משפחה פלסטינית מניפה דגלים לבנים ביציאה ממחנה הפליטים ג'באליה שבצפון רצועת עזה לפני כשבועיים
תצלום: אי-פי
בין האזרחים הפלסטינים הרבים שנהרגו ונפצעו ברצועת עזה היו גם שהחזיקו ונופפו בבד לבן, כשחיילים ירו עליהם - כך עולה מכמה דיווחים של תושבים ברצועה. ארבעה מההרוגים הם בני משפחת א-נג'אר מהכפר ח'וזאעה, שממזרח לח'אן יונס. עדויות על נסיבות הריגתם נגבו בטלפון על ידי ארגון זכויות האדם "בצלם" ו"הארץ".
בלילה שבין 12 ל-13 בינואר כוח צה"ל פשט על הכפר ח'וזאעה שממזרח לחאן יונס. מוניר א-נג'אר סיפר אתמול ל"הארץ", בשיחה טלפונית, שבמשך כמה שעות נורו פגזים שגרמו שריפות, והתושבים ניסו לכבות אותן. בחמש בבוקר בערך, החלו הטנקים להיכנס לשכונה המזרחית בכפר שבה גרים בני משפחת א-נג'אר המורחבת. עשן סמיך מנע מהתושבים לראות את המתרחש סביבם, אך הם שמעו את ירי הטנקים ואת קולות ההרס שהסבו לבתים. מבוגרים וילדים עלו ביוזמתם על גגות הבתים ובמשך כשעה עמדו ונופפו בדגלים לבנים. ממסוקים נורתה לעברם אש "כדי להפחיד, לא כדי לפגוע", כעדות א-נג'אר. בשלב זה, בשמונה בבוקר לערך, הורו להם החיילים במגבירי קול ללכת למרכז הכפר.
כמה עשרות מהתושבים התאספו בחצר ביתו של אוסאמה א-נג'אר. לעדות מוניר א-נג'אר, החיילים הורו לאנשים לצאת משטח הבית "שניים שניים". ראשונות לצאת היו רווחייה ויסמין א-נג'אר. לפי עדות של יסמין א-נג'אר ל"בצלם", שניתנה ב-14 בינואר, קבוצה של נשים אחרות יצאה באותו זמן מכמה בתים שכנים. "הלכנו בראש קבוצת הנשים והנפנו דגלים לבנים", היא סיפרה. "הספקנו לעבור שלושה בתים ברחוב ואז ראיתי חייל ישראלי במרחק 40 מטר מאתנו, מכוון את נשקו אלינו. חשבתי שהוא רוצה שנתקרב אליו עוד. רווחייה ואני המשכנו ללכת ופתאום החייל ירה עלינו". יסמין נפגעה ברגלה הימנית, רווחייה נפלה על הכביש. דם נזל מראשה. שאר האנשים החלו להתפזר בבהלה ולהתחבא, בעוד הירי לעברם ומעל לראשיהם נמשך.
לעדות יסמין, כשביקשה לחזור ולחלץ את רווחייה, החיילים ירו לעברה. הם ירו גם לעבר נהג אמבולנס שהגיע, והוא נאלץ לחזור על עקבותיו. כשפונתה רווחייה בשמונה בערב, היא כבר היתה מתה.
בשעות הבוקר כוחות הצבא המשיכו להרוס בתים בשכונה. האנשים שהתפזרו והסתתרו בבתים, לאחר שרווחייה נורתה, החלו לברוח מהטנקים, לעדות מוניר א-נג'אר, כשהם צועקים "אללה אכבר". הוא עצמו החל לברוח כשטנק החל להרוס את הגדר שמסביב לבית אוסאמה א-נג'אר.
"כולנו החזקנו דגלים לבנים - מטפחות ראש של נשים. אנחנו בורחים והם יורים עלינו", אמר מוניר ל"הארץ". לדבריו היו פרושים ברחובות "כוחות מיוחדים" (של הצבא). להערכתו, כשהבורחים היו כבר במרחק של מאה או מאה וחמישים מטר מבית אוסאמה א-נג'אר, נהרגו מהירי שלושה מבני משפחתו. מחמוד א-נג'אר, בן 56, אחמד א-נג'אר - בן 25 וח'ליל א-נג'אר, בן 80.
לעדות מוניר, עוד עשרה מתושבי הכפר נהרגו באותו יום. רובם מפגיעת טיל בבית הספר ובבית סמוך לו, שבהם ביקשו מקלט. לפי "המרכז הפלסטיני לזכויות אדם", אחד ההרוגים הוא איש עז א-דין אל קסאם. בין כחמישים הבתים שנהרסו או נפגעו קשה, המרכז הפלסטיני מציין שבית אחד הוא של פעיל אחר של עז א-דין אל קסאם.
לפי נתוני המרכז הפלסטיני, הנכונים ל-18 בינואר, אז מספר ההרוגים עמד על 1,251 - 168 מההרוגים הם אנשי המשטרה האזרחית ו-904 מהם אזרחים (בהם 292 ילדים ו-97 נשים). כלומר - 179 מההרוגים היו חמושים.
מקורות צבאיים מסרו ל"הארץ" כי לאחר תחקורים ראשונים עולה שמחבלים הסתייעו רבות באוכלוסייה שעברה בין הבתים לצורכי העברת אמל"ח ומודיעין, וכן שהמחבלים עצמם עברו מבית לבית בחסות דגלים לבנים ולאחר מכן ירו מתוך הבתים שאליהם עברו. המחבלים מילכדו רחובות שלמים ובתים של אזרחים, בצורה שבה הפעלת מטען אחד תגרום להפעלת המטענים בבתים הסמוכים לו.
מדובר צה"ל נמסר כי "ההנחיה החד משמעית שניתנה לכוחות הלוחמים היא להימנע מתקיפת צוותים ומתקנים רפואיים, למעט במקרים שבהם ברור כי נעשה בהם שימוש למטרות טרור".
