ג'וזף קונרד. תירגמו מאנגלית: שולמית ויאיר לפיד, הוצאת ידיעות ספרים, 140 עמ', 88 שקלים
ה"משוטית" נלי, או שמא "מפרשית", "דו-תרנית של טיולים", ואולי סתם "ספינה", מבצעת איזה תמרון ימי עלום בפתיחת "בלב האפלה" של ג'וזף קונרד: האם היא חגה אל עגינתה, או נפנית אל עוגנה, או סתם מתנדנדת מעל העוגן שלה? ומכיוון שהגאות קמה, או הגיעה לרומה, וייתכן שבעצם שככה - לא נותר לה, לנלי, אלא להמתין לנסיגת פני-המים, או לשינוי, או לשפל. ומול נוף שפך התמזה מעלה המספר באוב את יורדי הים האגדיים של אנגליה, בהם פיראטים, אדמירלים ומחפשי אוצרות, וגם אנשי מסחר - אבל רגע, בתרגום החדש הם הפכו ל"מורדים". הבה נבדוק במקור: "Men on 'Change" כתוב שם, והתרגום הישן גורס "אנשי בורסה" ומציין בהערת שוליים שמילון "אוקספורד" מעיר על טעות כתיב של קונרד עצמו במונח
למעלה: המלך ליאופלד השני; למטה: ג'וזף קונרד
הזה.
כן, השוואת תרגומים עשויה להיות מלאכה מייגעת, טרחנית, קטנונית ומיותרת, ואלוהי התרגום לא תמיד נמצא בפרטים. לפחות ארבע פעמים תורגם "בלב האפלה" לעברית; נדמה לי שיש הסכמה גורפת על כך שתרגומים לעברית מתיישנים מהר ונהפכים לבלתי קריאים, ומשום כך יש לברך על כל תרגום מחודש של קלאסיקה; אבל שני תרגומים קודמים של הספר, של אופירה רהט בהוצאת כרמל ושל אברהם יבין בעם עובד, פורסמו בסך הכל לפני תשע שנים, ב-1999, והעברית הכתובה הרי לא השתנתה מאז עד כדי כך. שניהם תרגומים איכותיים של מתרגמים משובחים; ואילו תרגומו של מרדכי אבי-שאול, שהעניק לספר את הכותרת שנחרתה בלבם של קוראי עברית רבים, "לב המאפליה", פורסם בשנות ה-60 בספריית פועלים, אף שהוא נושא אתו ניחוח ישן הרבה יותר.
במאמר מוסגר כדאי לומר שתרגום חלוצי של יצירה נודעת נהנה מיתרון מובהק - הוא מטביע את דמות היצירה בתודעת הקוראים, לטוב ולרע. יותר מפעם שמעתי אנשים שהוויתור על "המאפליה" קשה להם, מפני שנפשם נקשרה במלה ההדורה הזאת, שקיבלה חיים ועוצמה משלה. במקרה של אבי-שאול, הכותרת חוטאת בהגבהה מופרזת שאינה נאמנה למקור; במידה מסוימת זה נכון בנוגע לתרגום כולו, אשר כפיצוי נושא עמו לוויית חן של עברית מיושנת, דשנה, עם יותר מקורט של רבדים לשוניים מסורתיים. המתרגמים האחרים העדיפו להיוותר נאמנים, כיאה וכראוי, לאותו Darkness הפשוט של קונרד.
בכל האמור במונחים ימיים, הנפוצים אצל קונרד, יבין מקפיד ומדייק יותר מכולם (נלי אינה משוטית, וגם לא סתם ספינה; ונתב אינו נווט) עם זאת, גם יבין לא נרתע משימוש במלים שיריצו את הקורא הממוצע אל המילון ("מלוכים", למשל, במובן של מצופי לכה).
התרגום של שולמית ויאיר לפיד בפירוש אינו מחייב טרחה כזאת. הוא פשוט יותר, והוא נגיש וברור - מן הסתם נגיש וברור יותר מאשר קונרד במקור האנגלי לקוראי אנגלית בני זמננו. אין בכך רע. גם אם אפשר להתווכח פה ושם על פרטים קטנים או אי דיוקים (ברגים אינם מסמרות), ועל בחירות תרגומיות כאלה או אחרות, הוא רהוט וערוך בקפידה. התרגום החדש אולי אינו עולה על קודמיו, אבל אינו נופל מהם; עד כמה הוא משמר את יפי סגנונו של קונרד - שמעריציו הרבים נשבעים באיכות ההיפנוטית של משפטיו, ועליו כתבה וירג'יניה וולף שעטו אינו מסוגל לשום מחווה מכוערת או חסרת-משמעות - ובכן, זאת שאלה של יופי, והוא בעין המתבונן. אני נוטה להעדיף את תרגומה של רהט, שמחפש, ונדמה שגם מוצא, שביל זהב בין נגישות להידור.
אבל השאלה האמיתית שעולה מן התרגום החדש אינה שאלת נחיצותו, אלא שאלת הרלוונטיות של קונרד ושל יצירתו הקצרה והזכורה ביותר - מסעו של צ'רלי מרלו, עובד בחברה בלגית לסחר בשנהב, בעקבות קורץ, שניתק כל קשר עם החברה ששלחה אותו ובחר להישאר במעבה הג'ונגל, כמנהיג של כפר ילידים הסרים למרותו.
התרגום החדש נראה כמעשה של פוליטיקה ספרותית יותר מאשר מעשה ספרותי נטו: תרגום הלפידים, מעצם חתימתו של יקיר המיינסטרים יאיר לפיד הופיע לאור הזרקורים, וכוון כמדומה לאיזה מיינסטרים ישראלי מדומיין ורחב, וגם עשה שימוש בתותחים הכבדים ביותר של המיינסטרים הזה, באמצעות כך שצירף את התרגום למהדורת יום הכיפורים של העיתון הנפוץ במדינה. במה זכה דווקא קונרד לכבוד הזה? אני חייב לומר שזה עורר חשד אוטומטי. האם היו מניעים נסתרים מאחורי התרגום החדש? האם זה קשור איכשהו לנאומי הפרידה של אולמרט או למועמדותה של לבני? תיאוריות קונספירציה יכולות לפרוח כאן. ההקדמה לתרגום החדש אפילו מציינת במשפט קצר את ההקשר המקומי הפוטנציאלי של היצירה, שהפכה שם נרדף להוקעת הקולוניאליזם, הכיבוש והשליטה האכזרית בעמים זרים.
משעשעת המחשבה שמאחורי תרגום הלפידים מסתתר איזה סדר יום פדגוגי; אני מניח שבסופו של דבר סביר יותר להניח ששולמית ויאיר לפיד פשוט אוהבים את הספר, וכל השאר קשור למחלקת שיווק ומכירות.
הספר "בלב האפלה" הוא יצירה אינטנסיווית, מרשימה ורבת-רבדים; היא הרבה יותר מאשר כתב אישום נגד הכיבוש והקולוניאליזם, והרלוונטיות שלה נשמרת בגלל סיבות רבות. אחת מהסיבות היא הפולמוס המתמשך בין קורבנות הקולוניאליזם (שאותם מייצג נאמנה הסופר הניגרי צ'ינואה אצ'בה, Chinua Achebe), שאינם מתרשמים מכוונותיה הטובות של היצירה, ואף מאשימים את קונרד, שומו שמים, בגזענות, ובין מעריציו הרבים של קונרד שיוצאים להגנתו. ג'וזף קונרד היה בן זמנו ומקומו, אבל צריך לומר שאין כמעט אדם שפוי - ולו גם שמרן גזעני ושטוף דעות קדומות - שיכול להישאר שווה נפש לנוכח האפיזודה הקולוניאליסטית המסוימת שמשמשת רקע ליצירה: מפעלותיו של לאופולד השני מלך בלגיה בקונגו. קונרד ביסס את כתיבתו על חוויית השיט במעלה נהר הקונגו בספינת קיטור ששמה היה "מלך הבלגים". כדאי לקרוא מעט על לאופולד, דמות היסטורית שתהילתה צנועה שלא בצדק, באתרי אינטרנט המוקדשים לרוצחי-המונים ידועים יותר ופחות. הברוטליות המטורפת של תקופת לאופולד בקונגו היא מקרה קיצוני ונתעב במיוחד, שחשוב היה להוקיעו בזמן אמת - אבל לקולוניאליזם פנים רבות, מהן מתונות ורכות יחסית, ועליהן לא הרבה קונרד לכתוב. הוא הפליג ברחבי האימפריה הבריטית הקולוניאליסטית שהשמש לא שקעה בה מעולם, והעריץ אותה. ההומניות הבסיסית שלו לא ראתה התנגשות בין העקרונות הללו.
הפולמוס הערני סביב היצירה המסוימת הזאת של קונרד, וסביב מקומו וחשיבותו הכללית של קונרד, מראשוני המודרניסטים, מותירים את יצירתו חיה ונוכחת בעולם הדובר אנגלית.
העיבוד ההרואי ביותר של הספר, דווקא של קולנוען - הבמאי פרנסיס פורד קופולה ב"אפוקליפסה עכשיו" - תרם גם הוא לשמירתו בתודעה (עטיפת הספר בתרגום הלפידים מתייחסת, כך נדמה, לחזותיות של קופולה יותר מאשר למקור הספרותי). אם התרגום הנוכחי יחזק את נוכחותה גם בעברית, ויתרגם גם את הפולמוס המעניין הזה, דיינו.
\ Heart of Darkness Joseph Conrad
אבנר שץ הוא סופר אוהב-ים שהפליג בצעירותו באוניות סוחר
