בעקבות הצלחתו המסחררת של "האריה שאהב תות", רואה אור קובץ חדש של שירים לילדים שכתבה תרצה אתר בשנות השבעים; הבעיה עם הקובץ הזה הוא שרבים משיריה היפים ביותר לא שולבו בו, כנראה משיקולים של "תנאי השוק"
נוני ויעל יוצאים לטייל
תרצה אתר. אייר: דני קרמן. ערכה: יונה טפר. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 23 עמ', 52 שקלים
אחת התופעות המו"ליות המרתקות בשנים האחרונות היא הפופולריות העצומה שלה זוכה המשוררת תרצה אתר (1941-1977). משנת 2003 ובמשך שלוש שנים רצופות נמצאת אתר בראש רשימת רבי המכר של ספרות הילדים הישראלית, עם "האריה שאהב תות" הקליל שלה, שהוצא אל מחוץ לאכסנייתו המקורית (הספר "יעל מטיילת", שיצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1971), והודפס לבדו כסיפור נפרד, עם איוריו הדומיננטיים של דני קרמן.
וכך, אחת המשוררות המורכבות והקשות לקריאה, שמשיריה לילדים שפורסמו בשנות ה-70 ברור שכלל לא שאפה להתחבב על קהל רחב, נהפכה ליוצרת פופולרית מאוד, בעלת אופי קליל ועליז, שטותי אפילו (ואין זה מקרי ש"שטות", "תות" ו"פשוט" מופיעות בספר בחריזה משעשעת מאוד). הצלחתו העקבית והמרשימה של "האריה שאהב תות" מתחילה להזכיר את שגשוגה של יצירה נוספת לילדים שעניינה מזון אדום ומתוק: "מיץ פטל" של חיה שנהב (שראתה אור בהוצאת עם עובד ב-1970).
עתה מנסה הוצאת הקיבוץ המאוחד להיבנות מהצלחת הספר הזה ולהוציא "ספר חדש מפרי עטם ומכחולם של תרצה אתר ודני קרמן", כפי שנכתב על הכריכה האחורית. למעשה, זהו לקט של מקצת השירים שראו אור בשני ספרי שירה לילדים שפירסמה אתר בשנות ה-70 - "יעל מטיילת" ו"נוני, נוני, אין כמוני" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1976) - והקדישה לשני ילדיה, יעל ונתן.
למרות זאת, "נוני ויעל יוצאים לטייל" הוא אכן ספר חדש מאוד; לא בשירים שנבחרו, אלא בהרכבם, ובעיקר במה שנותר מחוץ לספר. בכך שונה לחלוטין הטון הנלווה לספר ותדמית המשוררת המשתמעת ממנו. כל מה שמטריד ביצירתה של אתר, כל מה שמורכב או עוכר שלווה, הוצא החוצה כדי לא לקלקל את התדמית החדשה, התואמת את זו של מחברת "האריה שאהב תות". בכך מוחמץ פן שלם בכתיבתה של אתר, שמקיים מתח מרתק עם יצירותיה הפשוטות הקלות והעליזות, מן הסוג שנכלל בספר החדש. אלא ואלה מעולות מסוגן, ויחד הן יוצרות מכלול שירה מרתק. את המכלול הזה אי אפשר למצוא בספר החדש.
משום כך מעניין להתמקד בשני שירים של אתר שלא נכללו ב"נוני ויעל יוצאים לטייל", ככל הנראה בגלל מורכבותם והאי-ציות שבהם לטון ההורי המגונן, בעל הפתרונים, שספרות הילדים הישראלית אוהבת מאוד בשנים האחרונות. הנה השיר "האיש", מתוך "יעל מטיילת". כמו רבות מהיצירות לילדים הנכתבות היום עיקרו מפגש בין דורות, אך בניגוד לנורמה, אין כאן מפגש הרמוני מחמם לב:
אמא, אמא -
הנה איש
לבדו בצד הכביש
לבדו על הספסל
לבדו
בכלל בכלל.
אמא, למה הוא שותק?
למה הוא כזה מסכן
רק יושב
ומפהק
אין לו אמא?
הוא זקן?
אמא אמא יש לו בן?
יש לו אח?
תגידי - כן?
אמא,
למה הוא מסכן?
שלושה דורות יש בעלילת השיר הזה: ילדה, אם וזקן. זהו מפגש קשה, משבית שמחה, של שלוש פרספקטיבות על העולם, שבדרך כלל אינן דרות בכפיפה אחת: תום ילדות של ילדה אהובה, סקרנית ותוססת, שיצאה לטייל עם אמא; שיבה גלמודה וערירית; ובתווך אם, שבתה הקטנה דורשת ממנה שתגשר בין שני העולמות האלה שאינם מתיישבים זה עם זה - בין העולם המוגן והחם לזה העגום, החשוף וחסר הרחמים. שלא כנהוג בספרות הילדים, האם מותירה את שאלותיה של בתה בלא מענה, ושותקת מול צער העולם הזה שנגלה לבתה.
כאמור, אתר ייעדה את "יעל מטיילת" לבתה יעל, כשם שאת ספרה "נוני, נוני, אין כמוני" ייעדה כמה שנים לאחר מכן לבנה נתן. כלומר, היא הכריזה על פעולת הכתיבה שלה לילדים כעל פעולה הורית, אמהית, ומעמדה זו של אם היא מביאה את הדברים.
ב"יעל מטיילת" היא עצמה נוכחת במקצת השירים, כמו בשיר "האיש", כמי שמלווה באהבה את בתה הקטנה בטיוליה בתל אביב ומתעדת אותם בעבורה. לכן שתיקתה בשיר היא שתיקה כפולה: לא רק שאינה יכולה להמתיק את התמונה שרואה בתה הקטנה בתוך עולם השיר, היא אף מתעדת אותה כיוצרת ומציגה אותה בלי ליפותה גם לפנינו, קוראים קטנים כגדולים.
אתר שותקת, הן כאם והן כיוצרת, גם בשיר הנפלא "ערב בחלון", שנכלל ב"נוני, נוני, אין כמוני". כאן השתיקה היא שתיקה לירית, של אדם העומד מול משהו יפה ומלותיו נעתקות. במקרה זה הבן הקטן ואמו מתפעמים יחד, בשתיקה. בתוך כך משמש השיר מטפורה נהדרת לחוויית הקריאה המשותפת שמזמנת ספרות הילדים בכלל. שלא כמו קריאה ספרותית של מבוגר, שהיא קריאה אינטימית, סגורה, קריאת ספרות ילדים היא עניין חברתי בדרך כלל: ילד ומבוגר יושבים יחד, נוגעים, מחייכים זה לזה, ונהנים יחד מסיפור. על החיבור הייחודי הזה בין שני הדורות מדבר למעשה השיר "ערב בחלון":
נוני אוהב לעמוד בחלון
ולראות איך החושך יורד על העיר.
הוא עומד ומביט ומחזיק בווילון
ורואה איך סגול מתערבב בבהיר...
ופתאום הכל נעשה כחול כהה
וירח של כסף עולה... עולה...
וגם כוכבים מצטרפים מכל צד
ונוני
נותן
לאמא
יד
אחר כך הוא עוד רגע קצר שותק,
ומתחיל אט אט לחייך ולחייך...
הוא מביט ברחוב... בכוכב... באישה שעומדת... באיש שהולך...
בחושך המלא חלונות של זהב... ואז הוא שואל:
- אמא
- איך?...
כאשר סיפור ילדים הוא טוב באמת, ואמא וילד קרובים מאוד זה לזה, זוהי בדיוק החוויה שהוא מציע.
שירים כמו השניים שלעיל אינם נכללים באסופה החדשה כאמור. ב-30 השנה שחלפו מאז התפרסמו שיריה של אתר לראשונה, חל בידול ברור בין קהלי היעד השונים, והשוק מתקשה היום לקבל קובצי שירים שגיל קהל היעד שלהם מגוון. השירה החדשה לילדים מתמקדת בעיקר בגיל הרך, ואילו השירה המורכבת לילדים, בנוסח זו שהובאה כאן, הולכת ונזנחת. לכן, בחירתה של ההוצאה לאור לוותר על המורכבות ולפנות לפעוטות מובנת. זוהי רוח הזמן ואלה תנאי השוק. עם זאת, אי אפשר שלא להצטער על כך שבאסופה החדשה, שסותמת את הגולל על האפשרות להוציא לאור מחדש את הספרים המקוריים, לא הוצגו גם פניה האחרים של אתר.
