שהם סמיט. איורים: ישי מישורי. הוצאת כנרת, 68 עמ', 68 שקלים
בטרם הגיע אלי ספרה של שהם סמיט על שש נשים גיבורות, הירהרתי ביני לביני על אילו נשים גיבורות הייתי אני מספרת, או לפחות חוזרת וקוראת בהנאה רבה. הראשונות שעלו בדעתי היו רוזה לוקסמבורג, הלוחמת הגדולה למהפכה חברתית סוציאליסטית, אשר אויביה הימנים-הפשיסטים רצחוה באכזריות פרועה והשליכו את גופתה לנהר. הגיבורה השנייה שלי היא מארי קירי, או כפי שקראו לה, מאדאם קירי, שלמרות צרות עינם של הגברים הצרפתים אשר סירבו לקבלה לאקדמיה, סופו שקיבלוה והיא אף זכתה בשני פרסי נובל על מחקריה בתחום הכימיה והרנטגן, אשר מהקרנותיו חלתה ומתה טרם זמנה.
חשבתי גם על גיבורות משלנו - יעל אשת חבר שרצחה את סיסרא, או יהודית שכרתה את ראשו של אויב ישראל הולופרנס, או ברוריה אשת רבי מאיר שאיבדה עצמה לדעת בשל צרות עינם של "חכמים", אשר לא יכלו לשאת שחוכמתה עולה על שלהם ועשו הכל להכשילה ולהוציא דיבתה רעה. איני מתייחסת כאן לגיבורות כחנה סנש וחביבה רייק, ותיבדל לחיים ארוכים נתיבה בן יהודה, שכל ערביי הגליל פחדו ממנה וקראו לה "החיה הצהובה".
ובעוד אני מדפדפת בזיכרונותי, קיבלתי את הספר החדש, ונמצא שלא ניחשתי דבר. עם זאת, ניגשתי לקריאה בסקרנות. הגיבורה הראשונה שהוצגה היא אטלנטה, הציידת הטובה ביותר, שמקור סיפורה במיתולוגיה היוונית. היא הפכה לגיבורה בשל אביה, שסירב להיות אב לבת, כי בת לא יורשת את אביה, אינה יודעת לעבוד במשק ולפתחו וכו' וכו'. כשגילה שנולדה לו בת, חטף אותה ומסרה לאחד מעוזריו כדי שיניח אותה במקום רחוק "ואולי איזה טיפש יאמץ אותה". סופה של הילדה, כמסופר, שדובה מצאה אותה, גידלה אותה ואז כשהחלה לדבר שלחה אותה לחברת בני אדם - לחבורת ציידים. וכך הפכה הגיבורה שלנו לציידת מעולה, ואף סיכנה את חייה בבואה להציל תושביו של כפר שחיו בבהלה מפני חזיר בר עצום, מפחיד ומאיים. ואמנם, היא גילתה גבורה גדולה בחיסול המפלצת, והכל הבינו שאשה יכולה להיות ציידת אמיצה. זה כמובן אינו סוף הסיפור: הציידת חזרה לבית אביה שהזדקן והיה מוכן להעניק לה את כל רכושו בתנאי שתינשא לאיש. היא אמנם סירבה, אך גבר נאה וצעיר מצא תחבולה לקנות את לבה, והסיפור נגמר באושר ועושר.
הגיבורה השנייה, המעבירה אותנו למצרים, היא איסיס. אלה, קוסמת ומכשפה. איסיס היא נכדתו של רע, אבי האלים ואחותו-אהובתו של אוסיריס. כמובן היה גם אח נוסף, רשע ואכול קנאה, שהתנכל לאוסיריס והמיתו בתוך ארון מתים שהכין לו. למרות שהמעשה על כל גלגוליו רחוק מלהתקבל על הדעת, זו האגדה היפה ביותר בספר. היא מקרינה הרבה אהבה ונאמנות וממחישה מה היא שנאה וקנאה. יש בה משום הבחנה בין טוב לרע, וכולה מסופרת בדרך שאוהבי סיפורים ואגדות יאהבו להקשיב לה.
מי שמכיר את סיפורה של מרים, אחות משה, ודאי מצטער כמוני על הסיפור המובא כאן. הסופרת מתארת את גבורת מרים שהצילה את משה בעומדה ליד היאור מצפה לגאולה, עד שבאה בת פרעה. היא מוסיפה צבע על ידי תיאורים של שחייה ביאור, מגעה עם התיבה ועוד. נראה לי שהסיפור התנ"כי לא זקוק לתוספות האלה. עם זאת, מרים גילתה את אישיותה בגיל מאוחר יותר, כנביאה, כמי שמארגנת נשים לצאת במחול ולשיר שירת הלל לה'. היא גם מושפלת שעה שאהרן אחיה יוצא נקי, לאחר ששניהם דיברו רעה באשת משה בת מדין "האשה הכושית". אהרן יצא נקי ואילו מרים הוכתה בצרעת, והרי הבכור היה אהרן. אך לכהנים ורבנים תמיד נסלח אצלנו.
אהרן, שנתן לעם להקים את עגל הזהב ואשר לא עשה כל מעשה לעצור בעדם, נחשב לאוהב שלום, וזאת למרות העובדה שבשל אותו עגל נרצחו 3,000 אנשים, ואהרן אפילו לא ננזף. מכל מקום, סיפור מרים מוכר, ילד עברי יקשיב לו ויזכור אותו, גם אם ישמע אותו לפני שלמד אותו.
מתברר שכבר בימי קדם אנו מוצאים קיפוח והשפלה כלפי נשים, אף על פי שיש מלכות, אלות, מכשפות ואהובות. מגוון זה נמצא גם במיתולוגיות למיניהן, ואלו מקרינות איזו אמת חברתית-אנושית ובצדה מוסר השכל.
בספר שלפנינו יש שני סיפורים נוספים. האחד מתוך המיתולוגיה של איי הוואי, העוסקת בפלה, הגועשת ורושפת אש. באזור יש הרבה הרי געש ופלא היא מלכת הר הגעש הנורא, ועל כן אופייה סוער, גועש ומסעיר. פלא מאוהבת ומחפשת את אהובה, ולה אחות צעירה, נאמנה ורקדנית הבאה לעזרתה. סופו של הסיפור הוא ששתיהן מוצאות את אהבתן, לא לפני מעשה נסים והחייאת מת. עדיין לא ברורה לי כאן הגבורה.
הסיפור הנוסף אף מוזר יותר: קוקוארשוק, בת לשבט שחי באיזור הארקטי, רוצה ילד משלה. כדי להשיגו עליה לחפור בקרח, ושוב לחפור, חפירות עמוקות, ולעבור נהרות, עד שלבסוף אחרי מאמצים רבים היא שבה עם תינוק. קשה להבין את הגבורה, אלא אם כן, מאמץ גדול להגשים רצון זה גבורה, לעתים כן.
לסיכום, הסיפורים אמנם מסופרים יפה אך ספק אם הם יישבו את סקרנותם, דמיונם וסבלנותם של ילדים בני חמש או שש. אם אזהר בלשוני אומר - ילד ישראלי בן שש כבר יודע שילדים לא מוצאים בחפירות בקרח או מתחת לראש כרוב בשדה. הוא גם יודע כי על התפרצויות של הר געש אין שליטה לגברת נסערת ושאת המתים לא ניתן להקים לתחייה, אפילו לא על ידי אהבה. אני אוהבת סיפורי אגדות וסיפורים מהתרבות ומהאמנות של הקדמונים, אך קשה לי לקבל תיאור של אלות ומכשפות שיש להן כוח מסתורי להרוג ולהחיות מתים כנשים גיבורות.
