תרגומו המעולה של שלמה אביו לשירתו של לואיס גרסיה מונטרו, מביאה אל מדף ספרי השירה בעברית את אחד החשובים במשוררי ספרד בימינו
לואיס גרסיה מונטרו (עטיפת הספר)
שיעורים באינטימיות
לואיס גרסיה מונטרו. תירגם מספרדית: שלמה אביו. הוצאת קשב לשירה, 116 עמ', 70 שקלים
הנס הגדול ביותר שיכול לקרות לשירה הוא נס התרגום; הוא קשה יותר מכתיבת השיר והוא מתרחש לעתים נדירות. לשם כך דרוש קשר אינטימי בין המתרגם, שהוא בדרך כלל וגם במקרה הזה משורר, לבין המשורר המתורגם. הוא דורש קשר פואטי, אך גם ביטול האגו של המתרגם, שהופך ממשורר אומניפוטנטי של השיר שלו למשרת-שירו של האחר. הנס קורה בספר הזה: המתרגם, שלמה אביו, יצר משיריו של לואיס גרסיה מונטרו טקסט שירי לגמרי עברי, ויחד עם זאת אינו פוסח כלל על נאמנות למקור.
עקבתי שורה אחר שורה אחר השיר הארוך "סונטה נוגה לירח של גרנדה"; אחרי שנהניתי מאוד מן הזרימה של העברית המתורגמת במחשבה שהמתרגם בוודאי עיגל הרבה פינות כדי להגיע לשורות עבריות כל כך, כמו "העיר הזאת מביטה בי בעיניך/ מעפעפת./ שכן, עכשיו, בעבור זמן רב כל כך,/ אני שוב יוצא מן הבית/ ונוגע בי בצורה שונה,/ בורח מהסלון" (עמ' 25). מצאתי, שורה אחר שורה, שהמתרגם לא מוסיף ולא גורע מלים מן המקור, ובכל זאת, מצליח גם להעביר את השיר לעברית וגם להעביר דבר שהוא הרבה יותר עמום וקשה - את הטון של לואיס גרסיה מונטרו בשיריו, טון שהוא מלנכולי ומפוכח בבת אחת.
אולי אפשר להסביר את ההצלחה הזאת בכך שגרסיה מונטרו הוא אחד הדוברים החשובים של קבוצת משוררים שחרתה על דגלה לכתוב "שירת התנסות" (Poesia de la Experiencia), שאותה אפשר גם לכנות "שירה חווייתית". השירה הזו קרובה יותר לשירה העברית החדשה מאשר השירה הספרדית המתבוננת יותר, שנגדה יצאו משוררי ההתנסות, ולכן היא גם מתאימה יותר לשפה העברית.
תנועה זו היא תנועה שקמה, התפתחה ויצרה פולמוס חריף בעיר גרנדה. נגד תנועה זו קמה "השירה של השוני" (Poesia de la Diferencia), והמאבקים בין שתי התנועות עוררו הדים אפילו במהדורות החדשות בספרד. בסופו של יום, שתי התנועות האלה הפרו זו את זו והיום כמעט כל משוררי ספרד כותבים גם שירת התנסות וגם שירת שוני.
הקובץ כולל מבחר שירים שנכתבו בשנים 1982-2003 ופורסמו בשבעת ספרי השירה של גרסיה מונטרו, יליד 1958; כמו כן תורגמו שני שירים שעדיין לא כונסו בספר. מונטרו הוא משורר מוערך מאוד בספרד, שזכה בכמעט כל פרס חשוב לשירה: פרס סיודד דה מליליה, פרס לווה, פרס אדונאיס, פרס גרסיה לורקה, הפרס הלאומי לשירה ועוד. בשנים האחרונות שמו מוזכר כמועמד לפרס סרוונטס - שהוא הפרס החשוב ביותר למפעל חיים הניתן לכותבי השפה הספרדית.
השירה של גרסיה מונטרו מתייחסת לאירועים ספציפיים ויומיומיים בחייו. היא מתייחסת למקומות שבהם ביקר המשורר ולנשים ולאנשים שאיתם נפגש וחי. כפי שכותרת הספר מדגישה, מדובר בשירה אינטימית. אך האינטימיות הזו לעולם אינה גולשת לחשיפה אינטימית של חיי המשורר, כפי שאנחנו מכירים ממשוררי הביט האמריקאים או ממשוררות כמו אן סקסטון או סילביה פלאת.
האינטימיות מתבטאת בהפיכת שורות על חיי היומיום של המשורר לכדי שיר מעניין וזורם. בשיר "אם הכל יהיה כשורה או על מגבלות השירה", השורות הפותחות הן: "אין עומס תנועה/ ואם הכל יהיה כשורה נוכל להגיע/ בשעה היעודה" (עמ' 91). שורות מעין אלה הצליחו לאוורר את השירה הספרדית, שבמשך כל המאה העשרים היתה לירית מאוד ועסקה בצירופי לשון ובשורות מורכבות ומופשטות ככל האפשר. אך מעבר לכך, גם שירת ההתנסות נותרה שירה מתבוננת, לא ממש מעורבת במתרחש סביבה.
מונטרו נולד בגרנדה, עיר האלהמברה והשירה, עיר שבה מתקיים עדיין בכל שבוע ערב קריאת שירה ב"מדרסה" - אותו מקום שבו נפגשו המשוררים המוסלמים במאה ה-12. השירים היפים ביותר בקובץ הם השירים שמקדיש גרסיה מונטרו לעירו. הוא חי אותה, הוא נושם את העיר והוא העיר עצמה, שירת העיר. הוא גם יכול להעניק אותה מתנה: "בואי,/ אהובה, ואגיש לך את גרנדה/ מלאת מוות,/ אם תואילי לקבל אותה מידי אבדון/ תגלי/ בעור העיר ואורותיה הגנוזים,/ נוף מושלם לפשע" (מתוך "הרפתקה בעיר הסגורה", עמ' 21). גרנדה של גרסיה מונטרו היא גרנדה של עבר עשיר אבל גם של הווה, של מלחמות ושל מוות, של פשע ושל התנשאות. "עכשיו אני יודע. שרחובות אלה עשאונו גלמודים,/ ודופק ליבנו הצהיב/ כמו לוחות-העץ האטיים של החשמליות" ("כמו בכל בוקר", עמ' 23).
שירת ספרד במאה העשרים היא שירה עשירה ומגוונת. הקורא הישראלי מכיר היטב את שירת גרסיה לורקה, א ך עבודה מו"לית ותרגומית גדולה עדיין עומדת לפנינו. לצד גרסיה לורקה, ששייך לדור שנקרא "דור 27", משוררים רבים לא זכו עדיין למקום הראוי להם על מדף השירה המתורגמת בישראל, כמו ויסנטה אלכסנדר (זוכה פרס נובל), רפאל אלברטי, דמסו אלונסו ולואיס סרנודה. בחודשים האחרונים הופיע תרגום לשיריו של עוד זוכה פרס נובל של דור זה, חואן רמון חימנס (רמי סערי, הוצאת כרמל). בדור שאחריו, דור שנות ה-50, רק חוסה יירו תורגם לעברית (טל ניצן, הוצאת קשב), אך חסרים בה עדיין משוררים חשובים מאוד כמו חיימה חיל דה ביאדמה, אביו הרוחני של גרסיה מונטרו, וכן חוסה אגוסטין גויטיסולו, רפאל גיין ורבים וטובים אחרים.
לאחר אזכור כל השמות האלה ורבים אחרים, מותר קצת לתמוה על פרסום ספר של גרסיה מונטרו. הוא אמנם אחד מכמה עשרות משוררים בולטים, אך על אף שחלק משיריו יפים, הוא אינו עומד בקריטריונים של טובי המשוררים הפועלים בעולם, וספק רב אם הוא עומד בשורה הראשונה של משוררי ספרד במאה העשרים. בכל אופן, למי שרוצה לדעת מה קורה בשירה הספרדית בת זמננו, קשה היה לבקש תרגום טוב יותר לשיריו של גרסיה מונטרו.
ספר שיריו האחרון של מואיז בן הראש, "מסכת מכות", נמצא באתר האינטרנט www.lulu.com/moben
