בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה מפחידה במספר מקרי רצח של נשים בישראל. שמותיהן של נשים ערביות מעטרים באופן קבוע את סטטיסטיקת המוות הנוראה הזאת. רק בחודש החולף נרצחו שתי נשים ערביות. הן שילמו בחייהן על מה שנהוג לכנות "חילול כבוד המשפחה".
כל מי שמכיר את טבעה של התופעה הזאת יודע, שכבוד המשפחה אינו אלא כבודם של הגברים - ויש להוסיף, כבודם המפוקפק של הגברים. כבודו של הגבר בחברה הערבית קשור לשמן הטוב של בנות משפחתו ולהתנהגותן. כל סטייה או חשד לסטייה מ"התנהגות ראויה" נחשבים לפגיעה בכבוד המשפחה. עשרות נשים ערביות בארץ שילמו מחיר כבד על פגיעה כביכול בערך זה.
בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת תחולתו של המושג "כבוד המשפחה". הוא אינו מוגבל עוד לקוד התנהגות הקשור לזכותה של האשה על גופה ומיניותה; השאיפה ללמוד, הרצון לרכוש מקצוע, לנהוג ברכב, להתמודד בבחירות לרשויות מקומיות, גם הם נתפשים כפגיעה בו. כבוד המשפחה תובע מהאשה להיות שפחה חרופה. הוא מחייב את רמיסת כבודה העצמי ואת זכותה לנהל חיים מלאים ועצמאיים.
דרך טיפולן של הרשויות הציבוריות במקרים של פגיעה בנשים על רקע "חילול כבוד המשפחה" בעייתית ביותר. רשויות אלו מאמצות רטוריקה המכבדת "שונות תרבותית", ובכך מעודדות את המשך קיומה של התופעה ואולי אף את התרחבותה. "ככה זה אצלם", אומרים רבים בחברה היהודית, "ואנחנו צריכים לכבד את התרבות שלהם, גם אם היא לא מוצאת חן בעינינו". מוזרות דרכיה של הנאורות הרב-תרבותית היהודית. אפילו רצח היא יכולה להצדיק.
לעתים עולה טיעון אחר בזכות הסובלנות המבישה כלפי תופעה נפשעת זו: קשה למצות את הדין עם הרוצח, בשל קשר השתיקה שגוזרת משפחתו על עצמה. גם כאן מדובר בטיעון מופרך. כאשר המשטרה רוצה ומשתדלת היא מניחה את ידה על הרוצח.
לאחר אירועי אוקטובר 2000, אז מצאו 13 צעירים ערבים את מותם מירי כוחות הביטחון הישראליים, קמנו, ערבים ויהודים, והפגנו במחאה על המעשה הנורא. מאז אוקטובר 2000 ועד היום נרצחו בארץ כ-70 נשים ערביות על רקע מה שמכונה חילול כבוד המשפחה. המונים לא יצאו לרחובות. המחאה היתה מוגבלת. למול מקרי רצח אלה אנו מגלים רפיסות מוסרית.
חברה המתיימרת להיות הומנית אינה יכולה לשתוק לנוכח תופעה נוראה זו. חברה הרואה בנשים בני אנוש השווים בערכם לגברים צריכה להוקיע אותה ולתבוע, שהגופים האחראים יפעילו סנקציות מרתיעות נגד אלה הרואים בחייה של האשה הפקר. כל חברה וכל רשות ציבורית, שאינה רואה בחומרה את התופעה של רצח על רקע חילול כבוד המשפחה ואינה פועלת למגר אותה, הופכת שותפה לכוחות האופל בחברה הערבית.
מתעורר החשד, שתחת המסווה של כבוד לשונות תרבותית מסתתרות אטימות מוסרית וזילות של חיי האשה הערבייה בעיני החברה היהודית. הרי מדובר בסך הכל בעוד אשה ערבייה שמצאה את מותה, משום שחיללה ערך חשוב בחברה שלה.
הכותבת היא מרצה במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין, וחוקרת ומרצה בפרויקט לקידום בריאות נשים ותינוקות בדווים בנגב באוניברסיטת בן גוריון |
