שקשוקה שתיים
גליה עוז. איורים: תמר נהיר-ינאי. סדרת "ראשית קריאה", הוצאת כתר, 89 עמ', 58 שקלים
יש ספרים שאני אוהב, ויש ספרים שמשעממים אותי, וזה לא משנה אם הם למבוגרים או לילדים. אין לי סבלנות לספרים שמתייחסים אלי כאילו אני ילד קטן. למשל, שמסבירים לי יותר מדי מה ההבדל בין טוב לרע, ושמשכנעים אותי שלהתנהג יפה זה הכי טוב. לפעמים, להתנהג לא יפה זה הרבה יותר כיף. כולם יודעים את זה, גם סופרים שכותבים ספר.
לכן, אם יש ספר שמספר על ילד או על מבוגר שהוא גיבור, שתמיד מצליח בכל מה שהוא עושה, ותמיד מתנהג כמו שצריך, זה לא נראה לי אמיתי. או אם יש ספר על גיבור שלומד להיות טוב, ושמבין שלהתנהג יפה זה הכי כדאי, אני חושב שאחרי שהדפים נגמרים, או אחרי שעבר קצת זמן, הוא יחזור להיות גם קצת לא בסדר. כי לפעמים בחיים אנשים שוכחים להתנהג יפה, או שיש אנשים אחרים שמעצבנים אותם ומפריעים להם להתנהג כמו שצריך. כל אחד, גם בחיים וגם בספרים, מתנהג גם ככה וגם ככה.
ולכן נהניתי מהספר "שקשוקה שתיים", כי יש בו ילדים שמתנהגים כמו בחיים, ומדברים כמו בחיים, והם לא טובים מדי או רעים מדי.
הגיבורה שלו, ילדה שקוראים לה יולי, היא ילדה רגילה: היא לא רצה הכי מהר כמו בת הדודה שלה אפי, והיא לא ממציאה סיפורים נהדרים כמו אביב מהכיתה שלה. היא גם לא בריונית שמרביצה, כמו דותן. היא ילדה רגילה, שלפעמים מסתבכת בצרות, גם אם זה לא באשמתה, וגם אם מאשימים אותה בדברים שהיא בכלל לא עשתה.
הכל מתחיל כשאפי מתכוננת לתחרות ריצה מול בית הספר השני, ובעיקר מול דור דואני, ילדה שהעליבה אותה פעם. אבל בבית הספר מישהו שם לאפי מתנות על השולחן בכיתה, שוקולד וגם בלונים, שעליהם כתוב "אפי מנצחת". כולם יודעים שהמנהלת לא מרשה להביא שוקולד או בלונים לכיתה, ולכן כשהיא רואה את כל המתנות האלו היא מתרגזת. היא אומרת שבגלל זה היא לא תרשה לאפי להשתתף בתחרות.
כולם חושבים שיולי נתנה לה את המתנות האלו, ושחר תכלת המנהלת אפילו חושבת שיולי עשתה את זה כי היא מקנאת באפי, בגלל שאפי יודעת לרוץ מהר. אבל יולי לא עשתה שום דבר חוץ מארגון תחרויות ריצה בחצר אחרי הלימודים בין אפי לכלבה שקשוקה. ומרוב ניסיונות לסדר את הכל כדי שאף אחד לא יכעס על אפי ויאשים אותה, היא מסתבכת בעצמה. ואפילו אפי כועסת עליה וחושדת בה שהיא נגדה.
אמא של יולי אומרת לה שלא תמיד צריך לקחת ללב, אבל לפעמים מוכרחים לקחת ללב. במיוחד כשקורים דברים שלא לגמרי באשמתנו, וכשהיו לנו כוונות טובות שלא הסתדרו כמו שחשבנו. זה קורה די הרבה, גם לילדים וגם למבוגרים, וזה מעצבן ולא הוגן. אבל צריך לזכור שאנשים שאוהבים אותנו, כמו חברים טובים או אמא ואבא, יבינו בסוף מה היה באמת. וגם אם הם לא יבינו, הם לא יישארו כועסים הרבה זמן.
הספר "שקשוקה שתיים" הוא ספר מותח, ויש בו גם הרבה רגעים מצחיקים. הוא מספר על חברות של ילדים, שיש בה ריבים ואי-הבנות וגם היעלבויות וקנאה. זה חלק מהעניין. אבל יש חברויות ששוות את זה (לא כולן). חלקן שוות את זה כי יש בהן את המתנה הגדולה של להיות ביחד, לצחוק ביחד ולשמור סודות ביחד. ו"שקשוקה שתיים" הוא ספר שגם נותן את המתנה הזאת. זה ספר שגם הופך לחבר.
הרשימה נכתבה בעזרתה של נטע פנחסי, עוד מעט בת עשר, מקיבוץ יראון |
