מהתחלה: קריאה חדשה ביצירות מרכזיות של י"ח ברנר בעז ערפלי. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 464 עמ', 98 שקלים
ראשית, קריאה לסדר: הגיע הזמן להטות את השם ברנר ברבים. שכן הספרות העברית למדה ברבות השנים להכיר כמה וכמה ברנרים, וברנרים מלוא החופן יש להיסטוריה הציונית. אפשר לחשוב שהדיוקן המופיע בתצלומים המעטרים את ספרי המחקר, הזיכרונות, המכתבים והביוגרפיות אינו דיוקנה של דמות אחת, אלא של ציבור שלם ורב-פנים ששמו ברנר. ואם לציבור הזה יש "זכות לזעוק", הרי שזו זעקה אחת המפורשת במלים הרבה.
כותרת ספרו של ערפלי מצביעה על הסוגיה ופתרונה: ברנר. מהתחלה. על המבקשים לקרוא היום את ברנר לחזור אל ההתחלה, כי אנחנו כבר עומדים אתו באמצע הדרך לפחות, אם לא הרבה מעבר לכך.
היה זה חוקר הספרות אבנר הולצמן שהצביע על פוריותו של חקר ברנר בספרות העברית ("אהבות ציון", כרמל, 2006) וטען כי עולים עליו בהיקף רק חקר ביאליק ועגנון. ערפלי מבקש אם כן, בצדק, את ברנר מן ההתחלה. ואל יטעו הקוראים: אין המדובר בהתחלה הכרונולוגית של חייו, אלא בהתחלות של סיפוריו. ובין התחלה להתחלה יש למתוח קו מפריד. האתגר שאותו מציע ערפלי בספרו הוא אתגר הקריאה בסיפוריו של ברנר ובהם בלבד, מתוך הנחה כי הם מכילים את כל המידע הדרוש להבנתם. הנחה זו אינה מבקשת להוקיע מהעיון את האידיאולוגיה בכתיבתו של ברנר, ולא את הזמן והמקום הריאליים, או האוטוביוגרפיים, שבהם עוגנת יצירתו, אלא לקרוא אותם כניסוחם בספרות. גם כאן יש הוראת-כיוון: ספרותו של ברנר מנסחת את התכנים האידיאולוגיים וההיסטוריים, ולא האידיאולוגיה וההיסטוריה הן אלו שמנסחות את הספרות. ערפלי מחייב את סוף המעשה הברנרי במחשבה תחילה על הספרות.
הספר כולל שמונה מאמרים העוסקים בשמונה סיפורים מרכזיים של ברנר: "בחורף", "מסביב לנקודה", "מא. עד מ.", "מעבר לגבולין", "מן המיצר", "עצבים", "מכאן ומכאן" ו"שכול וכישלון". שניים מתוכם - המאמרים על "עצבים" ו"מכאן ומכאן" - הם עיבוד מחודש והרחבה של פרקים מתוך ספרו הקודם של ערפלי על ברנר, "העיקר השלילי" (הקיבוץ המאוחד, 1992).
ממדיו המרשימים של הספר מעידים על הפער שבין העיון בספרות ובין הספרות עצמה, פער שנהפך למשמעותי במיוחד כשעוסקים בברנר. הקריאה הרהוטה של ערפלי בסיפורי ברנר מציבה טקסט שונה לחלוטין מהסיפורים עצמם. מספיק להציץ בעמוד אחד כדי להיווכח בשוני בין הטקסט הרציף והגדוש של ערפלי ובין הטקסט הברנרי שאותו הוא לומד, המרווח והמצולק בסימני-פיסוק. בעוד שאחד מהקשיים המרתקים שמציבה כתיבתו של ברנר לקוראים הוא הקושי לזהות את אחדות המשמעות מבעד לטקסט המקוטע שהיא מנסחת, הקריאה של ערפלי בברנר מעצבת את הטקסט הפרשני כטקסט רהוט ומפורט. חלק הארי של כל מאמר מוקדש לתיאור המבע הספרותי, אופן ארגון היחידות הסיפוריות, אפיון הדמויות, איתור נקודות המבט והבחנה בין סוגים שונים של רצפי-דיבור. הפרגמנטריות האופיינית לברנר אינה מיוצגת בספרו של ערפלי, אלא מבוארת ומנומקת על ידיו. כל אחד מהסיפורים מוגדר כחוליה במסכת העיצוב הפרגמנטרי של ברנר, מהסיפור "בחורף", שבו "נתגלה לראשונה דיוקנו של ברנר כמספר ייחודי", דרך "מכאן ומכאן", העומד "בסימן של פרגמנטריות שלא ראינו כמותה" בסיפוריו הקודמים, ועד "שכול וכישלון", המסתמן כאמנות סיפור "המפרקת את עצמה בתוך ביצועיה".
המבע הקטוע של ברנר, בין שהוא מגמגם ומתלבט, נאנח או זועק, זוכה כאן לניסוח מבאר, המארגן אותו מחדש ברצף של קריאה. יוצא כי ספרו המקיף, היסודי והבהיר של ערפלי על ספרותו של ברנר הוא פרויקט לא-ברנרי מעצם הגדרתו, ובזה כוחו. שכן הוא מציע כניסה מלומדת, זהירה ומפוכחת, לסבך הברנרי, שבו מפרפרת, כלשונו של ביאליק, כל אות ואות. דרך קריאה בשמונת הסיפורים מבקש ערפלי למקם את ההגות של ברנר בין המבע המקוטע להוויה, בין מעשה הסיפור המסוכסך לממד החווייתי הבלתי-מתווך שעליו הוא מספר, בין הביטוי לתוכן שאותו הוא מעצב. במרחב הביניים שבין הלשון למעשה מתנסח מה שערפלי מכנה "העיקר השלילי": דינמיקה של שלילה העומדת ביסוד שפת הסיפור של ברנר ומעניקה תוקף של אף-על-פי-כן לכל חיוב.
תזת "העיקר השלילי", המזוהה עם עבודתו הקודמת של ערפלי על ברנר, זוכה בספר להרחבה וביסודה הטענה כי ברנר אמנם מטפל באמצעות אותו עיקר פואטי והגותי בסוגיות אוניוורסליות, אך "עיקר" זה אינו אוניוורסלי; הוא אמנם מבאר את דחף החיים של אחד האדם, אך חיים אלה אינם אנונימיים. זוהי אוניוורסליות רק אם היא נדרשת אל הזמן והמקום שבהם כתב ופעל ברנר, זוהי אידיאולוגיה רק אם היא נגזרת של המציאות הלאומית שאותה עלינו לחיות: "כוחם של החיים, קשים וסתמיים ככל אשר יהיו, לעמוד מול התבונה הצלולה ביותר, יהפוך לנקודת אחיזה מרכזית בהתפתחות הסיפורית וההגותית ביצירותיו הבאות של ברנר, בהן יעמת את התבונה, 'חכמת קהלת', עם הדחף האי-רציונלי לחיות, להשתנות, לפעול. על יסוד העימות הזה הוא ישוב ויתאר מחדש את החיים, את מצבו של האדם, ואת קיומו של העם היהודי".
בצד תיאור מקיף של שמונה מסיפוריו החשובים של ברנר ערפלי מיטיב לנמק בספרו את חשיבותה המכרעת של כתיבתו של ברנר לעיצוב התכנים ולא רק לשם מסירתם. הוא מלמד שיעור בדבר ערכו של העיון בספרות עצמה: המבקשים לקרוא את הסיפורים ואותם בלבד אינם משעים את התכנים ההיסטוריים, האידיאולוגיים והפסיכולוגיים, אלא לומדים את מכלול ההופעות המגוון והשברירי ביותר שלהם - את הביטוי. יש ברנר בספרות והוא מחייב תמיד קריאה.
ספרה של לילך נתנאל, "המצב העברי", ראה אור בהוצאת בבל
