עמלה עינת. הוצאת הקיבוץ המאוחד, ספרית פועלים, 125 עמ', 64 שקלים
"עסק הביש" שאירע למדינת ישראל במצרים ובעקבותיו השאלה "מי נתן את ההוראה", העסיקו את הציבור הישראלי במשך שנים ארוכות, ואף גרמו שינויים פוליטיים מרחיקי לכת. יפה ונכון עושה עמלה עינת בעוסקה בסוגיה כאובה זאת מתוך התייחסות לגורלם הטרגי של גיבורי הפרשה עצמם, אשר נשלחו למשימה "אבודה" מלכתחילה. לא המשמעות המדינית ולא ההשלכות הפוליטיות עומדות במרכז ספר הנעורים הזה, אלא אותם עשרה צעירים יהודים, בהם בחורה אחת, שנאסרו על ידי המודיעין המצרי ב-1954 באשמת ריגול לטובת ישראל. על חלקם נגזר מוות ועל האחרים (חוץ משניים) מאסר ארוך. הרעיון בהפעלתם היה, ככל הנראה, לגרום אי שקט גדול במצרים על ידי ביצוע פעולות חבלה שונות, כדי להמחיש עד כמה מצרים אינה בשלה לעצמאות מלאה.
תחילת ההתארגנות היתה שנים קודם לכן, כאשר בני החבורה היו נערים יהודים במצרים. הילדים האלה חלמו להגיע לארץ ישראל ובינתיים השתתפו בפעולות נוער גלויות וחשאיות כדי לבטא את זהותם היהודית והציונית. "בני עקיבא" ו"הצופים" שימשו להם מסגרות מתאימות. פעולתם הבולטת הראשונה כנערים היתה הגנה על הרובע היהודי בקהיר מפני מהומות ההמון הזועם שביקש למחות על הקמת מדינת ישראל. מתוך פרטים היסטוריים ובעזרת דמיון פורה מתארת המחברת את הפעולות השונות שנקטו כדי לאסוף חומר מודיעיני ולהכין משימות עתידיות. בין לבין מתוארים יחסיהם זה עם זה, כולל למשל אהבתם של סוזי וויקטור. במובן זה אפשר לקרוא את הספר גם כמעין מותחן לבני הנעורים.
השינוי הגדול חל לאחר ההכשרה של חלק מהצעירים בארץ והיערכותם מחדש במצרים, הפעם באווירה שונה לגמרי. אותו מפעיל אלמוני ("השליח") ומשימות החבלה שהוטלו עליהם, נראו לפתע מאיימים וכמעט הזויים. בשלב זה בספר כבר ברורה מראש התוצאה הסופית של כישלון והעמדה אכזרית לדין. התלישות, חוסר ההכנה הראויה והבלבול מועברים היטב בין דפי הספר, וקוראים צעירים יוכלו בקלות להזדהות עם הצעירים האמיצים והנאמנים. "אבל כעת, בעיצומה של הפגישה המתוחה, היה זה רובי שהתפרץ בחוסר סבלנות 'איפה עושים? מה עושים ומתי?' לחש בצרידות נרגשת. 'אתמול, בכל מקום' ענה האיש בביטחון מחויך". כך מתוארת אחת הפגישות בין אחד מבני החבורה לשליח המסתורי מישראל. "'אתה עצבני היום?' שאל המפקד ממושב הנהג בזלזול בוטה. הוא לחץ על הכפתור המתאים וגג המכונית נפתח לאטו. 'עכשיו יהיה לך יותר אוויר, אז אולי תירגע', המשיך באותו טון לעגני". בדרך זאת מבטאת המחברת את הפער הרגשי בין סערת הנפש של הצעירים המסתכנים לבין הציניות של מפעילם.
הספר לא מתיימר לנתח את הצד ההיסטורי המדויק של הפרשה. יש לשער שאפשר לשמוע דעות נוספות בנוגע להתנהלותו של הממסד הישראלי. אולם דווקא הנימה האישית שנבחרה מאפשרת הזדהות עם הדמויות ומניעיהן הטהורים. נכון שלעתים שפת הסיפור מכוונת לקוראים מבוגרים ולא לנוער, אבל במחשבה שנייה עלי לשבח גם היבט זה, כחלק מהמאמץ - אני מקווה שהמשימה הזאת עדיין לא אבודה - לא להסתפק בשפה הרזה והמוגבלת שבמקומותינו. עובדה היא שהשקט הנורא שהשתרר לאחר תפיסת החבורה במצרים יצא לאוויר העולם בצעקה והביא לתמורות פוליטיות משמעותיות בישראל. האירוע הזה ראוי לבוא לידיעת צעירים ובוגרים כאחד והספר מסייע בכך מאוד.
