משחק סגור פטרוס מרקריס. תירגם מיוונית: אמיר צוקרמן. הוצאת כתר, 421 עמ', 89 שקלים
איני קוראת בדרך כלל רומנים בלשיים, לפעמים זה פשוט יוצא. אלא שדי היה בעלעול ראשוני ב"משחק סגור" כדי להילכד בלשון המצחיקה-עייפה-מרירה ששם פטרוס מרקריס בפי הבלש חריטוס, ולא להרפות מהספר עד סופו. ואז נזכרתי שזה מה שקרה לי לפני כשנתיים, עם "יומן חצות", הרומן הראשון בסדרה. מרקריס נחשב ביוון לסופר מוערך ואהוד ואפילו מכובד, בזכות התסריטים שכתב לסרטיו של תיאו אנגלופולוס, אבל גם, כנראה, מפני שמאחורי הלגלגנות היובשנית, המצ'ואיסטית והכל כך לא תקינה פוליטית שלו, מרגישים הקוראים והמבקרים בתבונתו ובהבנתו האנושית הנדירות. גם השימוש המורכב שהוא עושה במשלבי הלשון, במיוחד בדיאלוגים, מציב אותו מחוץ לשורה של הספרות הקלה.
השילוב הזה, היווני מאוד, מאפיין גם את הגיבור של מרקריס, הבלש חריטוס. טרחן מתבגר, שלא לומר מזדקן, נשוי לעייפה, שתשוקתו הלוהטת ביותר היא לעגבניות ממולאות מעשה ידיה של אשתו, מעשן ובכושר גופני ירוד, שבשעות הפנאי שוקע בקריאה במילון, לשם לימוד השוואתי של מלים יוצאות דופן וארוכות ביוונית עתיקה וחדשה. בניגוד לגדולי הבלשים במערב, חריטוס הוא קצין משטרה, לא בלש פרטי, ועל כן הוא עצמו אפוף אבק ביורוקרטי לאה.
תחילת הסיפור עלולה להטעות, כי היא מתרחשת על אי, בעת חופשה שנתית, ולכל אחד נדמה שהוא יודע מה זה אי יווני. כבר בשלב הזה מרקריס מרסק את הדימוי המקובל של הצירוף הנדוש "אי יווני". לא רק שהאי מאוס על חריטוס, שמעדיף להישאר בבית באתונה ושונא תיירים ואפילו הנוף המרהיב הנשקף מן ההר הירוק אל הים הכחול עושה לו בחילה, אלא שמהרגע הראשון מתרחשת באי רעידת אדמה.
מרקריס מצליח להגחיך אפילו את הפחד והתוהו ובוהו שממיט הרעש: הנברשת המכוערת של גיסתו בסכנה, הוא בטוח שהבית רועד מהסקס של גיסתו ובעלה ושמח לאידם של שני הבנים שלא יוכלו יותר להטריד אותו עם משחק הכדורסל הקולני שלהם, היחיד שמרוויח מכל הבלגן הוא מוכר הסובלאקי. הפסקת החשמל מעוררת את כל הוויכוחים הפוליטיים המקומיים השדופים והמסוק שאמור להביא עזרה מנחית צוות טלוויזיה רדוד ואטום.
כך זה מתחיל, והקוראים באמת עשויים לחשוב שהסיפור כולו יתרחש על האי, ואז, כשמתגלה גופה, צריך להטיס אותה לאתונה והחופשה נגמרת וחריטוס חוזר הביתה, לסביבה האורבנית התוססת והעצבנית שלו, וכאן, בעצם, מתחיל הסיפור האמיתי.
כשמרקריס היה בישראל, הוא נשאל למה בחר לכתוב דווקא רומנים בלשיים. אחרי הכל, זאת לא ממש עלית הספרות. "אני כותב בלשים, כי בתוך המסגרת הכל כך מובנית שלהם טמונה ההזדמנות לכתוב רומן חברתי אמיתי", ענה.
ואמנם, שני הספרים של מרקריס שתורגמו עד כה לעברית הם רומנים חברתיים מובהקים, הפותחים לפני הקוראים חלון רחב אל החברה היוונית העכשווית על כל פצעיה ופגמיה ויופיה המשעשע. מרקריס מגלה את קרביו של עולם הפשע ואת השחיתות השלטונית והממסדית (ביוון, לא בקדימה, המציאו את המושג "מעטפה", והוא שם שם נרדף לשוחד שנותנים לרופא, לפקיד ואפילו לשופט); ולא פחות מזה השחיתות של עולם הספורט, את הסמים המתגלגלים ברחובות, את עולם העבודה היגע ואת השפעת הגלובליזציה, את היחס הדו-ערכי אל האיחוד האירופי ואל המהגרים האלבנים והרוסים, ויותר מכל את השוביניזם הגברי המאמלל והמתאמלל.
לדוגמה בתו של הבלש חריטוס, שלומדת באוניברסיטת סלוניקי, היא בבת עינו. הוא פוחד עד מוות ממנה וממה שתחשוב עליו, אך מתקשה להתמודד עם העצמאות שלה והעובדה שהיא לא ממהרת להינשא. הנישואים שלו, לעומת זאת, רוויים פחד מעוצמתה ומכעסה של אשתו ושל נשים בכלל, אך ברור שמתחת לחספוס העייף והתלונות האינסופיות - וחרף ההצצות המתפעמות שהוא מגניב אל רגליה של אחת החשודות - יש בהם אהבה אינטימית. חריטוס רואה מן המרפסת של אחד הנחקרים זוג בבניין שממול, ומשתאה: האשה מעיפה לגבר סטירה, והגבר בוכה. זו, בעיניו, תמצית התוהו ובוהו שמזמן העולם החדש.
אבל "משחק סגור" הוא גם מדריך לא רשמי ולא שגרתי לעיר אתונה. בדייקנות של נודניק חובב מילונים ופענוחי פשעים, מפרט מרקריס מפיו של חריטוס את כל מסלולי הנסיעה וההליכה שלו בעיר. שמות של שכונות, של רחובות, של כיכרות ושל אתרים, טווים מעל לעלילה רשת שקופה, שמזמרת שיר אהבה לאתונה.
וכמה מלים על התרגום, וליתר דיוק, על מפעל התרגום האישי של אמיר צוקרמן. זה שנים אחדות שצוקרמן חושף את קוראי העברית לספרות שקרובה לכאן עד מאוד ועם זאת, בגלל מגבלות השפה (יוונית היא שפה "קטנה" את מספר המתרגמים ממנה אפשר לספור על אצבעות כף יד אחת), רחוקה. למרבה המזל, הוא לא רק בוחר בטעם; הוא גם מתרגם מעולה. ממש כמו מרקריס עצמו, צוקרמן מרגיש בשפתו כל כך בנוח, שהוא מסוגל לדלג בה בקלילות בין הגבוה והפיוטי לבין המדובר, הכמעט גס, העממי והמצחיק. על הקשיים שמציבה היוונית הוא מתגבר ביצירתיות מרשימה.
בסופו של דבר, הוא משיג את המטרה הנכספת של כל מתרגם: מצליח לשמור על כל הריחות והטעמים והרעשים היווניים, אבל בעברית: "הים חלק כמו שמן, קרני השמש מזהיבות על פני המים ושתי סירות ספורט עם מנוע חיצוני באות ויוצאות בלשון הים הקטנה, מנסות להרשים את נוסעי האונייה ואת הנוסעים לעתיד שברציף, שלא שמים עליהן". לגמרי-לגמרי בעברית.
