לקנות את הברושים של עליזה".
דקורציה נעימה
יש מומחי אמנות הסבורים כי מחירי הברושים הנוסקים אינם משקפים הערכה אמיתית לעבודתה של אולמרט כאמנית בעלת משקל. התופעה מדגימה היטב את הקשר פוליטיקה-כלכלה-אמנות, שמזין את ההצלחה הזאת. החיים הציבוריים של אהוד אולמרט - מימיו כחבר כנסת צעיר, דרך ראשות עיריית ירושלים, ועד משרד ראש הממשלה - זימנו לזוגתו לא מעט אספנים מרוצים: אלפרד אקירוב, בעלי קבוצת אלרוב ויוזם פרויקט ממילא בירושלים ומתורמי אולמרט, בני שטיינמץ, בעלי חברות רבות לתשתיות, נדל"ן ויהלומים, אורנה אנג'ל, מנכ"ל נמל תל אביב היוצאת, יורשת המיליונים גיטה שרובר המנוחה, החברים הקרובים טומי ושולמית לפיד, דב לאוטמן, בעלי חברת הטקסטיל דלתא ("קניתי לפני שנה תמונה יפהפייה של ברושים, שמן על בד, במכירה שהכנסותיה נתרמו לקרן מחקר מחלת ה-ALS"), עורך הדין רם כספי ("זו תמונה שנקנתה על ידי אמי, שהיתה אספנית אמנות, לפני עשרים שנה, והיא תמשיך להיות תלויה אצלי עוד עשרים שנה. היא אמנית בנשמה. הלוואי שיהיו לנו עוד אלף עליזה אולמרט"). עבודה גדולה של אולמרט תלויה במבואה למשרדו של פרופ' אוריאל רייכמן במרכז הבינתחומי בהרצליה.
מאיר אהרונסון, מנהל מוזיאון רמת גן ומי שאצר את תערוכתה של אולמרט, "הדשא של השכן" לפני עשור, מתקשה לעקוב אחרי הקריירה האמנותית שלה: "אז היא עסקה באמנות ובמיצבים ובזמנו זה נראה לי מאוד מעניין, אקטואלי, סוג של חקירה חברתית. אחרי זה היא נהיתה סופרת וצלמת והפסקתי לעקוב. היא מיקמה את עצמה בעשייה מכל מיני סוגים אחרים שאני לא יודע להגדיר אותם. באמנות הפלסטית היא היתה קטע וכרגע מחירי האמנות שלה מרקיעי שחקים לא בגלל האמנות אלא בגלל המיצוב שלה. זה ברור לגמרי".
"כל הצד המסחרי מאוד מתוקתק אצל עליזה אולמרט", אומרת מבקרת האמנות גליה יהב, "אבל מבחינת שדה האמנות בישראל והדיון האמנותי אין לה חלק, היא לא קיימת: לא מספיק פעילה, לא מחדשת דבר ולא קיבלה את הכרת השדה האמנותי. זה לא מדיד במאה אחוזים כמו בורסה, אבל אין לה כמעט תערוכות, בוודאי שלא במקומות מבוססים, גדולים ומכובדים. לא נכתבים עליה מאמרים וביקורות. זה פשוט לא קורה. מבחינת סצנת האמנות הדי-מכרעת בתל אביב עליזה אולמרט אינה נוכחת. אשת ראש הממשלה היתה יכולה להיות באותה מידה רוקחת".
"הציורים של עליזה אולמרט דקורטיוויים, נעימים, ניכר שהיא אשה בעלת טעם טוב אבל באמנות היא לא מבינה", טוענת מבקרת האמנות נעמי סימן טוב. "יש הרבה אמנים כמותה שיוצרים ומוכרים במחירים נאים. שוק אמנות קיים לכל מיני דברים דקורטיוויים, שבמקרה קוראים להם גם אמנות. אבל אלה הם חפצי חן. אין ולא כלום בין זה ובין לחדש, לרגש, להתעמק ולחקור שפת אמנות. זוהי דקורציה נעימה לעין בלבד. ציורים בתחום הלא מזיק וזה בסדר, יש גרועים מעליזה אולמרט. גם ספר הגרפיטי שהוציאה הוא פולקלור שמצוי יותר בתחום הסוציולוגיה ולא האמנות. בכל אופן מדובר בשיח ובתרבות עירונית של שנות השמונים של המאה הקודמת, לא של שנת 2008".
צקי רוזנפלד, מבעלי גלריה רוזנפלד: "בשוק האמנות הגבוה והערכי מחפשים אמנים מחדשים, שקובעים מהלכים בעולם האמנות. אמן חשוב הוא מי שמקבל הכרה מוזיאלית רציפה, גושפנקא בזכות זה שחידש, התייחס לערכים אסתטיים, בעל אמירה. השוק הדקורטיווי, שאליו משתייכת עליזה אולמרט, הוא לגיטימי לחלוטין. יכולים להיגבות בו מחירים גבוהים, אבל הוא אינו בעל משמעות. מדובר בקישוטים נאים לקיר. בסיכומו של דבר יצירות בשוק הדקורטיווי משולות למכונת כביסה: ברגע שפתחת את האריזה זה שווה פחות. אמנות קוריוזית המתקיימת לפרק זמן מסוים.
"לא כל מי שיודע לצייר הוא אמן חשוב. יש הרבה אנשים שגילו את עצמם באיזשהו שלב בחיים והתחילו לצייר, אך בלי המרכיב האישיותי שיהפוך אותם לאמן משמעותי. זה שאשת ראש הממשלה יודעת לצייר יפה זה קוריוז נפלא, אך לא הופך אותה לאמנית חשובה. ואני לא שופט אותה, זה קשה מאוד להיות אמן גדול. זהו מקצוע שאנשים מקדישים את עצמם רק לו. כיוון שהיא מהווה קוריוז וגימיק, בתערוכות למטרות צדקה אין ספק שהיא תככב ויצירות שלה יימכרו במחירים גבוהים. האלפיון העליון מגיע לאירועים האלה ומשתעשע בקניית תמונות לשם התרומה ותו לא. כך זה בכל תחום כרגע, יש ערך כלכלי להיותה אשת ראש ממשלה שמתבטא בעליית מחירי היצירות שלה".
יורם ברייר, מנכ"ל גמולב ירושלים, חברת השמאות המתמחה בהערכת יצירות אמנות: "בעולם המסחר באמנות יש משמעות גדולה ביותר להיותה אשת ראש הממשלה. ראשית היא אמנית בנשמה, שבדרך כלל מפרגנים לה, היא נעימה ומוכנה לתרום ולסייע למען הקהילה. בחודש שעבר היא תרמה ציור מופשט שלה למכירה למען תלמידים נזקקים בתיכון שליד האוניברסיטה בירושלים. הציור נמכר מהר מאוד בסכום של 7,200 שקל.
"מנקודת מבט כלכלית היחס השתנה מאוד מאז הפך אהוד אולמרט לראש ממשלה. הערך הקיים של יצירות האמנות של עליזה אולמרט עלה בטווח הקצר והמיידי בכ-30 אחוז ובטווח המעט יותר ארוך הוא לפחות יכפיל את עצמו. לאלה יש תוצר לוואי: מאוד משתלם להציג יצירות של אולמרט בתקופה הזאת. זה ימשוך את כל התקשורת, פוליטיקאים וכל מי שרוצה להתקרב ולהתחנף לראש הממשלה ולהתפאר שיש לו עבודה של עליזה אולמרט".
ראש העיר אור עקיבא, שמחה יוסיפוב, המזוהה עם הליכוד, נמנה עם האנשים הלהוטים שעומדים בתור אצל אשת ראש הממשלה. "אני מאוד רוצה שהיא תציג את העבודות שלה בהיכל התרבות של אור עקיבא", מספר יוסיפוב. "יש לנו אלפי מנויים מכל הסביבה שמאוד ישמחו לבקר בתערוכה שלה ואנחנו במשא ומתן עכשיו. אני מקווה שהתערוכה תתקיים בסופו של דבר. כל מה שהיא תבחר להציג - הולך. אז מה אם היא אשת ראש הממשלה? היא קודם כל אזרח. אני חושב שיש לה עבודות נהדרות".
איזה יצירות שלה אתה אוהב במיוחד? מאיזו תקופה?
"ראיתי כמה תמונות. תשמעי, אני בכלל אוהב אמנות".
אתה רוצה שהיא תציג בהיכל התרבות כדי למשוך תקשורת ואת כל מי שמעוניין בקרבה לראש הממשלה?
"זה גם שיקול. למה לא? כן, בטח, שיגיעו נבחרי ציבור ועשירי המדינה לאור עקיבא. למה לא? עשינו פה ועידה כלכלית, שירותרום, חידון התנ"ך, ראש הממשלה היה לא פעם, וגם שרים. שיבואו, שיראו שאור עקיבא היא עיר לדוגמה ולמופת".*
