מעצבי האופנה התאומים דין (משמאל) ודן קייטן. במערכת יחסים
תצלום: רויטרס
אין שניים דומים: טבע האדם והאישיות האינדיווידואלית ג'ודית ריץ' האריס. תירגמה מאנגלית: עתליה זילבר. סדרת אופקים מדע, הוצאת עם עובד, 353 עמ', 94 שקלים
בפתח הספר הבטחה: כבלש, הספר יפענח את התעלומה מדוע שני תאומים זהים, שגדלו יחד בבית אחד, שונים זה מזה בהתנהגותם ובאישיותם. באופן מיידי עלתה בדעתי התשובה הילדותית: "כי ככה זה". במלים אחרות, את השוני בין בני אדם אני מקבלת כאקסיומה, יהיה מה שיהיה הגורם לכך. החידה היא מדוע תאומים עשויים להיות כל כך דומים - וזו נפתרה, כך נדמה לי, מאז שידועים חוקי התורשה הבסיסיים ממחצית המאה ה-19.
אישית, בתור אחותן הבכורה של צמד תאומות זהות מקסימות, היום כבר סבתות לנכדים, זרקה אותי הבטחה זו, לדוגמה הקרובה שאני מכירה. שתי אחיותי, האם הן שונות או דומות? הן דומות מאוד מבחינה חיצונית, ועד היום מכריהן מחליפים ביניהן. כבר שנים רבות הן רגילות לא להביך את הדובר או הדוברת, ולענות לפנייה השגויה בשם התאומה השנייה, אם אפשר. רק אם רואים את שתיהן יחד אפשר להיווכח בהבדלים הדקים במראה, בתנועה, או באופן הדיבור של כל אחת מהן. אולם ברור לי שבעולמן הפנימי, באישיותן, הן ודאי אינן זהות, והדבר אינו מתמיה אותי כלל.
על אף המטען התורשתי המשותף, שכידוע רב מאוד במקרה של תאומים זהים, מעצבת הסביבה שבה גדלים בני האדם, המשפחה, החברים, בית הספר, העולם המקצועי, ניסיון החיים ועוד את אישיות האדם, ואין שני בני אדם, אפילו לא תאומים סיאמיים, שחוויותיהם ההתפתחותיות זהות.
לדוגמה: כבר מלידה החליטה אמי שא', התאומה שנולדה ראשונה, חזקה יותר, בעלת תיאבון רב יותר, ונוטה לשלוט בש', אחותה הצעירה ממנה בחמש דקות. לכן הקפידה לא להאכיל את א' יותר, ולשים עין שמא תחטוף זו מש' את צעצועיהן המשותפים. כדי לבנות את התייחסותה האמהית נאלצה אמי לחפש את ההבדל בין שתי התינוקות שבהן טיפלה במסירות. הדמיון העצום ביניהן היה דווקא גורם מבלבל, שיש לסדוק אותו; אם לא תהיה רגישה להבדלים, היא עלולה להניק אחת מהן פעמיים ולמנוע מזון מהשנייה. הבדלים דקיקים כאלה ביחסה של אמי, אפילו אם לא היו מודעים, הולידו בוודאי תהליכים רגשיים עדינים שהשפיעו על ההבדל בגן הילדים ובבית הספר, והתגברו ככל שעולמן החברתי והמקצועי של השתיים הלך והתרחק. אז מה יחדש לי ספר עב כרס ומדעי כזה, חשבתי כשקיבלתי על עצמי בחשק את המשימה לקרוא בו.
למעשה, החידה שהאריס הבטיחה לפתור גדולה לאין שיעור מסיפור התאומים הזהים, שכן היא מתיימרת לתת לקוראים את התשובה לשאלה מהי האינדיווידואליות של האדם. דהיינו, מדוע אין שני בני אדם דומים, או מדוע הם שונים זה מזה. במלים אחרות, היא קיבלה על עצמה להציע תורת אישיות חדשה, המבוססת על ממצאים מדעיים עדכניים. ואכן, עיסוקה הישיר בחידת התאומים כמעט נעלם בסבך הטיעונים והסימוכים שהספר מביא בשאלה העתיקה של תורשה-או-סביבה, גנים-או-טיפוח, ומהי השפעתם עלינו.
האריס היא חוקרת עצמאית שאינה חלק מהממסד האקדמי, פסיכולוגית המזוהה בעיקר עם התחום של גנטיקה-התנהגותית. היא נכה, עובדת על כתיבת ספריה מביתה, ונעזרת לשם כך בעיקר בקשריה האלקטרוניים עם העולם החיצון. לפרסום רב זכתה בזכות ספרה הקודם, "מיתוס גידול הילדים" (עם עובד), שטען כי מעבר לתורשה, שהאריס מאמינה בחשיבותה הגדולה, הגורם הסביבתי הראשי המעצב את התנהגותם ואישיותם של בני האדם אינו החינוך שהם מקבלים מהוריהם, כפי שרובנו חושבים, אלא התירבות שהם זוכים לו מבני גילם. וכך שותפה האריס לגל של תיאוריות ומחקרים עכשוויים, המקטינים את הערך שייחסו התרבות והמחקר להשפעות ההורים על ילדיהם, לטוב או לרע. כהורים, טוענת האריס, אנו אשמים פחות משנהוג להאמין בתופעות שליליות שמתגלות אצל ילדינו, וגם אחראים פחות לבריאותם או להצלחותיהם. טענותיה מגובות היטב על ידי מחקרים עכשוויים.
בין לבן לשחור
למרות שבספר הזה האריס מבטיחה רומן בלשי, ספרה הוא ספר אקדמי לכל דבר, הבונה את התזה שלה בצורה יסודית, ביקורתית וממצה, וסוקר מאות עבודות מדעיות הנוגעות לעניין. אם יש לחלוחית של מתח בספר, היא נובעת מיכולתה הביקורתית המופגנת ומלשונה החדה כלפי מחקרים שאינם הולמים את עמדתה. ואכן, האריס מצטיינת ביכולת פולמוס חריפה עם המחקרים שממצאיהם עשויים להעמיד בשאלה, או בסתירה, את טענותיה. כמחצית מהספר מוקדשת להפרכת התיאוריות האלטרנטיוויות שהוצעו לשאלה שהעלתה. בעיני, עשרות עמודים בספר יכולים להיקרא כתרגיל מתוחכם בלוגיקה או במתודולוגיה של המדע, היינו כיצד אפשר להזים ניסויים ופירושים שפורסמו בבמות מדעיות חשובות בתער של חשיבה ביקורתית שמפעילה הכותבת. רק מועטים מהחוקרים שקדמו לה עומדים בשבט הביקורת שלה, וביניהם הגנטיקאי סטיוון פינקר, שהיא מקדישה לו את ספרה.
כמי שלימדה פסיכולוגיה מחקרית שנים רבות באוניברסיטה, יכולתי להשתעשע לעתים מן האקרובטיקה של תרגילי ההיגיון והביקורת שהפעילה האריס.
נזכרתי בשיעוריו המאלפים של דניאל כהנמן, לימים זוכה פרס נובל, ב"פסיכולוגיה ניסויית", שבהם למדנו איך אפשר להפריך כמעט כל ממצא באמצעות הפעלת שבט הביקורת ההגיוני או המתודולוגי. השאלות שהתבקשנו לענות עליהן בכיתה היו, לדוגמה: מה לא בסדר במחקר הזה? מה ההטיות שנכנסו בו, מהי טעות הדגימה, מדוע אין המבחן הסטטיסטי מתאים להשערה, מדוע המסקנה אינה מוצדקת על סמך הנתונים, היכן שופר מעט הדיווח, וכיצד היה אפשר לתקן את המחקר? ושאלת השאלות שהיינו אמורים לחשוב עליה, לו עמדה לרשותנו המעבדה המתאימה, היתה: האם הצלחת לשחזר את הממצאים גם במחקר חוזר? מה שלמדתי ולימדתי מאז הוא שאין דבר בטוח בממצאי הפסיכולוגיה, ואולי בשום תחום מדעי. המסקנה האישית שהסקתי היא שיש לגשת לפסיכולוגיה בכלים אחרים לגמרי.
לכן התפעמתי ואף השתעשעתי מהביטחון שמפגינה האריס בכתיבתה, המבדילה בבירור בין אמת לשקר, בין נכון לשגוי, בין לבן לשחור; מפריכה את כל מה שאינו הולם את התיאוריה שלה, ומעלה על נס את התיאוריה החדשה שלה. ברור לי כי בזהותי הישנה כתלמידה טובה הייתי יכולה להזים גם את הניסויים המעטים שבהם מתגאה האריס, שכן, לצערי ולשמחתי, אני משוכנעת שאין ודאות בהירה בשום תחום הנוגע לבני האדם.
תוהו ובוהו
את תשובתה של האריס לחידה הבלשית עצמה - על ההבדל בין התאומים הזהים או על השוני בין בני אדם בכלל - קשה מאוד לסכם. היא בונה את התיאוריה המקורית שלה (לדעתה) בהתאם לממצאי הגנטיקה ההתנהגותית והפסיכולוגיה החברתית. זו מתיישבת, לפי הצהרותיה, עם הנתונים העכשוויים של הנוירו-פיסיולוגים, הגורסים שנפש האדם היא מעין ארגז כלים המתמחים בתפקידים שונים.
אם כן, הבדלי האישיות הקטנים והגדולים בין בני האדם, שאי אפשר לייחס לשוני בגנים שלהם, נובעים לדעת האריס משלוש מערכות מנטליות בלתי-תלויות, הקשורות במנגנונים מוחיים נפרדים, המחוללים את ההתנהגות החברתית שלנו. שלוש המערכות הללו - שהיא מכנה מערכת היחסים, מערכת החברות ומערכת המעמד - מלקטות בלי הרף מידע מבני אדם אחרים ומפיקות ערבוביה גדולה של רמזים, המייצרת ומגדילה עד בלי די את השונות בין בני אדם. מערכת המעמד, היא זו שלטענת האריס יכולה להיחשב אחראית ליצירת הבדלי האישיות בין תאומים זהים, אך היא לעולם אינה פועלת בנפרד משתי האחרות.
מערכת היחסים שואפת ליצור ולקיים יחסים חיוביים; מערכת החיברות חותרת להציב את הפרט כחבר בקבוצה; בעוד שמערכת המעמד תחרותית ומטרתה לעלות על היריבים. כל מערכת אוספת מידע בדרכה, ובונה לקסיקון משלה על בני האדם. לכל מערכת התנהגויות ורגשות טיפוסיים וכן שגיאות נפוצות - והתוצאה היא תוהו ובוהו קוגניטיווי והתנהגותי המוביל כל אדם לאופיו ולדרכו האינדיווידואלית. צירוף הפעולה של שלוש המערכות מסביר איך, למה ומתי מתפתחת האישיות; מדוע ילדים הגדלים בחברה נעשים דומים לבני גילם בדרכים מסוימות ושונים מהן בדרכים אחרות; ומה הסיבה לכך שהם מתנהגים בצורה שונה במצבים או בהקשרים שונים.
וכך, בסיומו של הספר המייגע הזה, מוצעות מערכות אלה בתור "הפושעות" שגילתה הבלשית בקצה הדרך הארוכה והמפותלת של עבודתה. אני עצמי, בנוגע לדמיון בין אחיותי, למדתי מעט מאוד שלא ידעתי מראש.
No Two Alike: Human Nature / and Human Individuality Judith Rich Harris
ספרה של הפרופ' עמיה ליבליך, "ערק לארוחת בוקר", ראה אור בהוצאת שוקן
