פותחים ספר: הסכנות שבהתנהגות נלוזה | אונורה דה בלזק
בימים אלו רואה אור בסדרת הקלאסיקונים, הוצאת עם עובד, נהר ספרים ואמנות לעם, "הסכנות שבהתנהגות נלוזה", נובלה ושני סיפורים קצרים מאת הסופר הצרפתי בן המאה ה-19, אונורה דה בלזק (בתרגומה של מירי ליטבק). וכך הוא נפתח:
הערב אצל הרוזנת דה גרנלייה הסתיים תמיד מאוחר למדי. באחד מלילות החורף האחרון, בשעה אחת אחר חצות, עדיין נמצאו בטרקלינה שני אנשים שאינם מבני המשפחה. איש צעיר ויפה תואר יצא משם בשומעו את קול האורלוגין קורא את השעה. משהגיע שאון המרכבה שלו מן הרחוב, זרקה הגברת דה גרנלייה מבט דואג סביבה, וכשנוכחה לדעת שבחדר ליד שולחן הקלפים לא נותרו אלא שני גברים, פנתה לדבר עם בתה.
זאת היתה עלמה צעירה, הדורה ונעימה. היא עמדה מול האח שבטרקלין והקשיבה לשקשוק המרכבה ברחוב בעודה משתדלת ליצור רושם שהיא בוחנת את אהיל הפורצלן המעוטר, חפץ חדש שעוצב לא מכבר.
"קאמי," אמרה הרוזנת והביטה בבתה בתשומת לב רבה, "אני מזהירה אותך שאם תמשיכי לנהוג ברוזן דה רסטו הצעיר כפי שנהגת הערב, לא אוכל עוד לארח אותו בביתי..."
"אמא..."
"די, קאמי... הקשיבי לי, את בת יחידה, את עשירה, ובכן, אין מקום שתהרהרי בנישואים לאדם חסר אמצעים. את הרי סומכת עלי, ילדתי, אז אנא ממך, הניחי לי להנחות אותך מעט בדרכך בחיים. בגיל שבע-עשרה אינך יכולה להתיימר לשפוט מוסכמות מסוימות... עלי להעיר לך רק דבר אחד: לארנסט יש אם זוללת מיליונים. הוא מעריץ אותה ותומך בה בחמלה של בן, חמלה הראויה לשבחים מופלגים ביותר. הוא גם נושא בעול הטיפול באחיו ובאחותו, דבר הראוי להערצה כשלעצמו," הוסיפה הרוזנת בארשת ערמומית מעט, "אולם כל עוד אמו בחיים, יחרד כל הורה להפקיד את עתיד בנותיו ואת כספן בידי אדון הרוזן דה רסטו."
"שמעתי כמה דברים המעוררים בי חשק להתערב בשיחה בינך לבין העלמה קאמי!.." קרא אחד משני האדונים שהיו עסוקים במשחק הקלפים.
"ניצחתי, אדוני המרקיז..." הוא פנה ליריבו, "אני נפרד ממך כדי שתוכל לבוא לעזרתה של אחייניתך!.."
"לכך ייקרא אוזניים של פרקליט..." קראה הרוזנת. "כיצד יכולת לשמוע אותי? דיברתי כמעט לתוך אוזנה של קאמי."
"שמעתי דרך העיניים!" השיב הפרקליט והתקרב לאח הבוערת.
הוא התיישב בכורסה הרחבה והרכה שבפינת האח. הדוד הזקן של קאמי התיישב לצדה ואילו הגברת דה גרנלייה התמקמה על כיסא שבין כורסתו של הפרקליט לבין הספה הקטנה שעליה ישבו בתה והדוד.
"הגיעה השעה," אמר הפרקליט, "שאספר לכם סיפור ובו עניין כפול: ראשית, העלמה קאמי תוכל ללמוד ממנו לקחים חשובים, ושנית, הוא יגרום לכם לשנות את דעתכם באשר לרכושו של ארנסט..."
המבט ששיגר הפרקליט לעבר הגברת דה גרנלייה גרם לה להבין מיד את מידת העניין שאפשר יהיה למצוא בסיפור הזה.
בהיות הרוזנת דה גרנלייה אחת הנשים המרשימות והעשירות ביותר בפרוור סן-ז'רמן, אחת מאלה שהצטיינו ביכולת מחשבה, ומן האציליות ביותר, לא היה זה דבר מובן מאליו שפרקליט פריסאי קטן יפנה אליה ללא גינונים ויפגין בביתה ביטחון שכזה. ואולם, לא קשה להסביר תופעה נדירה זו בחיי מעמד האצולה.
הגברת דה גרנלייה שבה לצרפת עם משפחת המלוכה. היא באה להתגורר בפריס, ותחילה התקיימה בצניעות רבה בזכות קצבה שהעניק לה לואי השמונה-עשר מתקציב "הרשימה האזרחית". כיוון שהזדמן לו לפרקליט למצוא פגמים נוהליים במכירתו בעבר של ארמון משפחת דה גרנלייה על-ידי המדינה, טען הלה שעל הנכס לחזור לבעלותה של הרוזנת. במשפט שיזם הוא זכה, תוך נטילת סיכון אישי, וכך החזיר את הארמון לידיה של הגברת דה גרנלייה.
