הקמפיין הציבורי לחיסכון במים - "ישראל עוברת מאדום לשחור" - מנסה לעורר התגייסות לאומית מהסוג שהורגלנו לו בעשורים הראשונים למדינה. כחלק מהניסיון לשכנע את הציבור לשנות את הרגלי צריכת המים שלנו ולהגן על הסביבה, עומד לשטוף את מדף ספרי הילדים גל חדש של ספרים "ירוקים". וכמו בהתגייסויות לאומיות קודמות - כגון זו של שנות ה-50 ל"קליטת עלייה", וזו של שנות ה-60 ל"הגנת הצומח" - הממסד ויזמים פרטיים ישקיעו מאמצים רבים בחינוך הילדים, מתוך הנחה שלילדים יש תפקיד מרכזי בהנחלת השינוי ההתנהגותי המיוחל; ושילדים נתונים יותר להשפעה ולכן קל לשכנע אותם בצדקת הדרך החדשה. בנוסף, ילדים נתפסים
איור: יאנה בוקלר, מתוך "להציל את כוכב הים"
כמי שאין להם עדיין הרגלים מוצקים, ולכן קל להם להתרגל לשינויים הרצויים; וכמובן, שלילדים יש אמירה חזקה בספירה הביתית, והרי שם מתחיל הכל.
לכן, עם חינוך והכוונה נכונים בגנים ובכיתות הנמוכות, הילדים ילחצו מלמטה על הוריהם ועל סביבתם הבוגרת, וכך ישמשו סוכני שינוי מעולים ויכתיבו פרקטיקה חדשה של התנהגות. לכן די בשלושת הספרים הירוקים החדשים שיידונו כאן כדי לקבוע שהרבה יוזמות מו"ליות ירוקות, המונעות מהרצון הטוב לשכנע ילדים וכמובן גם מטעמים כלכליים, ייצאו ודאי לדרך.
ואולם, חייהם של קובעי סדר-היום הספרותי החדש הזה יהיו הרבה יותר קשים מחייהם של המחנכים-סופרים של שנות ה-50 וה-60. כל מי שגדל כאן כילד בשלושת העשורים הראשונים למדינה יודע שמאז השתנה מאוד
איור: סיגל משל, מתוך "ערן ממהר למחזר"
הטעם בספרות הילדים. עד שנות ה-70 בערך סברו קובעי הטעם בספרות הילדים הישראלית (מו"לים, הורים, מורים, גננות, ספרנים וכו') כי מטרתה העילאית של ספרות ילדים טובה היא לחנך ולעצב השקפת עולם - וכל זאת באמצעות סיפור טוב וסוחף. בעשורים האחרונים נחלשה מאוד המטרה המחנכת בכתיבה לילדים, והביטוי "ספרות מגויסת", שקודם בתקופת היישוב ובעשורים הראשונים למדינה, נחשב למידה ספרותית רעה שיש להימנע ממנה. לכן, למרות ההסכמה הלאומית בצדקת "המעבר לשחור" ו"איכות הסביבה", שיתוף הפעולה של הורים בהכנסת הספרים המגויסים הביתה אינו מובן מאליו.
את מקום "הנחלת האידיאולוגיה הנכונה" ממלאים בעשורים האחרונים שלושה קריטריונים חדשים של הערכה: סיפור טוב, על פי הטעמים הדומיננטיים היום, צריך להיות "יפה מן הבחינה הרגשית" - כלומר בעל השפעה רגשית חזקה, מחזק את הילד, ומסייע לו בהתרת תסכולים ובתהליכים רגשיים בונים ו"בריאים". שנית, על ספר הילדים להיות "יפה מן הבחינה האמנותית" - כלומר לעמוד באמות מידה אסתטיות טהורות מבחינה טקסטואלית וחזותית, כלומר להיות יפים לעצמם. ושלישית: עליו להנות את קוראיו ולעשות כיף, כך שהספר יהיה "יפה גם מן הבחינה המסחרית".
מהתבוננות בשלושת הספרים הירוקים החדשים - "ערן ממהר למחזר", "חוממות" ו"להציל את כוכב הים" - ברורה המוטיווציה לשכנע את הילדים להתגייס להגנת הסביבה ולהעביר את הבשורה הלאה. ולמרות זאת, רק אחד מן הספרים מנסה לרצות את הטעמים הספרותיים של ימינו, ומבחינה זו - למרות הרצון הטוב של כל השלושה - רבים יותר סיכוייו להצליח.
הספר "ערן ממהר למחזר" מאת איילין ענני, המיועד לילדי גן, לוקה מאוד מהבחינה הספרותית וגם מבחינה רגשית הוא אינו מוביל שום מהלך שישאיר את חותמו על המאזינים הקטנים וישכנעם לעשות משהו עם הפועל החדש "מחזר" שעליו למדו בספר. "באחד הימים הגיע ערן לגן באיחור,/ בדיוק כשהגננת שאלה:/ מה זה מחזור?" - פותח הספר בחריזה מאולצת ומיותרת. כאן מתחיל ערן בהרצאה מלומדת על מיחזור, ומצליח לשכנע את ילדי הגן להירתם למבצע איסוף ומיחזור. כשהוא חוזר הביתה הוא ממשיך ומשכנע את בני הבית למחזר גם הם, וכדי שנהיה בטוחים שהמהפכה יצאה לדרך, כתוב: "מהר מאוד, עוד יותר ממה שאתם מדמיינים/ כל בני הבית התרגלו לשינוי באורח החיים". ובניגוד גמור לטעמים הספרותיים של היום, מדקלם הספר בפסקה האחרונה את המסר, בלי להשאיר לקוראים הקטנים שום מקום למחשבה עצמאית: "בלילה ... הביט ערן בכוכבים/ וביקש מאלוהים שכל ילד בגן/ יעשה בביתו ולו רק מעשה אחד קטן/ כדי שכולם יוכלו לחיות בעולם נקי/ שהחיים בו יהיו יותר בריאים/ שהחיים בו יהיו יותר טובים/ שהחיים בו יהיו יותר יפים".
"חוממות", מאת יסמין אך, הוא ספר טוב מבחינה לימודית ונעדר כל יומרה אמנותית. הוא לוקח על עצמו לתת שיעור, להחליף למשך דקות הקריאה הורה או מורה, ולהסביר לנמעניו את סכנת ההתחממות של כדור הארץ. השיעור מוצלח, והמסקנה בהחלט סבירה. הוא ממוקד, מביא בחשבון את יכולות ההבנה של ילדים בני ארבע-חמש, ומצליח להמחיש באמצעות משהו מוכר מהבית תופעה אקולוגית מורכבת. ככזה יוכל הספר לשמש גננות או הורים המתקשים להסביר בעצמם מהי התחממות כדור הארץ. שלא כמו הספר הקודם, ב"חוממות" נרמז להורה הקורא בקול כי יש לו תפקיד חשוב בהסברה ובהמרצת הילדים לפעולה, והמסקנה המעשית אינה גרנדיוזית מדי.
הספר מתחיל בשאלה של הילד עומר: "אבא, מה זה חוממות כדור הארץ?" האב, המכין בדיוק סלט לארוחת הערב, מתקנו בחיוך: "התחממות כדור הארץ". מכאן הוא פותח בהסבר יפה וסבלני על קרחונים, יבשות וים באמצעות קוביות קרח שהוא מוציא מהמקפיא, מעמיד בין כמה סוכריות (יבשות) על השיש ומפשיר באמצעות מייבש שיער. כהשיש מתמלא מים והסוכריות מתלכלכות ונמסות, נזעק עומר: "אבל זאת היבשה שלנו! אתה מעלים את היבשה!". מכאן פונה השיחה למזהמים הסביבתיים הגורמים להפשרת הקרחונים בטבע, ועומר מגיע למסקנה ש"אנחנו צריכים להפסיק להשתמש בכל כך הרבה חשמל ולנסוע פחות במכוניות". סופו בהצהרה שכל אחד יכול לשנות את העולם, בקטן. ועם התובנה המנחמת הזאת יוצא עומר למחרת לגן, ומשכנע גם את שאר הילדים לשנות הרגלים.
הספר "להציל את כוכב הים", מאת שלמה אבס, אף שכותרת המשנה שלו היא "ספר הסיפורים הירוק", הוא ספר אמנותי במוצהר. איוריה הנאיוויים הדומיננטיים של המאיירת המצוינת יאנה בוקלר, והמוניטין של אבס בכל הקשור לקידום המעשייה וסיפור העם האמנותי בספרות הילדים הישראלית, מסמנים את הספר מראש כבעל איכויות אסתטיות שחורגות מהניסיון לצבוע בירוק את מדף ספרי הילדים בישראל. אלא שדווקא בעניין זה כדאי להזהיר: מי שמחפש סיפורי עם בעלי עומק ויופי לא ימצא אותם כאן. הסיפורים בספר גויסו למטרה אחת, ואיבדו בכך הרבה מיופיים המקורי. הספר בנוי משבעה סיפורי עם קצרים המעובדים למעין משל, ובסופו של כל אחד מנוסח נמשל ירוק ופרקטי מאוד. בתוך כך האופי העממי נמחק ואין כל הבדל, לא בסגנון ולא בתכנים ובניואנסים, בין מה שמכונה כאן "מעשייה יהודית" לבין "אגדה אפריקאית" או "מעשייה מתאילנד".
ולמרות זאת זהו ספר טוב מהבחינה החינוכית. היציאה מתוך סיפור ממקום ומזמן אחר לדיון אקטואלי על סביבה, בני אדם, מוסר סביבתי, טבע ויופי, מתבקש כאן מאוד. העובדה שהספר עשוי להיקרא גם לבד, בקריאה עצמאית של בני שש-שבע, אף עשויה להגביר את האפקטיוויות החינוכית. שהרי כל ילד בן הזמן יעיד שעם כל הרצון הטוב, אין כמו לחשוב לבד.
