להיט חדש מבית היוצר של שוטרי מג"ב: סרטוני השפלה והתעללות בפלסטינים. הם מכריחים אותם לסטור לעצמם ולשיר שירי הלל למג"ב, ומתגאים בכך שהם "מפרקים מחסניות על אמהות ערביות". שוטרים שהשתחררו אומרים שהתופעה נפוצה בהווי היחידתי. מג"ב בתגובה: מדיניות הפיקוד היא אפס סובלנות כלפי פעילות מסוג זה
"יצורי אנוש עשויים כך, שאלה שמוחצים אחרים אינם חשים דבר; האדם הנמחץ הוא שחש את מה שקורה. אם אדם אינו מציב את עצמו בצדם של המדוכאים, כדי לחוש יחד איתם, הוא אינו יכול להבין" (סימון וייל, הרצאות על פילוסופיה)
ארבעים ושלוש שניות, זה אורכו של הסרטון שהועלה לפני פחות משנה לאתר יו-טיוב תחת ההגדרה "קומדיה". בשביל גיבור הסרט, בחור ערבי אלמוני, אלו היו כנראה שניות ארוכות מאוד ולא משעשעות כלל. שניות שבהן הוא נדרש לסטור לעצמו ולזמר לקול מצהלות הצלם וחבריו, שוטרי משמר הגבול.
יותר מ-2,800 גולשים צפו עד כה באלמוני הזה, שהועמד בשטח מדברי וקול חסר פרצוף הורה לו בעברית להכות את עצמו: "יאללה תתחיל. חזק!" - הצופים שמעו את צחקוקי השוטרים ואת הקול הצלול שהסביר לו: "תגיד אנא בחיבק משמר הגבול! תגיד אנא בחיבק משמר הגבול!" (אני אוהב אותך משמר הגבול). הם ראו אותו מציית בקול כנוע ובמבט מפוחד, בעודו ממשיך לסטור לעצמו. הם שמעו את במאי הסרט צוחק ואת הקול צועק: "עוד הפעם! אנא בחיבק משמר הגבול". אחרי קצת יותר משלושים שניות הם שמעו את הקול מצווה: "תגיד וואחד חומוס וואחד פול..." הערבי ציית ומיד נקרא להשלים את החרוז: "אנא בחיבק משמר הגבול". אחר כך דורשים ממנו לומר "אנא בניקכ (אזיין אותך) פלסטין", וגם הפעם הוא מציית.
אחרי ארבעים שניות נראה שזה הספיק למתעללים והקול בעברית מורה לקורבן בקוצר רוח "יאללה, רוח, רוח, רוח" (לך). המצלמה מסתובבת ולחלקיק שנייה נראה קצהו של ג'יפ משמר הגבול.
כמה עשרות צופים שלחו תגובות אחרי הצפייה בסרטון. "חחחחח גדול איך הוא כיפכף את עצמו", כתב אחד מהם. אחר הוסיף שזה "כמו שצריך!!!!!!! ערבי מסריח" ושלישי הסביר ש"היה צריך בכלל לירות בו!! בני שרמוטות". היו גם כאלה שחשו רחמים על הקורבן, אם כי בהסתייגות מסוימת. אחד מהם העיר: "חראם על הבנאדם אפילו שהוא ערבי. בשביל מה? הוא לא עשה כלום".
רוץ אליו זריז
הסרטון המתואר לעיל אינו היחיד שהופץ בשנה האחרונה בין שוטרי משמר הגבול והועלה לרשת האינטרנט. "הארץ" איתר עוד כמה סרטונים שבהם מתוארות התעללות והשפלה של פלסטינים בידי מג"בניקים. במרבית הסרטים לא נחשפים פניהם של השוטרים ואי-אפשר לזהות את המקום המדויק שבו צולמו, אולם לא קשה להבין באיזו אווירה נוצרו. כך, למשל, סרטון באורך 53 שניות שהועלה לפני פחות משנה ובו צפו כ-1,800 גולשים נפתח בכיתוב "וקצת רעל - פלוגה ג', האריות של העתיקה".
הסרטון, שבמהלכו מוצג הכיתוב "כבוד", מביא בעיקר תמונות סטילס של שוטרים והוא מלווה בפסקול מקורי של גבר שר בליווי בגיטרה: "אז שתדע כל אם ערבייה, כי גורל בניה בידי הפלוגה, פלוגה ג' בעתיקה; עם אפודים ואלות, מפרקים מחסניות על אמהות ערביות; שעות בסמטאות, בכל פינה, בכל שעה, סיירת משטרה עם כומתה ירוקה, מסתובבים וכולם מהם מפחדים; פלוגה ג' בעיר העתיקה, אז שתדע כל אם ערבייה".
לסרטון אחר שהועלה ניתן ההסבר הבא: "היה להם משעמם (חברים שלי) אז הם תפסו אחד וצחקו איתו והוא עשה את זה רציני". בצילומים נראה פלסטיני משופם, לבוש חולצה כחולה וכובע ירוק, כשהוא יושב בתוך רכב, ככל הנראה משטרתי. האיש מרים את ידיו, שואל "עכשיו?" ומקבל תשובה חיובית. ואז, תוך כדי אמירת "אחת, שתיים, שלוש" ומחיאות כפיים הוא מדקלם: "וואחד חומוס, וואחד פול, אללה יברך את משמר הגבול". אחרי כמה פעמים הוא שואל "יאללה, מספיק?" והשוטרים, שנראים לשנייה חטופה בסרט, אומרים "עוד, עוד" והוא ממשיך.
יותר מ-2,500 צפיות היו לסרט הזה - ושוב, התגובות היו ברובן אוהדות. "חחח איזה ערבי טמבל", כתב אחד ואחר הוסיף: "אין חזק שאני יהיה שמה בעוד שבועים תראו מה זה ערבים למוות" (העברית העילגת במקור).
בסרטון אחר מופיע בפנים גלויות לחלוטין שוטר מג"ב המדבר אל המצלמה. "שלום. אני כרגע ב(מחסום)51", הוא אומר. מאחורי השוטר, ברקע, נראה פלסטיני החוצה את הכביש במרחק והצלם מעודד את השוטר "רוץ אליו זריז".
"אוי, יש שב"ח (שוהה בלתי חוקי)... אני רוצה להראות איך אני תופס שב"ח", אומר השוטר ומתחיל לרוץ אליו. הצלם, המתעד את התפיסה, נשמע צוחק ומשועשע. הסרט מסתיים כשהשוטר חוזר אל הג'יפ עם הבחור שנתפס, אומר ש"כרגע נתפס מחבל חמאס" וצועק "וואו!" הפלסטיני, העומד מאחוריו, אומר בחשש: "לא, אני לא חמאס, אני לא חמאס".
סרטון נוסף, שכותרתו "מג"בניקים", מציג זקן הנראה חולה. האיש מצולם כשהוא נשאל מה דעתו על השוטרים הכחולים ומשיב: "מזדיינים בתחת".
"השוטרים הכחולים מזדיינים, אה? והמג"בניקים?" הוא נשאל.
"מה זה מג"בניקים, חיילים?" שואל הזקן ונענה בחיוב. "אה, כפרה עליהם", הוא אומר בקול מנוסר. "כפרה על כל החיילים שבצבא... השם ישמור על החיילים... חג שמח".
סרטון אחר, שעל פי הכתוביות המלוות אותו צולם על ידי חיילי צה"ל מגדוד לביא, מביא צילומי סטילס מהווי היחידה. לקראת השניות האחרונות של הסרטון נראים צילומים של פלסטינים כפותים, עיניהם מכוסות בפלנלית והם יושבים על ספסל או כורעים על הקרקע בחדרון שבו תלוי דגל ישראל. לצד אחד מהם מצולם חייל צה"ל מחייך. "לביא נוב' 07 מחלקה 3", נכתב בסיום הסרטון, "מי יכול לדבר איתנו :)".
"הארץ" פנה באמצעות האינטרנט לכל מי שהעלה את הסרטים ליו-טיוב, אך למעט אדם אחד, שסירב להתייחס עניינית לסרט שהעלה, לא התקבלה תגובה מאיש.
דובר משמר הגבול, משה פינצי, אומר בתגובה: "בשנים האחרונות חלה ירידה של עשרות אחוזים בתלונות נגד לוחמי מג"ב, הן על שימוש בכוח שלא בסמכות והן על התנהגות לא הולמת. ניתן לייחס מגמה זו לפעילות הפיקודית והחינוכית הנעשית בחיל, בשיתוף ארגוני זכויות אדם, ולמדיניות הפיקוד של 'אפס סובלנות' כלפי תופעות ערכיות שליליות. משמר הגבול חרת על דגלו ערכים, ובראשם השמירה על כבוד האדם וזכויותיו, ולוחמי החיל מחונכים לכבד ערכים אלה".
לדבריו, פיקוד מג"ב יודע על הסרטונים המצויים באתר יו-טיוב החל משנת 2008, ו"הטיפול המערכתי בסרטונים אלה מוצה על ידי קצין תלונות הציבור של מג"ב".
מה בדיוק נעשה?
"מג"ב מנסה לאתר את האנשים שצילמו את הסרטים ואם הם עדיין משרתים, הם נקראים לבירור במערך תלונות הציבור. מניסיון, לרוב מועלים הסרטים אחרי שהלוחמים משתחררים, מתוך הבנה שלהם כי מדיניות הפיקוד היא אפס סובלנות כלפי פעילות מסוג זה. ביוזמת פיקוד החיל מועברים למח"ש אירועים שבהם יש לכאורה עבירה פלילית, דוגמת שימוש בכוח".
אשר לשיר של לוחמי פלוגה ג', אומר הדובר כי "עם פניית 'הארץ' החל טיפול מערכתי, הן באמצעות מערך החינוך והן באמצעות הליך פיקודי ומשמעתי. תוכן השיר נוגד את הערכים שעליהם מחונכים לוחמי הפלוגה. אנו מגנים את השימוש הציני שעשה מחבר השיר באימרה של דוד בן גוריון ('תדע כל אם עברייה'), והטיפול בנושא ימוצה עד תום".
למה צחקת? בוקס
מתברר שאילוץ פלסטינים לזמר שירי הלל למשמר הגבול אינו תופעה חדשה. במאי 2007, למשל, גבו אנשי ארגון "בצלם" את עדותו של מוחמד אבו מוחסן, נער בן 15 מהכפר אבו דיס שליד ירושלים. אבו מוחסן תיאר מסכת התעללות בו מצד שוטרי מג"ב, שהתרחשה לדבריו סמוך לביתו. בין השאר תיאר כיצד אחד השוטרים הורה לו לומר: "פול חומוס פול - אני אוהב את משמר הגבול". "שוב ושוב (הוא) רצה שאני אגיד את זה גם, אבל לא הסכמתי", העיד אבו מוחסן.
המנון מג"ב הבלתי-רשמי הזה גם הוזכר בעבר כסעיף בכתבי אישום שהוגשו נגד שוטרי מג"ב מתעללים. ב-2005 התנהל בבית משפט השלום בתל אביב משפטם של שני שוטרי מג"ב, יניב אהרוני ואסעד באדר, שהואשמו בתקיפת פלסטינים ששהו בישראל בלי אישור ובהתעללות בהם. במשפט נטען כי באדר "דרש מהמתלוננים לשיר 'חומוס פול אני אוהב את משמר הגבול... ומי שלא ישיר יקבל מכה בראש'".
"הוא אמר לנו להגיד 'חומוס פול אנחנו אוהבים את משמר הגבול...' ואמר לנו לשיר", העיד בחקירתו אחד מקורבנות ההתעללות. עד אחר סיפר ש"אני לא רציתי לשיר... הייתי חבול ממכות... הוא נתן לי מכה עם המקל באף ובכתף וכך אני הייתי גמור".
באדר עצמו טען כי לא אילץ את המתלוננים לשיר. "אני התחלתי לשיר והם התחילו לשיר אחרי", אמר בחקירתו. בסופו של דבר הורשעו אהרוני ובאדר בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, התעללות בחסרי ישע ואיומים, ונידונו לעונשי מאסר בפועל.
י', ששירתה במג"ב בשנים 2001-2004, העידה לאחר שחרורה לפני ארגון "שוברים שתיקה". כשנשאלה על גילויי אלימות שבהם נתקלה בזמן שירותה סיפרה: "היה את התיזוזים, להעמיד אותם (את הפלסטינים) ב-ח'... ויש את השיר הידוע של מג"ב, 'וואחד חומוס, וואחד פול, אנא בחיבק משמר הגבול' - מכריחים אותם לשיר את זה. ותשירו, ותקפצו. כמו שמתייחסים לטירונים... אותו דבר, רק הרבה יותר גרוע. ואם מישהו צוחק או שמחליטים שהוא צוחק, אז מכניסים לו בוקס. למה צחקת? בוקס. הוא לא צריך לצחוק באמת. בא לי לתת בוקס. למה צחקת? בוקס".
כמה זמן זה נמשך?
"זה יכול להימשך גם שעות... תלוי כמה משעמם להם... יש משמרת של שמונה שעות, צריך להעביר אותה איכשהו".
מי עומד ב-ח'? נשים? זקנים? ילדים?
"כן, מי שמגיע. מי שמגיע זה מי שעומד. היו את היותר רגישים שהיו משחררים את הנשים ואת הזקנים. כן, אני אגיד שהזקנים בדרך כלל פחות התעללו בהם. היו את אלה שכן התעללו בזקנים. כמו בכל חברה, אז גם בחברה הזאת של הפלוגה, היו כאלה שהתעללו יותר והיו כאלה שהתעללו פחות. היו כאלה שלא היה להם אלוהים, שהתעללו בכל אחד".
אתה יודע, צוחקים
משיחות עם כמה שוטרי מג"ב שסיימו לאחרונה את שירותם מתברר כי החרוז "וואחד חומוס, וואחד פול" עדיין מוכר היטב בשטח. א' הוא קצין מג"ב שסיים לאחרונה עשר שנות שירות, בעיקר באזור ירושלים וגדר ההפרדה. כשהוא נשאל אם זו תופעה נפוצה הוא משיב "כן, כי גם הערבים מכירים את השיר הזה ו...אתה יודע, צוחקים".
א' מסביר שלפעמים כשהשוטרים עוצרים פלסטינים לבדיקה אז "עד שהוא (השוטר) רושם את התעודת-זהות אז (כדי) לשעשע את החבר'ה שמים חניך תורן והוא המנצח... מעמידים אותם בשורה ואודרוב".
אין שוטרים שאומרים שזה לא בסדר?
"לא, מי יגיד? הם לוקחים את זה כליצנות, אתה יודע".
אתה לא חושב שזה משפיל להכריח אנשים לעשות את זה?
"מהבחינה הזאת כן, אבל זה דבר יחסית שהוא עדיין ברמה גבוהה משאר הדברים שעושים, שהם יותר משפילים".
כמו מה, למשל?
"המון דברים. מכות, 'שב על הברכיים', 'שים את הראש למטה', 'תוריד את המכנסיים', 'תתפשט'. לפי דעתי זה דברים יותר גרועים מהשירה".
למה לדעתך השוטרים מצלמים את זה?
"מצלמים את זה בשביל לבוא ולהתרברב בין החבר'ה ולהראות לחברים באזרחות".
ו', חיילת מג"ב ששירתה באזור ירושלים וחברון, מספרת: "זה שיר שלדעתי כבר מושרש שנים במג"ב וכשהגעתי לפלוגה שמעתי אותו ממקומיים שהיו שרים את זה. זה עובר בין מחזורים".
מי מצלם את הדברים האלה?
"לדעתי זה מקרים בודדים של לוחמים שרוצים להטביע את חותמם או איכשהו לנסות לחנך את התושבים, אבל זה לא משהו שכל מג"בניק עושה".
יצא לך לראות סרטים כאלה?
"ראיתי אחד או שניים. למשל אוטובוס שהוביל למזרח ירושלים ועצרו אותו והורידו ממנו את כולם ולקחו את התעודות-זהות. ואז זה בדיקה של איזה רבע שעה וזה עיכוב, אז מנסים להעביר את הזמן: מדברים איתם, שרים איתם. משהו כזה".
י', שוטר מג"ב אחר, מנסה להסביר את התופעה: "אני הכרתי את השיר אחרי שהתגייסתי והשתפשפתי, ואז, כשהייתי בחברון, הערבים היו אומרים 'אנא בחיבק משמר הגבול'".
למה שערבי יתחיל מיוזמתו לשיר את זה?
"אין לי מושג. תלוי מי זה הבן-אדם שעצר אותו, מה עבר לו בראש".
מה שטוב לקבוצה
"מה גורם למג"בניק מהשורה להשפיל? איזו נחת זה עושה לו? מנין בא הצורך הזה? מישהו לימד אותו?" - שואלת רטורית הפסיכיאטרית ד"ר רוחמה מרטון, נשיאת ארגון "רופאים לזכויות אדם". "התשובה היא כן: המ"כ שלו, המ"מ שלו והשתיקה של המפקדים הגבוהים לימדו אותו. את הפרקטיקה הם מקבלים מהקטנים ואת האישור מהגדולים. שלא יספרו לי סיפורים - אם הם היו רוצים שזה לא יקרה, זה לא היה קורה. כאשר רובו של הכוח בצד אחד וחוסר האונים והתלות הם בצד האחר, זה כבר יוצר מצב שמזמין התעללות. עברו הימים שמישהו מדבר על 'כיבוש נאור', אבל היו ימים שלא מעט אנשים האמינו בזה. אז עכשיו כבר יודעים שהכיבוש הוא לא באמת נאור, אלא אכזר ומתעלל".
בניסיון להסביר את התנהגות שוטרי מג"ב, מביאה מרטון ממשנתו של הפסיכואנליטיקאי ווילפרד ביון: "ביון חילק את בני האדם לקבוצות וטען שלכל קבוצה יש הנחות יסוד - שהן כמעט תמיד לא מודעות - שמכתיבות את ההתנהגות שלה. בין השאר דיבר ביון על קבוצה לוחמת, שמה שמאפיין אותה הוא הצורך העמוק שיהיה לה מנהיג שאליו יואצלו המון דרישות וכמיהות של הלוחמים. המנהיג צריך להושיע את הקבוצה, שהיא די דומה לכל גדוד גבעתי או גולני טיפוסי, ולחשוב בשבילה.
"לקבוצת הלוחמים יש מוסר קולקטיווי, כלומר חברי הקבוצה לא מפתחים אותם חלקים אישיים של מוסר, מצפון והבחנה אישית בין טוב ורע, או משתדלים להתעלם מהם... נוצרת תופעה של מוסר קבוצתי שמאופיינת בכך שמה שטוב לקבוצה זה טוב, נכון וצודק, ומה שמשרת את הקבוצה זה מוסרי".
ואיך זה מתבטא במקרה שלנו?
"אם רוח הקבוצה אומרת ש'ערבים הם לא ממש בני אדם', אז זה מה שקובע. ואם הם לא ממש בני אדם, אז להשפיל אותם זה לא כמו להשפיל אותי".
בקטע של הומור
כיצד מתייחס הפיקוד במג"ב לתופעה? כל השוטרים שנשאלו על כך סיפרו שמעולם לא ננזפו.
המפקדים דיברו איתכם על זה?
"לא", אומר י'. "אף פעם. אתה לא עושה משהו שהוא לא בסדר".
להכריח בן אדם לשיר זה בסדר?
"לא יודע איך להסביר לך את התופעה. כל עוד שאין בזה שימוש בכוח או באלימות, אני לא חושב שזה לא בסדר. אבל אני לא עשיתי את הדברים האלה, כי זה לעשות צחוק מבן אדם... הפלסטינים בהכרח מפחדים מהמדים שלך, לא ממי שאתה, ויש כאלה שמנצלים את הכוח של המדים שלהם: פה לתת מכה, שם לתת מכה. אתה רואה את זה, אתה חי את זה בשטח. אבל לדעתי אלה שעושים את הדברים האלה הם אנשים מסכנים, שסתם מראים את עצמם. יש כאלה שעושים את זה מהשביזות ויש עוד אלף ואחד מניעים לעשות את הדברים האלה".
עד כמה זה נפוץ?
"זה תלוי בג'ננה של הבן-אדם".
ו' מספרת ש"לנו ספציפית לא אמרו 'אל תעשו' או 'כן תעשו'. זה לא משהו שפוגע בזכויות שלהם, זה לא עובר את גבול הזכויות של התושבים. אם הם זורמים בשירה זה לא שפוקדים עליהם או (מאיימים) עם אקדח".
פלסטיני שעומד מול שוטר מג"ב יכול להגיד "אני לא רוצה לשיר"?
"לדעתי כן... זה בקטע של הומור ואם הם זורמים סבבה, ואם לא הם ממשיכים ללכת".
ניצב (בדימוס) דוד צור, שהיה מפקד מג"ב בשנים 2002-2004, אומר שהוא אינו מכיר את הפזמון הנ"ל או את התופעה של אילוץ פלסטינים לשיר אותו. על ההתעללויות בכלל הוא אומר ש"כנראה שזה קורה יותר בקבוצות של מג"ב, כי נקודת החיכוך שלהם במחסומים ובטיפול בשב"חים - שזה העיסוק המרכזי של מג"ב - היא גדולה... אי-אפשר להתעלם מזה שאחת לכמה זמן זה קורה ואין לזה הסכמה שבשתיקה ובקריצה (מצד) הפיקוד".
לדברי צור, "מג"ב הוא אוסף של לוחמים שמגיעים מתרבויות שונות ורבות. אנשים שלא היו נקלטים אולי במערך הלוחם בצבא נקלטים במשמר הגבול. יש שיגידו שזה רע, אבל יש שיגידו שזה אפילו שירות ציוני. אחוז הלוחמים שהם עולים חדשים הוא גדול מאוד. אני נותן את הרקע הזה כדי להסביר שבסופו של דבר, להכניס את האנשים האלה בזמן מאוד קצר למערך הלוחם זה לא דבר פשוט ומשקיעים שם המון... יש שם מאמץ לקעקע מהשורש תופעות כאלו וכל הסוגיות של ההתעמרות או של ההתנהגות הנלוזה מטופלות... מג"ב עושה עבודה מדהימה בנושא של החינוך".
לוחמים שדיברתי איתם אפילו לא מבינים שזה לא בסדר ומגדירים את זה כהומור.
"זה משפיל וזה לא מקובל, נקודה".
איך יכול להיות שההבנה הבסיסית הזאת אינה קיימת?
"אני יכול להגיד לך שהתופעה הזאת ירדה באופן משמעותי מהרבה סיבות. בגלל חינוך, פיקוח יותר גדול וגם נשות מחסום-ווטש (העומדות במחסומים ומתעדות את פעילות החיילים והשוטרים) עשו עבודה בעניין הזה וחלק מהצילומים שלהן הגיעו לידיים שלנו. אני בזמנו נתתי לצלב האדום ולארגון זכויות האדם הבינלאומי להיכנס לבסיסים של מג"ב ולהרצות להם. יש תוצאות לעניין, אבל זו עבודה קשה שלוקחת זמן ואני לא בטוח שרואים תוצאות מיידיות".
לדעתך השירות הממושך בשטחים מוביל לקהות רגשית?
"כן, כן. האנשים מתחככים, חלק מהם עוברים דברים לא פשוטים, אבל זה בטח לא מצדיק את זה. הציפייה היא שאנשים יתעלו מעל השחיקה והתסכול ויתנהגו בהתאם".
ד"ר מרטון סבורה שהאחריות לתופעה נופלת על כל שרשרת הפיקוד של מג"ב. "בן אדם לא נולד חייל ולפני הגיוס הוא ספג לא מעט מהדברים האלה, אבל המפקד שלו נותן לו אישורים לפעולות האלימות שלו כל הזמן, גם על ידי זה שלא נותנים ציונים לגנאי או עונש על התעללות, השפלות ואלימות אחרת. למפקד, מקטן ועד גדול, מהמ"כ ועד מפקד משמר הגבול, יש אחריות ענקית על מה שהחיילים שלו עושים. אם הם היו רוצים לשרש את זה באמת, זה מה שהם היו עושים. איך? לא על ידי הבאת מרצים מהצלב האדום - הם זרים ונמצאים מחוץ למערכת הקובעת את הערכים של הקבוצה ועל כן השפעתם, אם בכלל, היא שולית".*
