מיקי חיימוביץ משדרת מאשקלון. האמברגו התקשורתי של דו'צ הוכיח את עצמו
צילום: דן קינן
יותר עיתונאים מתושבים
"למען האמת", הודה דן אבן, כתב חדשות ערוץ 2, בשידור חי, "יש כאן יותר עיתונאים מתושבים כרגע". שדרות אינה קיימת באמת, אלא בתודעה התקשורתית שלנו. העיר שחוברה לה יחדיו לכבלים, ניידות שידור וסאונדמנים, אינה מבחינה עוד בין קול הנפץ המתבשר מאזעקת צבע אדום למיקרופון הבום שתלוי מעל לראשה של נסלי ברדה.
כולנו עם תושבי שדרות
וכולנו "תושבי הדרום". וכולנו "עם ילדי הדרום היושבים במקלטים". וכולנו "חצי מיליון ישראלים תחת אש". לא שלמישהו הפריע קודם שבמשך שמונה שנים ירו על שדרות מעל 6,000 טילים, ולא שמישהו יידע למקם את כרם שלום על המפה, גם אם יובטח לו שחרורו של גלעד שליט. אבל כולנו עם תושבי הדרום. הדרום, נו, שם, שם, במקום ההוא, שהוא לא כאן ולא ליד כאן, ולא פה ולא בשום מקום. הוא שם, "בדרום".
עופרת יצוקה
קופירייטינג מנצח מבית צה"ל-זרמון-ז'רגון. הסביבון עשוי עופרת יצוקה. יש המכנים מתן פסולת מוצקה מבית היוצר של המעי הגס "יציקה". ירי מכונה בפי חלק מהבריות גם "המטרת עופרת". ומכאן: ירינו עליהם כמו משוגעים בחג החנוכה ועשינו מהם פורפרה.
הוריתי על הקפאת הקמפיין
רק חימם מטוס חיל האוויר הראשון את מנועיו וכבר שיחרר שר הביטחון ויו"ר מפלגת העבודה, אהוד ברק, הבטחה שהוא "משעה את קמפיין הבחירות". חיש מהר הצטרפו אליו גם הטוענים לכתר, והתחייבו להשעות - במידת הצורך - ואף לצנן, שלא שלדבר על להקפיא, את הקמפיין. מאז זינק ברק בחמישה מנדטים בסקרים, ציפי לבני ("אני לא מתכוונת לדבר עם חמאס") מקפידה על מינון מושעה-קמפיין של 15 ראיונות ביום ובנימין נתניהו מעדכן את הכרזות ("חזקים ביחד. הליכוד עם חיילי צה"ל ותושבי הדרום") ומחכה ליום פקודה ממפקדת המיקרופונים הראשית: "בזמנך החופשי, אש!"
בלתי מעורבים
מונח צה"לי שנועד לציין חפים מפשע, אזרחים שידם לא היתה במעל, צופים מהצד בהתקוטטות אלימה בין שתי אסכולות שמיות יריבות. ומכאן: "בלתי מעורבים" הם בעצם ניצבים פלסטינים בסרט מלחמה המגלמים את תפקיד הגופות. סוכנויות הידיעות בעולם, מכל מקום, משתגעות על התמונות.
אריק איינשטיין
לכל מלחמה השיר שלה ("שיר הרעות", "ירושלים של זהב", "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ", "שתי אצבעות מצידון", "אחרינו המבול", "סדאם-סדאם יא מיטומטם"); למבצע הזה יש פסקול משירי אריק איינשטיין, שחוגג כעת 70, כל הזמן, מסביב לשעון, בכל התחנות, כמחווה למאסטרו. בלטו לטובה בסבב החגיגי: "שיר של אחרי מלחמה" ו"ילדים של החיים", שאותו ניתן להקדיש רטרואקטיווית לילדים משני הצדדים. כלומר, אלה שנותרו בחיים.
סליחה, איך קוראים לך?
"אש בדרום" (חביבת המעצבים הגרפיים), "מלחמת עזה" (על משקל "מלחמת לבנון"), "מלחמת שלום הדרום" (על שום "מלחמת שלום הגליל") או "עימות עם חמאס" (בלשונו היבשה של ערוץ 1). לצד זה עולה השאלה, בעיצומו של מה אנחנו? מבצע? מלחמה? חבית חומר נפץ מתגלגלת? נתפשר אפוא, בהעדר "יכולת הכרעה", על "עופרת יצוקה" (ע"ע).
הקש בגג
אחיו החמוש של ה"פרוזדור ההומניטרי" (ע"ע), או גרסת לוחמת הלייזר ל"נוהל שכן", הפרימיטיווי משהו, מראשית המילניום. במקום לבקש מאיזה שכן של חמאסניק שיילך-רגע-ידפוק-בדלת-יראה-אם-יש-מישהו-בבית, רגע לפני שסיירת גולני מסתערת, דופקים לו על הגג ב"ירי אזהרה" ממסוק.
הזירה התודעתית
עילת המבצע היא "הפסקת הירי על ישובי הדרום" ("אף מדינה ריבונית לא הייתה מרשה ירי על ישוביה" וגו'), אבל הקרב האמיתי מתנהל על "תמונת הניצחון של המלחמה", זו שיצאה מהפוקוס בסיבוב הקודם בלבנון. האם אלוף פיקוד דרום באמת מפנטז על פריים של אחמד ג'עברי, "רמטכ"ל חמאס", יוצא ממסתורו בחדר היולדות של שיפא, וממלמל "היהודים ניצחו, הלאה ההתנגדות האיסלאמית, הצביעו ליברמן למען שלום בר-קיימא באזורנו"? כך או כך, דומה שכל תמונת סיום אחרת שתיתפס בעין המצלמה תיחשב ל"פגיעה נוספת בכושר ההרתעה של ישראל".
מבצע קרקעי
ישנן "תקיפות חיל האוויר", להלן: "המבצע האווירי". ישנו "ירי ארטילרי" של סוללות חיל התותחנים של צה"ל, להלן "ריכוך ארטילרי". וישנו "המבצע הקרקעי", שאינו בא בסתירה, כמובן, ל"פעילות של כוחות מיוחדים של צה"ל בעומק רצועת עזה", או בהשלמה ל"פעילות של איסוף מודיעיני באמצעות מזל"טים". "המבצע הקרקעי" הוא דרך לומר ש"שלוש חטיבות הרגלים המובחרות של צה"ל ערוכות להיכנס לעזה עם פקודת הדרג המדיני", ש"החיילים כאן כולם, יונית, מאוחדים בדבר אחד: הרצון שלהם להיכנס כבר לעזה ולהילחם", וחוזר חלילה.
בנק מטרות
בהמשך למשבר הכלכלי העולמי, גם בזירה זו מדווחים הפרשנים הצבאיים, בתום שבועיים של הפצצות מהאוויר, כי "חל פיחות משמעותי במספר המטרות האיכותיות בבנק המטרות של חיל האוויר", ובעברית הנהוגה יותר בעיתונות הכלכלית, ברוח הימים האלה: "חשש להתמוטטות בנק נוסף". בתגובה הוריד נגיד בנק ישראל את הריבית לרמתה הנמוכה ביותר מאז קום המדינה. מנגד נמסר מחמאס כי ביתו של בכיר הארגון ניזאר ריאן הופגז בפעם השנייה, לאחר שבפעם הראשונה הופלה עליו פצצה במשקל טונה אחת, והביאה להריסתו ולהרג ריאן, משפחתו ושכניו. הבורסה הישראלית הגיבה בעליות חדות (11% במצטבר, בשבועיים הראשונים למלחמה).
למוטט את שלטון חמאס
מחלוקת בין הכתבים המדיניים, הפרשנים הצבאיים והמרצים במכוני המחקר, בשאלה אם בכוונת ממשלת ישראל להביא להחלפת שלטון חמאס באחר (איזה בעצם? עלה ירוק, אולי?), או בסך הכל להגיע לכדי "תהדיאה מוגבלת", "הודנא משודרגת", "מאזן אימה מוגבל", "הבנות מיקרו-טקטיות", או "הבנות ענבי זעם בנוסח עזה" בתום המבצע. קולות אחרים מציעים להמתין לחילופי השלטון בארצות הברית כדי לראות למה מתכוון ברק אובמה כשהוא מצהיר כי הוא "מודאג עמוקות מהרג של אזרחים משני הצדדים".
צה"ל הפעיל עד כה חלק קטן מיכולותיו
כך גם חיל האוויר, ש"אינו מביא לידי ביטוי את הפוטנציאל הגדול פי כמה שלו", לפי "בכיר" ב"כחולים" בדבריו לאחד מכתבינו הצבאיים. מלחמתו של גוליית הישראלי בדוד העזתי מייצרת עבור צה"ל תסכולים למכביר, והגדול שבהם הוא העדר התנאים המתאימים להפגין את מלוא כוחו (אם לא סופרים 900 הרוגים ועיצוב מחדש ברוח צה"ל של פריטי נדל"ן לא מעטים ברצועה).
עוטף עזה
כינוים של כל הישובים בסביבת עזה. שובץ בלקסיקון באדיבות אנשי האקדמיה לעברית-צה"לית. אלא שאליה וקוץ בה: טווח הטילים המתרחב של חמאס הפך לא רק את שדרות, שער הנגב ואחיהם הגיאוגרפיים לעוטפי עזה, כי אם גם את גדרה, אשקלון ואשדוד. ומכאן, מפי הדס שטייף, הכתבת לענייני משטרה של גלי צה"ל, נולד הצירוף "עוטף גדרה", עם נפילת טיל בסמוך למקום. ללמדכם שכל העורף כולו חזית אחת גדולה, עטופה ברחמים. ובעברית: עוטף ישראל.
מהנדסי חמאס
עוד מהישגי המבצע: חיסול "רפא"ל של חמאס" בפי אחד הכתבים הצבאיים. הכוונה, יש מבין, למחרטה הממוקמת במבנה תת-קרקעי או באחוריו של מוסך, או באיזו "אוניברסיטה" (ללימודי טרור?), שם שהו בעת ההפגזה גם "מהנדסי הקסאם", שם קוד למרכיביו של הטיל, שכמוהו כדווידקה, רועש להחריד ואפקטיווי למחצה. לצד חיסול "קצין הארטילריה של חמאס" מסוף השבוע שעבר נדמה שאמנם, כפי שהובטח, "הזרוע הצבאית של חמאס, ספגה מכה קשה".
מסגראד
להלן: מסגד אבו-חניפה א-נעמאן, בצפון הרצועה, שבין עמודיו הוסתר מצבור טילי גראד ששימש "מחסן נשק של חמאס" לפי ישראל הרשמית. ה"מסגראד" הוא שילוב של כל פלאות המלחמה הזאת: קופירייטינג תקשורתי בינוני, המנסה ללכוד בשנינות של אגרופן מציאות דתית חדשה ברצועה - אללה הוא אכבר, והוא עושה משמרות בנשקייה במצוות איסמעיל הנייה.
פרוזדור הומניטרי
בן דודה של "הפסקת האש ההומניטרית". שניהם צאצאיו הצייתנים של "אין משבר הומניטרי בעזה" (אליבא דשרת החוץ) המפורסם והנחרץ. על כל פנים, הומניטרי הוא הפרוזדור, ומשכו כשלוש שעות, לרוב בין אחת לארבע אחר הצהריים ("שלפשטונדה", בפי אור הלר, כתב חדשות 10) ובו יבואו משאיות עמוסות ציוד רפואי, מזון, שמיכות (ולבטח גם כמה מסתננים, פעילי שלום אירופאים).
40 קילומטרים
להווי ידוע כי מאז ימי לבנון נעות מלחמות ישראל בפלסטינים סביב עצמן בלולאה משוגעת: טווח טילי האויב הוא 40 קילומטר, מהקטיושה ועד הגראד. הצעתו של רפול המנוח להרחיק את הקנים המטווחים למרחק סכום הקילומטרים הזה (ולסיים בביירות, כשכוונת של צלף ישראלי מכוונת לראשו של ערפאת) דומה להדהים לקונספט של "מיטוט שלטון חמאס", והעתקתו - לאן, בעצם? - אולי, לתוניסיה? אח, תוניסיה!
מוצב קדמי של איראן
"לא ניתן לעזה להפוך למוצב קדמי של איראן" (מחצית מדוברי הממשלה, בכל הערוצים, מאז תחילת המלחמה). כמו כן, "הטילים שאנו יורים פוגעים בעזתים, אבל מכוונים להעביר מסר לאחמדינג'אד ולמשמרות המהפכה החומייניסטית". ובנוסף, "ציר הרשע קנה לו אחיזה בסוריה, בלבנון - באמצעות חיזבאללה - וכעת בעזה. הפגיעה בחמאס מטרידה מאוד את האיראנים". אני רק שאלה: במקום להתכתב עם איראן, על גבם של העזתים, לא יותר עדיף לשלוח את בעל הבית להשתגע על הדבר האמיתי? חיל האוויר כבר ממילא חמוש ובאוויר.
תוכנית השלבים
"שני שלבים של המבצע מאחורינו", כעת נותר לראות רק אם "היוזמה הצרפתית" להפסקת האש, כמו גם הנכונות המצרית להילחם בהברחות הנשק, במקביל לסיום "הרכבת האווירית" של שרי החוץ האירופאים, לצד "המתנה להבהרה רשמית" בעניין מדיניות ממשל אובמה העולה ובא, בצירוף "היוזמה לדחיית הבחירות" - שבאה במקביל למהלך הנגד השקט להבטיח כי הבחירות יתקיימו במועדן - בשילוב הערכת אמ"ן ושאיפת הרמטכ"ל גבי אשכנזי "לייצב את המערכה" או לנסות "להביא את השלב הקרקעי לכדי מיצוי", יביאו את צה"ל להסתער על "השלב השלישי למבצע".
המילואימניקים מחייכים
צפירת ארגעה: במערכה הנוכחית "הוסקו המסקנות", "הופקו הלקחים" ו"עודכן הציוד" ממלחמת לבנון השנייה. המילואימניקים, נמסר, "מחייכים". יש אפודי מגן קרמיים, יש ציוד לראיית לילה, יש מימיות ויש הופעת אורח של נינט. בעיה אחת קטנה: דובר צה"ל אסר על שימוש בטלפונים סלולריים בתחומי שטח הלחימה. לא נורא, דקה עם נינט טובה משעה עם אמא בטלפון.
ירי דו-צדדי
מונח המתאר מציאות בלתי נסבלת שבה "כוחותינו יורים אלה על אלה". האמריקאים מכנים את העניין "אש ידידותית", במין אירוניה מרה המתארת סיטואציה שבה אוהב הופך לאויב וחיבוק אמיץ הופך לחיבוק דוב. ישראל השכלתנית מעדיפה לשון ראשי-תיבות קצוצת קנה: ירי דו"צ. רוצה לומר: יש צד אחד לסיפור, והוא יורה זה על זה.
פול
נציגי התקשורת, איש איש בתורו, מוזמנים להצטרף לכוחות הלוחמים ברצועה ב"פול עיתונאי", ולהעביר את דיווחיהם לכל קולגה שיחפוץ בכך. רון בן ישי זכה להיות הכתב הישראלי הראשון שדיווח במקביל לשלושה עיתונים מתחרים: "ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"ישראל היום". המהלך הזה קיבע את "תמונות הניצחון" של דובר צה"ל: במקום מלחמות יהודים על מנויים, קיבלנו שלום בר קיימא המבוסס על זהות אינטרסים בין ברוני התקשורת.
ביתור
לגנותה של הלשון הצה"לית ייאמר שהיא אינה מעדכנת את עצמה בקצב מספק. להגנתה יצוין כי כשהיא חוקקת מלים, היא טובעת אותן על קיר הנצח לבל יימחו. כזוהי המלה "ביתור", שבצירוף "הרצועה" ו"צה"ל" ("צה"ל השלים את ביתור הרצועה"), מייצרת הדהוד נוסטלגי אל הימים המתוקים והצודקים של "כיתור" הארמיה השלישית המצרית, בשלהי מלחמת יום הכיפורים. אז, כשלאויב היו מדים ודגל וחיל-אוויר ופעילות שלום אירופאיות התנדבו בקיבוצים.
מנגנון לסיום הלחימה
חלופה צוננת ל"תביאו סולם כדי שנרד מהעץ". אחרת חסן נסראללה שוב יתלהם מתוך הבונקר, ויספר איך חטפנו גם מצפון וגם מדרום וימשיך להסתלבט על עמיר פרץ עד בלי די. ובכן, על מנת להימנע מעניין מבאס זה, יש צורך מיידי ב"מנגנון לסיום הלחימה".
לכל מלחמה השיר שלה ("שיר הרעות", "ירושלים של זהב", "לילה שקט עבר על כוחותינו בסואץ", "שתי אצבעות מצידון", "אחרינו המבול", "סדאם-סדאם יא מיטומטם"); למבצע הזה יש פסקול משירי אריק איינשטיין, שחוגג כעת 70, כל הזמן, מסביב לשעון, בכל התחנות, כמחווה למאסטרו. בלטו לטובה בסבב החגיגי: "שיר של אחרי מלחמה" ו"ילדים של החיים", שאותו ניתן להקדיש רטרואקטיווית לילדים משני הצדדים. כלומר, אלה שנותרו בחיים. 
"אש בדרום" (חביבת המעצבים הגרפיים), "מלחמת עזה" (על משקל "מלחמת לבנון"), "מלחמת שלום הדרום" (על שום "מלחמת שלום הגליל") או "עימות עם חמאס" (בלשונו היבשה של ערוץ 1). לצד זה עולה השאלה, בעיצומו של מה אנחנו? מבצע? מלחמה? חבית חומר נפץ מתגלגלת? נתפשר אפוא, בהעדר "יכולת הכרעה", על "עופרת יצוקה" (ע"ע). 
