1:54 דקות לסיום הוכיח כספי, בפעולה קטנה ולכאורה לא מאוד משמעותית, עד כמה קשה יהיה לפיני גרשון לשנות את מכבי תל אביב. כשחימנז חסם לקוק, כספי שכח שמכבי הימרה במשך מרבית הערב על הזריקה של האמריקאי של מלאגה, וזינק לעברו. זו היתה תזכורת לחילופים האוטומטיים בפיק-אנד-רול של תקופת אפי בירנבוים, שבה מכבי שמרה בצורה דומה כמעט על כל קבוצה, בלי קשר לתכונות השחקנים שממול. חימנז קיבל מקוק את הכדור חופשי, נעשתה עליו עבירה והוא קלע נקודה חשובה מהקו, בדרך לניצחון החוץ של מלאגה.
מאמן יכול לשנות מעט מאוד בשלושה ימים, וגרשון אכן לא הצליח לחולל מהפכה. את עיקר הדגשים הוא שם בצד ההגנתי: שיפור הריבאונד (מלאגה לקחה רק שישה מתחת לסל של מכבי, בניגוד לחגיגה במשחקים הקודמים), הגנה טקטית יותר (הימור על הזריקה של קוק וגומיז) ושינויים תכופים בין אזורית לאישית.
אלא שמלאגה לא התרגשה, שיחקה לאורך מרבית הערב כדורסל סבלני וחכם למדי, קלעה באחוזים גבוהים משלוש ומיעטה לשגות (תשעה איבודי כדור). הפציעות במלאגה גם הצילו את אאיטו מנטייתו לחילופים מוגזמים. הגבוהים הפותחים של גרשון, ליאור אליהו ובמיוחד דאור פישר, היו כהרגלם טרף קל לקו קדמי לא מרשים של חימנז (שיא עונתי של 15 נקודות). בסיום, לאור הרפיסות של באטיסטה וחוסר הביטחון של ווייט, זרק גרשון בסיום את כספי האגרסיווי יותר לעמדה מספר 4.
אבל הבעיה האמיתית של מכבי היא בהתקפה. כאן גרשון הוסיף תנועה אחת, שלא הספיקה כדי לפתוח את הפקק. בראון אמנם היה דומיננטי יותר והראה שהוא יכול גם ליצור לאחרים ובורשטיין סיפק את משחקו ההתקפי הטוב ביותר העונה, אבל בהיעדר משחק פנים של ממש, וכשארויו מציג עוד משחק חסר השראה, נתקלה מכבי שוב ושוב בקיר הספרדי בצבע (שנעזר בשיפוט שאיפשר להרביץ בחופשיות, בעיה חמורה לקבוצה רכה כמו מכבי).
כך שבשבוע הקרוב לא יוכל גרשון לשלוף את התרגילונים הקצרצרים שהספיקו לחבורת גאוני הכדורסל של שאראס-פארקר-וויצ'יץ'. הפעם יהיה עליו לבנות פיתרונות התקפיים הרבה יותר מורכבים, שמותאמים לחומר השחקנים גדוש החסרונות שקיבל לידיו. נכון לעכשיו, ההעפלה לטופ-16 נראית מורכבת לא פחות.
