 |
|
 |
| מימין לשמאל: נבון, אלף וקנדל, בשבוע שעבר. מחונכות אישית לנערים עד קבוצת לימוד לקשישים |
|
|
תצלום: חגי אהרון / ג'יני |
|
|
עזרה בדרך-כתבה חמישית בסדרה
בעידן של "הטובים להיי-טק", יעקוב "הארץ" בסדרת כתבות אחר צעירים שהקריירה שלהם מתמקדת בפעילות חברתית
ארז אלף ותום נבון עשו שנת שירות לפני הצבא במכינה הקדם-צבאית על שם רבין במכללת אורנים. המכינה הגדירה את עצמה בתואר המחייב "ברוח העלייה השנייה והשלישית". הם למדו שם את הטקסטים של ברנר וגורדון, ולאחר השירות הצבאי החליטו שעליהם להגשים את חזון האבות המייסדים של הציונות, בהתאמה לימינו. וכך, לפני ארבע שנים היו בין מקימי קהילת "שחר" ביקנעם, שמייעדת את עצמה למשימות חינוך ורווחה בעיר. כיום מונה הקהילה שבעה זוגות ושלושה רווקים. בין המצטרפים מאוחר יותר היתה גם סילבנה קנדל, עולה מארגנטינה, שבנובמבר האחרון הוסמכה בירושלים לרבנית רפורמית.
הם לוקחים על עצמם משימות רבות: חונכות אישית לנערים שלא מבקרים בסדירות בבית הספר; הפעלת שנת בר מצווה לכיתות ז' בתיכון "אורט" המקומי ושיעורי יהדות לכיתות ח'; אירועי "התחדשות יהודית" לציבור הרחב - מקריאת מגילת אסתר בפורים ועד ערבי חשבון נפש לציון עשרת ימי תשובה, וגם קבוצת לימוד עם קשישים. קנדל מציינת כי אחד היעדים הוא להפעיל את תושבי העיר; וכך, למשל, מארגנים חברי הקהילה פרויקט חונכות, שבו בנות כיתה ח' מלמדות את ילדי בית הספר היסודי; מפעילים פרויקט של ארגון נוער לעבודה לשיפור פני העיר ואפילו הקימו ליגת כדורגל, שהמשתתפים בה מקבלים הדרכה ואימונים ובתמורה מתחייבים לאסוף תרומות לצורכי הקהילה.
לחברי הקהילה יש גם פרויקט קטן נוסף, שקרוב במיוחד ללבם של יוצאי המכינה: הוצאה לאור של טקסטים מתקופת העליות החלוציות, מפורשים כמו מסכת תלמודית. לדברי נבון, "הוצאנו כבר את היצירה 'זמר' של אברהם שלונסקי, וכעת עובדים על הפואמה 'מסדה' של יצחק למדן". הוא מדגיש בעיקר את הטקסטים החלוציים, מתוך ביקורת על כך שב"מדרשה" באורנים, כור מחצבתם הרעיוני, "זנחו בשנים האחרונות את הטקסטים החלוציים לטובת טקסטים יהודיים קלאסיים - כנראה מתוך 'כניעה' לדרישת הקהל".
אבל בשונה מהחלוצים ההם, לא רק שהם גרים בעיר, אלא בחרו לחיות גם באורח חיים הרבה פחות שיתופי: אין ביניהם שיתוף כלכלי (למגינת לבו של נבון, הסוציאליסט), וגם לא כל חבר קהילה חייב להקדיש את כל זמנו למשימות החברתיות שלקחה על עצמה. למעשה, רק שמונה מהחברים עושים זאת במסגרת העמותה שהקימה הקהילה, והאחרים לומדים או עובדים למחייתם במקצועות שונים ומתנדבים רק בזמנם הפנוי. עם זאת, כדי שלא יתנתקו מפעילות הקהילה, אומר אלף, "כולם אמורים להשתתף בכל יום חמישי בערב הקהילה, שבו גם מתקבלות ההחלטות".
יתר על כן: אלף, שמלכתחילה היה בין מתנגדי השיתוף הכלכלי, מעריך שככל שיעבור הזמן תגבר רמת השיתוף גם בתחום הזה: "נעשה מסלול הפוך מזה שעברה התנועה הקיבוצית. שם עברו משיתוף להפרטה. אנחנו התחלנו כיישוב קהילתי, כדי לא להלחיץ את האנשים, אבל אני מרגיש שיש כיום נכונות להעמיק את השיתוף והערבות ההדדית".
הם מעמידים עצמם בשורה של מבחני הישרדות. קודם היה "מבחן התואר הראשון", כלומר כמה יישארו אחרי שיסיימו את הלימודים במוסדות סמוכים? אחרי שעברו את המבחן הזה, עדיין עומד בפניהם "מבחן המשפחות": כמה יישארו גם לאחר שיקימו משפחה? קנדל מציינת בהקשר זה כי הבחירה ביישוב שהפך בשנים האחרונות למבוקש ויקר מעלה את הסיכויים להישארות של קבע: "יש ביישוב הזה הרבה מה לעשות מבחינת פעילות חברתית, ומצד שני גם מאוד נעים לחיות בו ואנחנו לא מרגישים בו זרים", היא מדגישה. |
