"ביארתי לקלמן, שהדבר אינו פשוט כל-כך, שז'אבוטינסקי יש לו פרינציפים העומדים בניגוד מוחלט לאידיאל ההומניזם, ושגם אני הלכתי כשלוש שנים שולל אחרי קסמו של אשף זה, שיכול אולי להחזיר את העם למצריים, כשזה יהיה לפי הפרינציפים שלו, אך לא להוציאו ממצרים". סיפור של אבי סוגת הרומאן הדוקומנטרי העברי, אביגדור המאירי, שנתגלה במפתיע ומתפרסם כאן לראשונה
כפר פעוט בקרפטו-רוס, בעל פחות ממאה דיירים וביניהם כמניין יהודים, או-דאווידהאזא, - משמש מרכז לתורה לכל הסביבה, המונה כעשרים כפרים, וכל אחד מהם גדול ממנו בהרבה פי-כמה, ולא-עוד, אלא אחד מהם, ברג-ראקוש, הוא כמעט-כמעט עיר: בית-עיריה, בי-דואר, נוטאריון ואפילו זוג-ז'אנדארמים! -
גלויות ממונקאץ'. מימין למטה: העיירה במבט מהקרפטים, 1915. בית הכנסת במונקאץ', 1915. נערים יהודים במונקאץ', 1927 וגלויות של טיפוסים יהודיים מהעיירה
ומרכז-תורה זה הוא ממש סמל: אחד מסמלי-הנצח, שבגינם נברא העולם: הקטן שבעמים זכה לבחירה, הקטן שבהרים זכה למתן-תורה, והקטן שבכפרי הקרפטים זכה להיות מקור אש-דת - וזה בזכות המלמד רבי משה אברהם גלאנץ חריף כשמואל "דלית ליה פירכא", עוקר הרים ובקי בהלכתא ובאגדתא ואינו חוסך את מקלו ורצועתו וקניא-מקטתיה דרבא - אך מי שיצא מתחת ידו החזקה, חזקה עליו שצורבא דרבנן הוא.
כפר פעוט זה, מובן שהיה בו גם בי-סבואתא, שבעליו היה ר' נח שאלאמאן. ומביתו של ר' נח, ששלושה בנים היו לו, יצא הצפע רחמנא ליצלן: בנו הבכור, הרשל, שהיה תלמידו של הגאון "שבט-סופר" בפרישבורג, פתאום נכנסה בו רוח-תזזית ויצא לתרבות רעה: גמר איך-שהוא בית-ספר תיכוני, וביום עבות אחד הופיע בעיר-ואם בגולה ק"ק מונקאץ' כנוטריון! דווקא במונקאץ'! אפשר לחשוב שהרבי ממונקאץ' הטיל עליו שמתא לאור נרות שחורים לא עלינו. ובכן לא! על הרבי הנודע אפשר היה להלעיז, וגם הלעיזו עליו כל מיני לעז, אך לא שלא היה לו שכל וחוש-התועלת. הוא דווקא הקביל את פני הנוטריון היהודי הרמן שאלאמאן בברוך-הבא רחב. אלף: הנוטריון יש לו קשרים עם "הערכאות", ואיזה יהודי יוכל לוותר על קשרים מסוג זה? - בית: עיסוקו החשוב ביותר של הנוטריון הן החתונות, בעסק הזה הלא שותפים הרב והנוטריון, ואם לשותפות, הרי כמה וכמה מקורות פרנסה צפויים פה! - - -
אלא שחשבונו של הרבי העלה בידו חרס. הנוטריון היהודי לא נכנס לשום עסקי-נכלים, אך שלא-מדעתו היה הגורם לשידוד-מערכות במבצרו של הרבי, במונקאץ' והסביבה: בחורי-חמד אברכי-משי התחילו להתפקר, "ספרי-מינים נושרים מחיקם", לומדים במסתרים דקדוק לועזי, בוכהאלטיריה ושאר לימודי-חול ולבסוף גם
אביגדור המאירי
בפרהסיא - - -
ופתאום הגיעה השמועה, שאחיו הצעיר של הרמאן שאלאמאן, קהת שאלאמאן, אחד המצויינים שבבחורי ישיבת-פרישבורג המעטירה, עזב את הישיבה וכבר יושב בשבת תחכמוני וחובש את בית-המדרש לרבנים בבודאפשט, כלומר, "את אבי-אבות-הטומאה" רחמנא ליצלן!
וכיוון שכותב הטורים הללו, אני עבדכם, נסחוב נסחבתי בהשפעת קהת שאלאמאן גם אני לפרסבורג, הרי מן ההגיון היה שקיבלתי הוראת-מחתרת להתכונן בהתמדה בלימודי-החול, כדי להבחן אחרי-כן ולהתקבל לבית-המדרש לרבנים בבודפשט, שכל באיה לא ישובון.
אלא שאני, עם כל הצטיינותי בלימודי-קודש בישיבה, הקדחתי את תבשילי. מישהו הלשין עלי, שבחדרי משתרצים שרצי-הטומאה - כגון התנך עם ה"ביאור" של משה דסוי (כלומר, משה מנדלסון), "ספר התפוח" לאריסטו, "ספר הברית" ועוד, ועל כולם (אלהי-סליחות!) חוברות על הציונות! - כאן כלו כל הקיצים: שקלתי למטרפסי עם שבעת-החפצים ועליתי (או ירדתי) לבודאפשט גליל-הגוים.
- ב -
קהת-קלמן שאלאמן, כתלמיד מתמיד בבית-המדרש לרבנים מטעם הממשלה ההונגרית, כבר היה אותו זמן חבר אגודת "עברית", האגודה הציונית של תלמידי בתי-הספר התיכוניים מכל הסוגים. ולא חבר סתם, אלא יושב-ראש. ויושב ראש פעיל מאד. הוא התקין גם חידושים בחיי "העברית". חידוש א': הזמין מרצים מומחים על התלמוד, שהוא עצמו היה מקדים מבוא קצר להרצאה. וזה הגדיל כבודו גם בבית-המדרש לרבנים, שכמובן, בתור מוסד ממלכתי היה מתנגד בכל תוקף לציונות ולא היה מרשה שום תעמולה לרעיון הציוני בשום פנים וצורה. מה עשה קלמן? מעשה נועז עד כדי חוצפה ממש: פנה בצורת משלחת אל הפרופסור יהודה בלאו בבקשה להרצות ב"עברית" על התלמוד! - קשה לתאר היום, איזו העזה היתה זאת באותו זמן!
אך חוצפא מהני אפילו כלפי פרופסור בלאו: עצם ההעזה עמדה לו לקלמן; ולא במעט עמד לו חינו האישי, שקשה היה לעמוד בפניו.
אמנם, פרופסור בלאו מובן מאליו שלא הסכים, אך ההומור שלו, שהיה מגישו בנעימה רצינית מאד, יישר את העקמומיות שבמצב:
אתה אומר לכבוש את המלכה עמנו בבית? - אמר.
קלמן לא איבד את עשתונותיו:
אדוני הפרופסור יכבוש הפעם את לב-הנוער שמבחוץ - אמר, קד קידה ויצא.
ניצחתי! - קרא בהיכנסו אל האגודה.
מה? הוא הסכים! - התפלאו בשמחה פה-אחד.
זה לא, אך הצלחתי, שלא אקבל קונסיליום אבאונדי ("עצת חבר המורים שאעזוב את בית-הספר") במילים אחרות: שלא יזרקוני מבית-הספר.
החידוש השני שקלמן התקין: שמלבד החובה לתרום לקרן הקיימת, תהא חובת חברי האגודה לשלם "מס האזרח", שפירושו הסודי הוא מס אזרח המדינה - - - מובן מאליו, שזה יהא סוד כמוס בהן-צדק! שאפילו המשפחה לא תדע על הדבר! האין מטרת הרעיון הציוני היא מדינת היהודים? והאין אנו אזרחים-בכוח-ובפועל למדינתנו? -
כשזה נודע בכל זאת בועד הפועל של ההסתדרות הציונית, קמה בהלה ממש: רק זה חסר לנו, שיוודע לממשלה ההונגרית, שאנו מטפחים את המדינה בתוך המדינה! הלא זוהי סתם בגידה במולדת! -
והועד הפועל של ההסתדרות הציונית חינקה את הרעיון בעודו באיבו.
וקלמן כמעט שקיבל "קונסיליום אבאונדי" מסוג אחר.
ואחד מחברי "העברית" פריד אבריש, בחור חפשי מכל תסביך שבעולם ונוטה לדת, הציע להערים על הועד הפועל, ועל כל העולם: לשלם את מס-המדינה בצורת תרומה רגילה לקרן הקיימת, אך בלחישת-ברכה: "הריני מוכן ומזומן לקיים מצוות מס-המדינה-העברית שתקום במהרה בימינו אמן".
- ג -
לאיזו מפלגה היה שיך ד"ר קלמן שאלאמאן?
כשביקרתי אצלו בשנת 1930 בעיר אוז'האראד (מקודם: אונגוואר מקום כהונתו של ר' שלמה גאנצפריד, בעל ה"קיצור שולחן ערוך", במחציתה השנייה של המאה שעברה), היה כבר עורך-דין פופולרי מבוסס וחביב על הכל, ביתו היה בית ועד לאינטליגנציה שבעיר; ממש אקדמיה חופשית לוויכוחים על רעיונות, השקפות, בחינות פוליטיות, ציבוריות, ומובן: ציונות. והוא היה המתון שבכולם. שקול ומאוזן בדעתו, והיסוד לכל דעותיו היה: ההומניזם, בעל גוון סוציאליסטי, אך לא דוגמאטי. וכתלמיד-חכם נאור היה בסיסו מוסר-היהדות, אך לא המצוות המעשיות, כי-אם המצוות שבין-אדם-לחברו. לשום מפלגה לא היה שייך, אך אותו זמן היתה אישיותו של ז'אבוטינסקי קוסמת לו (אבל בלי מפלגת הרביזיוניסטים) שתביעותיו היסודיות: גדוד עברי, השפה העברית כשפה רשמית יחידה ורוב עברי בארץ לאלתר, היו נראות לו כמוחלטות שאין לוותר עליהן.
("ז'אבוטינסקיאיסטים" כאלה מצאתי לא אחד בגולה).
ואילו כעבור שנתיים כששוב ביקרתי אצלו, מצאתיו מאוכזב מז'בוטינסקי, המכריז בפומבי על הריסת "הסתדרות העובדים" כעל יסוד למדיניותו בארץ.
להרוס מוסד עברי-לאומי מובהק כזה?! - אמר - להרוס זאת לא רבותא. "לקלקל יכול גם חתול" אומר המשל הקדמוני. אדרבא, יכנס גם הוא להסתדרות ויכניס בה גם את הפרינציפים שלו. בכשרונותיו-שלו יעלה מיד למדרגת מנהיג-פועלים בארץ!
ביארתי לקלמן, שהדבר אינו פשוט כל-כך, שז'אבוטינסקי יש לו פרינציפים העומדים בניגוד מוחלט לאידיאל ההומניזם, ושגם אני הלכתי כשלוש שנים שולל אחרי קסמו של אשף זה, שיכול אולי להחזיר את העם למצריים, כשזה יהיה לפי הפרינציפים שלו, אך לא להוציאו ממצרים, ושאל יתפלא על כך שרוצה הוא להרוס את ההסתדרות, ההסתדרות היא-היא העומדת לו למכשול על דרכו האשפית הכול-יכולה.
אם כך, הרי אשאר בדרכי הישנה: אתרום לקרן הקיימת אפילו יותר מאשר תשיג ידי ברגיל, ומלבד זה אשאר נאמן למס-המדינה שלי, שמאז עומדי על חובתי לו - הלא אתה זוכר בודאי: ב"עברית"....
אם אני זוכר? אני זוכר אפילו את הברכה החשאית, שידידינו המופלאי פריד אבאריש התקין אותה!
הוא ממלמל אותה עם תשלום המס עד היום הזה. הוא אינו יודע חכמות! - וגם הוא קונה בלי-הרף נפשות למס זה. אך מה שסיפרת שלשום בהרצאתך על המפלגה הנאצית בגרמניה, זה תקע מסמר במוחי עד כדי כאב-ראש ממש.
אם כן, ארוז-נא את שבעת החפצים שלך וקח את אשתך ועלה לארץ!
קלמן שקע בהרהורים, אחר-כך אמר:
אני... וכל ישראל? כל העם מה יהא עליו? עלינו לאסוף מיליונים ליציאת-מצרים חדשה, ואני רוצה להיות הראשון למשלמי מס הגאולה: אני אקח על עצמי לעת עתה משפחה אחת, יש פה סנדלר, אב לתשעה ילדים, לשלש מהם אני סנדק, ובת אחת בת ארבע-עשרה עובדת אצלי בבית. ואחר-כך אראה. הלא מה שאתה מספר מסמר את השער...
והעיקר, שאתה עצמך תמהר, תחסל את כל העסקים שלך ותבוא. על כנפי-נשרים. ואם יש לך עסקים שיעכבוך, הנח להם, עזוב אותם לעזאזל! אני חוזר ומדגיש זאת בכל הרצאה והרצאה. - הוא שוב שקע בהרהורים, קם ואמר:
- אני לא הייתי בגרמניה, אך קראתי את ספרו של אשמדי זה.
נגש אל הכוננית והוציא את הספר, דפדף בו והוסיף:
- הוא יבצע את תכניתו. אנחנו הציונים קיבלנו מפי הרצל את הלאו האימפראטיבי: אל תאמינו בשום אמנציפציה. - אך כנראה, שעלינו להאמין בהבטחת שונאי ישראל הלכה-מעשה. יקירי קלמן, אנחנו ידידי-נפש כמעט מלידה. אני אסדר לך מה שנחוץ שם בארץ-ישראל.
